המוגלגית הראשונה בהוגוורטס

אמילי בת החמש עשרה בההתה בפחד דרך החלון.

היא לא ידעה מה הולכים לעשות לה.

היא מוגלגית.

אבל היא יודעת על עולם הקוסמים.

הרוח נשבה אל תוך החדר ושערה  הבלונדיני התעופף באוויר.

עינייה אשר היו בצבע טורקיז יפיפה לא הצליחו לראות כלום מבעד לשיער.

דפיקה נישמעה בדלת.

לבה הפסיק לפעום.

היא היתנשמה עמוקות ובההתה בפחד הולך וגובר בדלת.

אבא שלה פתח ושם עמד אדם גבוהה.

האדם התחיל לדבר "בוקר טוב. אני מאמין שאתה לא יודע למה אני כאן אז כנראה שאתה תצתרך להתיישב כי מה שאני אספר לך לא הולך להיות קל."

האיש סיפר לאביה של אמילי על כול מה שאמילי יודעת.

על העולם האחר.

ההפוך.

הקסום.

העולם שאמילי תמיד רצתה להיות חלק ממנו.

אבל אז התעוררה בלבה של אמילי שאלה 'למה הוא מספר הכול. זה אמור להיות סודי.'

האיש סיים לדבר והסתובב אל אמילי.

הוא דיבר אליה "אמילי אנחנו שמענו מימזמן על כך שאת מכירה את עולמנו על אף שאין לך אף קרוב מישפחה קסום אחד וזה מעיד על כך שאת מיוחדת. ההצעה שלנו היא כזאת אנחנו מעוניינים שאת תתחילי ללמוד בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות וכשתסיימי את לימודייך תעבדי במשרד הקסמים בתור מקשרת מעולם המוגלגים."

אמילי התרגשה.

זה מה שרצתה במשך כול חייה.

להיות מיוחדת.

"ברור שכן אין מצב שאני מפספסת היזדמנות כזאת."

אבל הקוסם היה חייב להמשיך לדבר "אבל עלולות להיות סכנות. תלמידי בית סלית'רין לא חובבים במיוחד מוגלגים."

לאבא של אמילי היה במפתיע רעיון "אז למה שלא תשלחו לכאן ילד סלית'רנישי או משהוא כזה שיעזור לה ללמוד עוד קצת ואז ישגיח עליה בהוגוורטס."

"זה רעיון מצויין" אמר הקוסם.

"אז אני הולכת להוגוורטס?" שאלה אמילי בהתרגשות.

"כן. אנחנו נשלח אליכם את הסלית'ריני ואת ספרי הלימוד בקרוב. ברוכה הבאה אל עולם הקוסמים הסודי!"