מראה שבורה

טוב היי כאחת שמכורה לשיפ של דראקו והרמוני ואחרי הגילוי של רולינג שאישרה שלדראקו היו רגשות כלפי הרמוני החלטתי לנסות לכתוב פאנפיק שלהם בעצמי,  

דראקו מלאפוי התהלך במסדרונות בית הספר בדרך למגרש הקווידיץ , סליתרין מתאמנת הפעם במגרש למשחק בעוד יומיים , קרב וגויל לא היו לצידו וטוב שכך לא היה לו כוח להערות המטופשות של שניהם בעצם לא היה לו כוח לכלום כבר בימים האחרונים הראש שלו פעם בכאב בלתי נסבל שגרם לו לרצות למות. ראשו היה מושפל וכתפיו שמוטות הליכה כלל לא אופיינית לבנו של לוסציוס מאלפוי הוא ידע שההורים שלו היו נוזפים בו על כך למרות שהוא כבר בן שבע עשרה אבל זה לא הזיז לו הוא רק רצה ללכת לאימון ולגמור עם זה. "סליחה" הוא אמר משפשף את ראשו כאשר גופו התנגש באדם אחר, שבדיוק כמוהו לא שם לב לאן הוא הולך "מצטערת לא שמתי לב לאן אני הולכת ו.." קול גבוהה ונשי אמר כשהרים את עניו הבחין שזוהי הבוצדמית שמסתובבת עם פוטר, הרמוני גריינג'ר בדיוק כמו הידיד היתום שלה הוא לא סבל גם אותה העובדה שהיא מצטיינת בכל דבר למרות מוצאה המוגלגי המטונף  עצבן אותו במיוחד. "תנסי שלא להדביק את כולם בטינופת שלך גרינג'ר" הוא אמר בכעס ופנה להסתובב ולהמשיך בדרכו למגרש אך כאב הראש המחריד שוב חזר ושיתק אותו. הוא החל להתמוטט ולהצמיד את ידיו לראשו הכאב  בלתי נסבל כאילו הוא נשרף מבפנים הרמוניי גריינג'ר הסתכלה עליו בעיניים חשודות היא לא רצתה להתקרב אליו, אולי זה עוד אחד מהטריקים המטופשים שלו ושנועדו להשפיל אותה אבל קולו נשמע כנה מכדי להיות זיוף. "עזרי לי" הוא לחש משיניים חשוקות והודה בליבו שאין אף אחד במסדרונות חוץ משניהם, לראות אותו ככה יפגע בו כולם בסליתרין יחשיבו אותו כסוג של בוגד. הרמוני התקרבה אליו והוציאה את שרביטה "איפה בדיוק כואב תראה לי" מאלפוי הצביע על מצחו ונאנק שוב הרמוני כיוונה את שרביטה לשם ולחשה את אותו לחש שהאחות הטילה בכל אותם פעמים שהארי סבל מכאבים אחרי משחק קיווידיץ מכאיב. אך דראקו מאלפוי המשיך להאנק להפך הכאב רק החמיר הוא תפס את זרועה באופן שהכאיב לה אך היא לא השמיעה שום צליל היא התיישבה לצידו בזמן שגופו התפתל על רצפת המסדרון, בזמן שהשרביט בידה עדיין מונף ראשה ניסה למצוא לחשים נוספים אך כולם נראו שלא מתאימים לסיטואציה, זו  הפעם הראשונה שהיא נכשלה בכישוף פשוט שכזה והיא רצתה לדעת למה.

