somebody to love

פרסי הביט בעיניה האפורות של אנבת', לא היה דבר בעולם שכישף אותו יותר מזה, בשבילן היה מוכן למות.

הוא אחז בידה החמימה. היא חייכה אליו, ויחד הם פסעו על החוף, לרקע השקיעה.

שלוש שנים הם יחד, ופרסי לא פספס אף שניה: מסע החיפושים הראשון שלהם, המפגש לאחר שהופרדו שנה שלמה, הנפילה לטרטרוס, ניצחון גאיה... הכל פרסי זכר.

הוא זכר כמה אבוד הרגיש במחנה יופיטר, לאחר שהרה המפלצתית הזאת מחקה לו את הזיכרון. הפרצוף של אנבת', העיניים המרגיעות האלה, היו הדבר היחיד שהשאיר אותו שפוי.

הם עמדו להתחיל את לימודיהם במחנה יופיטר. בעוד כשבוע בדיוק, שניהם ישבו בכיתה לחקר מצרים העתיקה.

פרסי וודאי ישתעמם ויגרום למים שבבקבוק המורה להתפרץ ולהרטיב את כל הכיתה. אנבת' וודאי תנזוף בו, אך החיוך מפניה לא ירד.

אלוהים... החיוך שלה.

פרסי היה יכול לבהות בו יום שלם, לא להסיט ממנו את עיניו.

הוא הרגיש בידה של אנבת' מכסה את פניו. הוא ניסה למחות, אך היא השקיטה אותו והובילה אותו בעדינות.

לאחר כמה דקות, הסירה אנבת' את ידיה מפניו של פרסי. לפניו היה ערוך פיקניק מושלם על שפת הים.

"לכבוד שנה חדשה." היא אמרה ונישקה אותו על שפתיו.

שניהם ישבו על המפה הכחולה, אכלו כריכים עם ריבת אוכמניות כחולה ושתו מילקשייק תות כחול. לפרסי לא היה מושג איך אנבת' גרמה למילקשייק תות להיות כחול ולהישאר באותו טעם מושלם.

'גאונות של בת אתנה.' הוא חשב לעצמו וכרך את זרועו סביב כתפה.

היא השעינה את ראשה בחיקו, וכך הם ישבו מחובקים, צופים בים האינסופי ובשמיים השחורים הזרועים כוכבים, שנראו זורחים מהרגיל.