אלבוס פוטר והמכשפה בשחור

השעה היתה כבר 11 ורבע.
רק לפני רבע שעה, נפרד אלבוס מאביו,אמו ואחותו לילי, שעלה לרכבת האקספרס להוגוורטס בית הספר לקוסמות ולכישוף.
הוריו הצליחו קצת להרגיע אותו מחשש לאיזה בית ישובץ. ובאמת הוא נראה הרבה יותר רגוע לאחר השיחה עם אביו.
הוא ורוז, בת דודתו, (בתם של הרמיוני ורון וויזלי, שלא רק דודיו של אלבוס אלה גם חבריו הטובים ביותר של אביו)ישבו יחד בתא.
"רוז? שאל אלבוס "איזה בית היית רוצה לשובץ?"
"אממ...טוב בהתחשב בעובדה שכל משפחתי היתה בגריפינדור אז...טוב, אני מתלבטת בין גריפינדור לרייבנקלו, אבל גריפינדור מקום ראשון אצלי" ענתה רוז
"ולאיזה בית את חושבת שאני מתאים?" שאל בחשש
"טוב כמובן שלגריפינדור!אביך חיסל את וולדמורט!הלו..."
"אבל ג'יימס -"
"ג'יימס סתם מפחיד אותך!" קטעה רוז את דבריו. " הוא סתם משתחצן,וגם אם תמויין לסלית'רין כמו שהוא אומר,זה לא נורא"
השיחה של השניים נקטעה שנשמעה דפיקה בדלת ומישהו נכנס ושאל:
"אה...אני יכול לשבת איתכם?"
"כן, כמובן"אמה מייד רוז
"תודה,קוראים לי דן,דן גראנק" דן היה בעל שיער אדמוני עם עיניים חומות והיה דיי גבוהה יחסית לגילו.
"לי קוראים רוז וויזלי"אמרה רוז "ולו אלבוס פוטר"
פיו של דן נפער למחצה.
"פוטר?!" שאל כלא מאמין " אתה הבן של הארי פוטר?"
"כן" השיב אלבוס ומעט הסמיק
"וואו!" קרא דן "אבא שלך חיסל את זה-שאין-לנקוב-בשמו!"
"אם מתחשבים בזה שהוא חוסל אז אין צורך לפחד להגיד את שמו" אמר אלבוס מעט בעוקצנות
"גם אמא ואבא שלי היו שם!"אמרה רוז "במלחמה נגד וולדמורט,הם היו החברים הכי טובים של הארי פוטר!,ואבא שלי גם אח של אשתו של הארי פוטר!."
דן נראה קצת נעלב אחרי שתי התקפיות ומילמל את המילה "סליחה.."
"זה בסדר" אמר מייד אלבוס " האמת שאני בכלל לא יודע מה קרה באותו לילה,אבא שלי לא סיפר לי את כל הסיפור רק את חלקו...הוא אמר שאני עדיין קטן"
רוז נראתה עדיין קצת כעוסה ל כך שלא החשיבו את הורייה שסיכנו את חייהם גם כמו הארי פוטר.
האישה עם עגלת הכיבוד הגיעה,אלבוס קנה צפרצדעי שוקולד,עוגיות דלעת,סוכריות בטעמים ועוד כמה כריכים קטנים.
רוז הסתפקה בצפרדעי שוקולד ובכריך,ודן אמר שהוא לא רעב.
"אה...דן?"שאל אלבוס
"כן?"
"לאיזה בית אתה רוצה להשתייך?שאל אותה שאלה שהופנתה לרוז
"האמת לא אכפת לי,כל עוד זה לא יהיה סלית'רין"
אלבוס האדים ורוז כנראה שמה לב ואמרה: "אבל סלית'רין זה לא בית גרוע כל כך, זה בית לאמיצים שיודעים מתי לשגת"
"את מתכוונת ללקחת את הרגליים ולברוח"אמר בעליזות דן "הייתי מעדיף לפרוש מהוגוורטס!"
"זה משג'יימס אמר לי"אמר בשקט אלבוס
"אל, כמו שאמרתי לך ג'יימס הוא סתם שחצן! עזוב אותו, הוא מנסה להפחיד אותך" אמרה רוז בתקווה לעודד את אלבוס
"אמ..מי זה ג'יימס?" שאל דן מבולבל, ותהה על מי מדברים
"זה אח של אלבוס,בן דוד שלי גם, הוא לומד בהוגוורטס וזו השנה השלישית שלו" ולאחר שהפנתה מבט חטוף לאלבוס הוסיפה: "והוא סתם מפחיד את האחים הקטנים שלו,ואל,תקלוט את זה כבר"
"טוב,כנראה שאת צודקת רוזי"
"טוב שהפנמת" וכעת היא פנתה לדן "ואם תמויין אתה לסלית'רין, אין סיבה לפרוש מהוגוורטס, אחר כך באמת תהיה שייך לבית הזה כמו שאמרת לוקח את הרגליים ובורח"
"טוב..כן,לא הייתי פורש,זו היתה אמ..את יודעת" אמר די נבוך דן
רוז ואלבוס החלו לצחוק...
כעבור כמה שעות שהשלושה הספיקו להתיידד בניהם אלבוס פנה לחלון ולאחר שלכד את מבטיהם של חבריו הצבעי לנקודה מסויימת.
רוז השמיעה צעקה קטנה ומיהרה לחלון להיטב לראות את בית ספרה שתשכן בו עד לחג המולד,דן קם גם הוא ממושבו ונראה נורא מתפעל.
"אני צריך ללבוש את הגלימה"אמר אלבוס והתרחק מהחלון למזוודתו
"כן גמאני" נזכר דן
רוז כבר היתה לבושה שנכנסה לרכבת, לכן המשיכה להתפעל מהנוף
אלבוס, רוז ודן לקחו את המזוודות,את שני הינשופים של אלבוס ודן ואת חתולתה של רוז, ויצאו מהרכבת.
"היי אתם שם!" שאג קולו המוכר של האגריד,
"האגריד!" קראו נרגשים רוז ואלבוס, דן שנראה מוכה הלם לגובהו ולמימדיו של האגריד פתח את פיו לרווחה.
למרות שחלפו כבר 19 שנה מאז לימד האגריד את הוריהם של אלבוס ורוז לא ניכר כי האגריד השתנה:הוא היה גדול כפעם,רעמת שיערו השחורה כיסתה מחצית מפניות והתאפרה מעט.
"ומי זה שם איתכם?" שאל האגריד והסתכל על דן
"אה,אני דן נעים מאוד" אמר דן במהירות
"שלום דן,אני האגריד ואני יהיה המורה שלך לטיפול בחיות הפלא ואני שומר הקרקעות של הוגוורטס ככה שאני מוביל אתכם עכשיו לטירה" אמר האגריד בחיוך "כמה שאתם מזכירים לי את ההורים שלכם, תמיד הסתובבו ביחד שלושתם:הארי, רון והרמיוני" רוז חייכה,ואלבוס פנה לדן לאחר שהתרחק להוביל ילדה אל הסירה, "האגריד ימצא חן בעינייך, עוד תתרגל לגודל, הוא ממש נחמד, טוב,הוא קצת זקן אבל זה לא מקשה עליו לצחוק"
"כן, הוא באמת נראה נחמד" אמר דן וחייך לגבו של האגריד שעזר לילדה המפוחדת לעלות לסירה, רוז קראה להם מאחור:
"אתם באים?מהר!"
השניים קפצו לתוך הסירה עם רוז.

