נכדו של הזקן

חלק מהדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

ג׳ורג׳ התעורר בסמטה שבה הוא ישן אני בדרך כלל. חולדה טיפסה על ראשו. בגדיו היו בלויים, וכל מי שעבר ברחוב היה יכול לזהות שהוא קבצן.

הוא יצא לרחוב, כמו תמיד בשעה שבה הוא קם, ויצא מהסמטה אל הרחוב הראשי כדי לקבץ נדבות. אני בדרך כלל הוא נרדם, וחלם שכל הידיים שלו מתמלאות במטבעות שאנשים תרמו לו. מה שמוזר, היה שכל פעם, כשהתעורר ידיו היו מלאות בכסף כמו בחלום. היום, כשקם שוב אחרי שנרדם, מצא לידו איש בחליפה ירוקה, בעל שיער ג׳ינג׳י, מכנסי ג׳ינס כחולות, והיה נראה שהוא בגיל חמישים או ארבעים בערך. היה ברור שהאיש הזה היה עשיר. 

״סוף סוף קמת!״ אמר האיש, ושם לו עוד מטבע אחד בידיים, שכבר היו מלאות בכסף.

״מי... מי אתה?״ שאל ג׳ורג׳.

״מישהו. אבל זה לא חשוב עכשיו. בוא איתי מהר.״

״למה? אתה איש זר. למה שאבוא איתך?״

״אני אתן לך אלף מטבעות״ אמר האיש.

ג׳ורג׳ לא היה יכול לסרב להצעה כזאת. אבל עדיין... משהו באיש הזה נראה לו קצת מוזר. למה שאיש עשיר כזה יזמין קבצן ללכת איתו?

״תאמר לי לפחות איך קוראים לך!״ זרק ג׳ורג׳.

״רונלד. רונלד וויזלי.״

		הפרק הבא