הכוכב הבהיר בשמיים

רגולוס ישב בשולחן האוכל, הוא בן 11 עכשיו ומחר הוא יסע להוגוורסט, אחיו הבכור יושב לצידו מול אימם הזועפת, ניכר על פניו שהוא מנסה שלא להגיב לדבריה המטיפים
כלפי רגולוס, "תתמיין לסליתרין וכמובן אל תתחבר לבוגדי דם ובוצדמים כמו אחיך", סריוס לא מצליח להתאפק ומתפרץ עליה, הוא קם מהשולחן בכעס מרעיד הכל איתו והולך לחדרו שדגלי גריפינדור
ופוסטרים מקשטים את רובו אך לא לפני שהוא שולח מבט מלוכלך בקריצ'ר גמדון הבית שרגולוס די מחבב. 
רגולוס מרחם על אחיו הגדול ומבטיח לעצמו שלא יהפוך לכמוהו. אימו שולחת לעברו חיוך גאה, "הילד המושלם שלי", היא אומרת, "אתה לא תבייש את שמה של משפחת בלק", רגולוס
מחייך לעברה וקם מן השולחן כשהוא מסיים לאכול והולך לחדרו ובדרך נתקל בסיריוס, "שים לב לאן אתה הולך חנון", הוא מטיח ברגולוס וכתגובה רגולוס מגלגל את עיניו, "לפחות אני לא נראה כמו בחורה", רגולוס
משיב והולך לחדרו אותו קישטו ספרים כל פינה, רובם על הוגוורסט, חלקם על אמנויות אופל. 
רגולוס נאנח וארז אותם במזוודה כחולה שסמל משפחת בלק התנוסס עליה, היא הייתה גדולה יותר מבפנים. 

"זה רק אני ואתה עכשיו גמד", סיריוס אמר בחיבה בזמן שהוא מבלגן את השיער המפוזר של רגולוס וביד שניה אוחז בעגלה שהכילה את המזוודות של שניהם, סיריוס תמיד היה במצב רוח טוב יותר כשחזר להוגוורסט.
הם בתחנת הרכבת של הוגסמיד, גברת בלק לא באה איתם, עד כמה שהיא אוהבת את בנה הצעיר היא שונאת את הציבור הרחב שכולל בוצדמים ובוגדי דם.
"סיריוס!", נער בעל שיער חום ומשקפיים עגולות רץ לעברם, "ג'יימס!", סיריוס נטש את אחיו וחיבק את חברו הטוב, "זה אחי", הוא הציג את רגולוס
וג'יימס עם חיוך יהיר הושיט את ידו והציג את עצמו למרות שהוא חש חוסר רצון מובהק הוא לחץ את היד של הנער, הוא לא חיבב אותו. 

רגולוס ישב ברכבת זו שנתו השלישית הוא היה לבדו למעט נער שקט מהשנה החמישית שקרא ספר שיקויים עיניו  של הנער משו מן הספר רק פעם אחת כשנערה בעלת שיער
כתום עז עברה על פני התא, רגולוס זיהה אותה כבוצדמית שג'יימס פוטר רדף אחריה באופן נואש.
הדבר היחידי שרגולוס חיבב ביצור הנחות ממנו הוא העובדה שהיא ידעה להשפיל את הבחור בדרכים יצירתיות מאוד.
כשהנערה כתומת השיער הבחינה גם בנער מן התא בפעם השנייה שהיא חלפה על פניו היא פתחה את הדלת שחיוך מזהיר על פניה, "סוורוס", היא התיישבה
לצד הנער שחור השיער בדיוק מול רגולוס שבאופן אוטומטי עיקם את אפיו בגועל, היא לא הבחינה בזאת.
"אני מצאתי את הספר ההוא שדיברנו עליו" 
"זה נהדר לילי", סוורוס ענה בזמן שחיוך חושף שיניים עיתר את שפתיו, בין רגע לילי הפנתה את פניה לעבר רגולוס כאילו הבחינה בו רק ברגע זה. 
"שלום אני לילי", היא אמרה לרגולוס שפיו נפער בהפתעה בדיוק כמו שותפו לתא הרכבת שנראה חושש מתמיד שחברתו היחידה תיפגע, "אני מכירה אותך, אתה אח של סיריוס בלק", את שמו של אחיו היא הגתה בזעם.
"הוא אידיוט אמיתי לפעמים".
"כן", זו המילה היחידה שהוא יכל לומר, היא צדקה אחיו באמת היה אידיוט, "אני צריכה ללכת, בי סוורוס", היא אמרה לבסוף חוזרת לחברתה שחיכתה לה מחוץ לתא, סוורוס תלה בה עיני
כלבלב עצובות בזמן שהלכה והתרחקה ולבסוף עיניו ננעצו ברגולס, "אני שונא את אחיך", הוא אמר באקראיות, "אבל תודה, שלא קראת לה במילות גנאי, אני מודע לדעות של רוב משפחת בלק".
רגולוס לא הגיב רק הנהן הנהון קלוש, הוא לא אהב בוצדמים וחשב שיש לשלול את הזכות ללמוד בהוגוורסט, אבל הם עדיין בני אדם.
רגולוס מצא את זה אירוני למדי שהוא שמע שסוורוס סנייפ קרא לה בעצמו בוצדמית לאחר כמה חודשים.