דראקו התעורר אך לא במיטה בחדרו, הוא מצא את עצמי על רצפה קרה ומאובקת הרמוני גרינג'ר ישבה על כיסה כמה מטרים מימנו לצידה ערמה של ספרים עווי כרס. "למה הבאת אותי לספרייה?" הוא שאל והתרומם לאט "אני צריכה לברר מה יש לך" הרמוני אמרה בתסכול והעבירה דף במהירות. "אני לא צריך את עזרתך, חנונית" קולו חזר לנימה היהירה הרגילה שלו  כאילו כלום לא קרה "שתוק מאלפוי" הרמוני קמה והצמיד את גופו חזרה לרצפה באמצעות שהתיישבה עליו ותפסה את זרועו. "הייתי צריכה לחשוב על זה קודם, קסם שחור" היא מלמלה והפשילה את חולצתו כך שתוכל לראות את שתי זרועותיו, מאלפוי ניסה להתנגד ללא הצלחה היא ישבה על הריאות שלו הוא השתעל בפרעות שהיא קמה מימנו והרגיש איך גופו בוגד בו כשהוא מסמיק. "אני לא אוכל מוות, כלבה" הוא ספק צעק בקולו הצרוד, אך זה לא הזיז לה  "מתי זה קרה לראשונה" היא שאלה "ביום הלימודים הראשון" מאלפוי ענה וכעס על עצמו שעשה כך הוא היה צריך לעוף משם ולהספיק למה שנותר מהאימון. "אני צריך ללכת" הוא עצר רגע לפני שפנה לצאת מן אגף הספרים שבו היו "תודה שעזרת לי " קולו המהוסס הסגיר את העובדה שלא היה רגיל להודות למישהו. עיניה החומות של הרמוני הסתכלו עליו בהפתעה עיניו האפורות והקרות לא הסתכלו עלייה כשאמר זאת, "מחר באותה שעה אני יבוא לפה שוב, מה שיש לך זה לא כאב ראש רגיל, תבוא ונמצא את התשובה לזה". דראקו לא ענה לה אם הוא יבוא, הוא יצא במהירות מין הספרייה והחליט להעמיד פנים שכלום מזה לא קרה.

