אור חדש||| פיקצר

הרגע הזה בחדרו של הוראס סלגהורן, המורה המכובד ישב עם תלמידיו המצטיינים והמועדפים לארוחת ערב משובחת. טום רידל חיכה עד שאחרון התלמידים יילך, הוא בהה באח הבוערת, שלח לה מבט כה חד וחודר אשר היה יכול לשרוף את הארובה. 

"כן נערי? מהי שאלתך?" הוראס שאל בחביבות, טום רידל היה הנער שחיבב יותר מכל, הוא לקח לגימה עמוקה מ'משקה כל טוב', או בכינויו העממי- בירצפת.

"פרופסור סלאגהורן, אתה הוא המורה הכי משכיל ומלומד בהוגוורטס, לכן בחרתי לשאול דווקא אותך" 

אמנם הוראס היה רגיל למחמאות והתחנפויות, אך תמיד צליל המחמאה הייתה נעימה לאוזנו ויכלה להתנגן שעות כמנגינה ברוח "זה מחמיא לי מאוד, אך בוא ניגש לעניין. מה רצית לשאול אותי?" 

"אין בעיה, מה זה הורקרוקס?" טום שאל באופן חד וברור, כוס הבירצפת התפוצצה על הרצפה, הוראס הביט בו במבט המום וחסר צבע, כאילו טום הסיר את מסכתו וכרגע ראה אותה. 

"זה לא עניינך, זה עסק למבוגרים! חזור מיד לבית הספר!" הוראס ניסה להשתלט על העניינים, הוא רצה להעסיק את עצמו במשהו כך שאסף את הזכוכיות וניקה את הרצפה בידיו, ללא קסם.

~*~

הרגע ההוא שהקונדסאים ולילי יצאו לטייל לאור האגם, מחר יהיה ירח מלא ורמוס ישתנה, הם היו צריכים לבלות ולשתחרר לקראת מחר.

אחרי שהם ניקו את כל המדפים הרעועים, חיזקו את השלשלאות, ניפחו מחדש את המזרונים, מילאו את הקירות במלט וצבעו מחדש, רק אז יכלו באמת לנוח ולהירגע. פיטר התחנן שיחזרו לבית הספר, "אל תהיה פחדן, תישאר עד 12 וחצי. אם עדיין תפחד או לא תהנה, תחזור" סיריוס גיחך. 

"סיריוס, השעה כבר 12 ומחר יש הכנה לבגרויות, אנחנו חייבים לישון לקראת מחר" ההגיוני שבחבורה התחיל לדבר "הבגרויות לא יעשו את עצמו לבד..." רמוס קרץ לסיריוס וסימן לו בסימן שרק שניהם מבינים להשאיר את זוג היונים לבד.

"שיהיה" סיריוס גלגל עיניים, "בוא כבר" רמוס ירד במדרגות ויצא מהדלת כשפיטר וסיריוס בעקבותיו, "אתם באים?" פיטר שאל בנימוס. 

"עוד כמה דקות" ג'יימס השיב וסימן לו ללכת, 'רק שלא ייפלוט משהו' חשב לעצמו.

אחרי שג'יימס וידא שכולם יצאו מהצריף, הוא גרר את לילי לחדר סודי 

, "אנחנו לא משתמשים בו בדרך כלל, רק למקרים מיוחדים" הוא חייך חיוך שובב, השעין אותה על הקיר ונישק אותה בעוצמה, לילי חייכה "אתה לא מבין כמה התגעגעתי אלייך, אי אפשר עם שלישיית הנודניקים האלה לפעמים, אני לא אנשק אותך ככה לידם.." לילי נשכה את שפתייה, ג'יימס כבר מיהר לנשק אותך על הצוואר. "היום בשיעור, כשהעברת את הציפורניים על הירך שלי רציתי לצרוח, כל כך עינית אותי. את הולכת לחטוף עונש" החיוך המגורה של ג'יימס שוב צץ מבין השפתיים המושלמות והשיניים הצחורות, לילי מתה על החיוך הזה והוא ידע את זה,  לכן זה מה שהפך אותו למושלם. 

ג'יימס הרים את לילי מאחורי ירכייה, היא כרכה סביב מותנו את רגלייה, הוא הסתובב איזה שלושה סיבובים ונפל על המזרון, הם צחקו בפראות לפחות רבע שעה. לילי מחקה כל כך חזק עד שלחייה נעשו אדומות כשיערה, ג'יימס הביט בה במבט מאוהב, מבט שהוא לא הביט באף אחת, "אני אוהב אותך. אני אוהב את היופי שלך, הצחוק, החיוך, העיניים הטובות וגם את ה-" ג'יימס לא סיים את המשפט ולילי כבר עלתה עליו, רגל בכל צד. היא נישקה אותו הרכות אך גם בלהיטות "ואני מתה עלייך, פוטר"