השלושה עמדו בכניסה לאולם הגדול,
"ואו" אמר אלבוס "הנסיעה בסירות היתה מהנה הרבה יותר ממה שתיאר ג'יימס"
"רואה,ג'יימס סתם הפחיד אותך" אמרה בחיוך קורן רוז "עכשיו בטח אתה רגוע לקראת המיון"
"מיון?!שחכתי!"
"אוף חשבתי שלא אכפת לך אם תשובץ לסלית'רין!" אמרה רוז בכניעה
"לא זה לא קשור לאיפה אני ישובץ,זה קשור עם מי אני ישובץ" רוז ודן נראו מבולבלים ואז הסביר שוב אלבוס:
"מה אם כל אחד מאיתנו ישובץ בבית אחר?" הוא הפנה את מבטו מדן לרוז בדאגה שמה יצטרך להיפרד מהם לאורך כל השנה
"יהיה בסדר אחי" עודד אותו דן "אם אתה פוטר,ואת וויזלי בטח תהיו בגריפינדור,ואני טוב אני גם אוהב הרפתקאות וסיכונים"
אלבוס חייך חיוך קלוש ונראה שעומד להקיא.
"תלמידים!אליי" קראה אישה בעלת שיער שחור בוהק ועיניים מקרינות שמחה כחולות.
כל תלמידי השנה הראשונה נעמדו מולה משתוקים. "אין סיבה לדאגה" הרגיעה האישה "אנחנו ניכנס עכשיו לאולם הגדול, ושם אתם תמויינו לבתים, כל ילד שאקריא בשמו מתבקש לשבת על השרפשרף ולהניח את המצנפת על ראש, לאחר המיון המנהלת מנרווה מקנוגל תישא דברים ותוכלו להנות מארוחה ולעלות למועדני הבתים שלכם ולישון עד לתחילת הלימודים,אז בהצלחה" אמרה בחיוך עמוק והוסיפה "אני לא בטוחה שיזכירו זאת בארוחה אז אומר עכשיו:אני המורה לשינוי צורה וקוראים לי חימנה מונטז,טוב שניכנס?"

		הפרק הבא