כריסטיאן הוא חברו הכי טוב של רגולוס, הוא סליתריני ולמרות שרגולוס הוא נער שקט שלוקח לו זמן רב להתחבר לאנשים, עם כריסטיאן שכניראה הוא ההפך שלו כמעט בכל מובן שניהם זה קרה במיידות.
הם התידדו במועדון הסלג סלב של ראש בית סליתרין פרופסור הוראס.
כריסטיאן נראה כמו השמש נער בלונדיני, עיניים חומות, היפרקטיבי וכריזמטי למידי בעוד שרגולוס הוא כמו הירח נער שקט, אדיש, מאופק וקריר. 

בזמן שסיריוס בילה את רוב החופש הגדול אצל משפחת פוטר, רגולוס וכריסטיאן בילו אותו בבית משפחת בלק.
הם היו מדברים על על לורד וולדמורט ,על כך שהיו שמועות בקרב תלמידי סליתרין שהוא מגייס מאמינים חדשים וחזקים לסבב הבא של המלחמה, שניהם חשקו בכך, שניהם העריצו את
לורד וולדמורט ועולם ללא בוצדמים שבו הקוסמים והמכשפות הטהורים שולטים על העולם נשמע אוטופי למדי.

בשנה החמישית כריסטיאן ורגולוס נבחנים לקבוצת הקויידיץ', רגולוס שהיה מהיר נבחר להיות המחפש בעוד כריסטיאן בהיותו בחור חסון נבחר להיות חובט.
רגולוס כבר לא מדבר עם אחיו, לא מאז שהוא ברח מן הבית ואמא שרפה את תמונתו מן אילן היוחסין הענקי. 

סיריוס מבלה את זמנו בעיקר עם שלושת חבריו הטובים, בחורות מזדמנות ולילי אוונס שנראה כי החלה לצאת עם פוטר אותו נהגה לדחות.
רגולוס מעניק את נשיקתו הראשונה לנערה בת שכבתו מריוונקלו, היא רוצה אותו בגלל הכסף של משפחתו והאופציות שנפתחות בגלל היותך בן משפחת בלק, באותה מידה היא יכלה להיות סליתרינית מצויינת הוא חושב בזמן שהוא מצמיד
אותה לאחד מן המדפים בספרייה ומנשק אותה עמוק יותר. 
הוא מאבד בה עניין אחרי שבועיים, כריסטיאן מודיע לו שהוא לא מופתע ובכל מקרה יש טובות ממנה, שניהם מביטים בסיפוק בנביא היומי שם מופיעים דיווחים נוספים על התחזקותו של לורד וולדמורט. 