קרב וגויל ישבו משני צידיו של מאלפוי וטחנו את ארוחת הערב שלהם פאנסי פארקמינסון ישבה מולו ולצידה בלייז. "אתה לא רעב מאלפוי?" פאנסי שאלה בחביבות יתר שהייתה שמורה רק לבני משפחת מאלפוי "אתה לא אכלת כמעט כלום" היא הוסיפה בדאגה מוגזמת ומתחנפת "אני בסדר, מה השעה?" הוא שאל  נושך את פנים לחיו הוא ידע בעצם מה השעה  שעתיים לאחר שגריינג'ר בקשה שהוא יבוא לספרייה רגלו נעה בתנועה לא פוסקת, הוא לא ראה אותה לצד פוטר המעצבן ווויזלי האידיוט והוא הרגיש שהוא צריך ללכת לשם ולראות אותה. "אתה מרגיש בסדר חבר?" בלייז שאל בפה מלא "כן" דראקו אמר בהיסח דעת מוחלטת כשהוא קם משולחן האוכל ובידו צלחת האוכל מלאה בפשטידת דלעת ותוספות. "אני לא רעב ממש אני  אשמור את זה לאחר כך" אלו היו מילותיו האחרונות לחבריו כשיצא מן חדר האוכל ורץ לספרייה נזהר שלא להפיל את האוכל מן הצלחת. כשהגיעה למקום בו היא ישבה אתמול היא לא הרימה את מבטה אך הוא הבין כי היא הבחינה בו.  דראקו הניח את הצלחת מולה והתיישב "פספסת את ארוחת הערב".                                                                                                                       "הבטן שלי יכלה גם לספר לי את זה" היא הרימה את עיניה לעברו ושלחה מבט חודר שהקפיא אותו לרגע, אך עיניה התרככו באותה מהירות  כשהבחינה בצלחת "אבל תודה על זה ששמת לב". "עלית על מה זה גריינג'ר ?" מאלפוי שאל ביהירות האופיינית לו כהבחין כשהבין שהוא  התנהג לפני רגע בנחמדות הרמוני גרינג'ר. "שללתי את האפשרות למחלות רגילות כל מחלה יכולה להירפא על ידי לחש, אני בטוחה שמרעילים אותך  במשהו קסום או משהו בסגנון" מאלפוי זע באי נוחות בכיסא היו לו הרבה אויבים, אנשים שאליהם התנהג בזלזול אבל אף אחד לא יעיז לעשות משהו כזה ,נכון?. מאלפוי התרפק על השולחן כך שידו נגעה באחד מן הספרים שלה "יש משהו שאני יוכל לעשות" ההיסוס למרות שניסה להבליע אותו היה טבועה בשאלה ששאל.  "למען האמת כן, פּ‏טריפיקוּס טוטאלוּס!" היא הרימה את שרביטה במהירות והצביעה עימו על כף ידו  אשר נחה על השולחן. ."מה את חושבת שאת עושה בוצדמית דוחה שכמוך" דראקו צעק וקם ברתיעה מין השולחן במהירות, הוא הרגיש היקצוץ מוזר שחלף באופן כזה שבקושי חש בו.  "אתה זז" הרמוני לחשה "אתה לא הייתה אמור להצליח לזוז, זה בוודאות קסם שחור" מאלפוי עמד לענות לה בתשובה שתעליב לגמרי כול אדם מאותה מוצא נחות כמו שלה אך גופו החל לרעוד באופן לא אנושי ולהתמוטט על  אותה רצפה קרה שעלייה התעורר אתמול. במובן מסוים הקללה כן עבדה במשך דקות אחדות היא לא חש שום  איבר בגופו וכמו אבני דומינו ברגע שילדת המוגלגים נגעה בידו כאב חד חלף בה, כאב שהיה מין שילוב מעוות ואבסורדי של עצב קיצוני וסכינים, כוויות של אש דרקונים וריקנות עמוקה. הוא ניסה ליצעוק אבל היא הקדימה אותו והטילה לחש משתק כך שלא ישמעו אותו כאילו קראה את מחשבתו. הכאב החל לנוע בתוכו לעבור מאיבר לאיבר מן היד לבטן מין הבטן לרגליו ומיישם ליד השנייה ולגרון, כאשר הרגיש שהוא לא יכול לנשום הכאב המפלצתי פגע בכל גופו בו זמנית הוא תהה האם זאת ההרגשה הדומה להישרפות לעודך חיי?, הוא כבר לא יכל יותר ובאותו רגע מוחו הורה על עיניו להיעצם, הכאב היה עצום מידי.

דראקו היה במיטתו מעותרת סדינים בצעי ירוק ושחור, הוא הרגיש חום אך לא דומה לחום השורף אותו הרגיש מקודם להיפך החום היה מלטף ונעים כזה  שהשמש מאפשרת להרגיש באביב כשהקור עדיין עומד. עשתי עיניו האפורות היו עצומות והוא נישק מישהי, בטח זו פנסי או אחת משאר בנות סליתרין לא היו חסרות בנות שלא ירצו לבוא לחדרו, הבעיה הייתה עם הקטע הלא מחייב אותו הן לא הבינו. "הרמיוני" קולו של דראקו לחש בלא ידיעתו ועיניו נפתחו באותו רגע והבחינו בעיניה החומות של הרמוני גרינג'ר אשר התנתקה מימנו וחייכה לעברו, הוא הרגיש איך הצמרמורת חולפת בתוכו כשהבין שנישק בוצדמית ומה יגידו על זה הוריו וחביריו בסליתרין. "זה בסדר " היא לחשה באופן מרגיע והניחה יד על לחיו בצורה טבעית כאילו עשתה את זה אלפי פעמים  "הם לא צריכים לדעת" היא החלה להתקרב אליו שוב ולנשק אותו באופן מהוסס תחילה שהפך לבטוח יותר ויותר  הוא לא התנגד.

		הפרק הבא