רגולוס מביט בעיניין בבחורה מן הפלפאף, היא ישבה לבדה בפונדק שלושת המטאטאים קוראת ספר.
"יפיפיה לא?", כריסטיאן שואל כשהוא מבחין במבטו של רגולוס, "חבל שהיא בת למוגלגים כזה בזבוז של יופי על מוצא מטונף", רגולוס מעיף את מבטו ממנה ומגיב בהסכמה ובאכזבה, אך הוא מתפלא להבחין כי למרות מוצאה הדוחה הוא עדיין מוצא אותה מושכת בכול מובן, החוכמה שלה מסקרנת אותו, המראה שלה מושך אותו וטוב הלב שלה מבלבל אותו מכיוון שזה לא הופך אותה לחלשה וכנועה כמו כל שאר הפלפאפים.
הוא מוצא אותה בוכה באחד מן הימים במקום נסתר בספריה, הוא ניגש לשם ומנשק אותה, היא מתנתקת ממנו בפתאומיות וכשמבחינה כי הוא תלמיד בשכבתה הוא מנשקת אותו בחזרה.
'היא זקוקה לזה', הוא מבין ומתמסר באופן מוחלט לנשיקותיה, הם מחליטים שהקשר הזה, מה שקורה בינהם יהיה סודי וגופני לחלוטין בלי רגשות.
בסוף השנה היא מפסיקה להופיע במקום הקבוע שלהם, הם מפסיקים לבלות יחדיו לחלוטין, הוא רק מקבל ינשוף מן הינשופים של בית הספר ואיתו פתק, 'זה כבר לא רק גופני, זה יותר מזה'. 
הוא לא מנסה לרדוף אחריה, הוא חושב שזה עדיף לנוכח העניין שהוא וכריסטיאן דיברו עם מאלפוי שהולך להכניס אותם לפגישת אוכלי המוות בחופש של השנה הבאה.

האות האפל מגרד באופן תמידי על עורו של רגולוס, כריסטיאן טוען כי זה פסיכולוגי אך לא מנסה להסביר, וולדמורט  שהיה פעם בן אנוש יצר רתיעה וגועל ברגולוס יותר משיצר כבוד או הערצה כלפי אמונתו.
הוא ביקש את גמדון הבית קריצ'ר, התגובה האינסטינקטיבית שלו הייתה לסרב, הוא חיבב את קריצר, היצור הזקן הזה תמיד התייחס כלפיו בחיבה כשלא היה מי שיעשה זאת, אך וולדמורט לא שאל אלא ביקש והוא כמובן הסכים.
שקריצ'ר חזר הוא רעד, עיניו הגדולות נראו ענקיות יותר מתמיד, והוא מלמל דברים חסרי פשר, "לא, זוועות, גברתילי, אדונילי הצילו, משרת נאמן, לא!".
למחרת לורד וולדמורט טוען כי הוא (קריצר) היה עזר רב למטרותיו, הוא הביט בקירצ'ר הסובל בשעשוע רב, "שכחתי את יכולתיהם של גמדוני הבית", הוא מוסיף בתימהון ומסתלק משם, רגולוס מבין כי אין לו מנוס מן המפלצת שאליה הצטרף הוא חייב לנסות לעצור אותו.
רגולוס מנסה להשיג מידע מקריצ'ר אך לשווא, הוא נשאר לצידו בימים הבאים עד שהוא מלמל מילה מוכרת שבה נתקל באחד מספרי אומנויות האופל, "הורקרוקס".

כריסטיאן ורגולוס התהלכו לעבר הוגוורטס מן הוגסמיד בעוד לכריסטיאן נראה זורח מתמיד לרגולוס היו שני שקים שחורים תחת עיניו העיפות מן כל המחקר והקריאה על הורקרוקסים, המידע המצוי על זה הוא זעיר באופן מתסכל ולכן הוא נאלץ לחרוש ספרים רבים רק כדי למצוא איזכור לכך.
הוא חש בשתי ידיים שאוחזות בו ומושכות אותו לתוך סימטה אפלה, כריסטיאן דרוך ומוכן מוציא שרביט. אך החוטף מרים את ידיו בכניעה וטוען כי הוא סיריוס.
רגולוס מסתובב ורואה את אחיו הגדול שסיים לא מזמן את הוגוורסט לבוש במיטב בגדי החורף ובוהה בו בחוסר אמון.
"זה בסדר כריסטיאן, תתקדם", רגולוס אומר בקרירות שמיועדת לסיריוס יותר מלכריסטיאן, "מה אתה רוצה סיריוס?", רגולוס שואל בזלזול, "טוב גם לראות אותך", סיריוס נאנח ורגולוס מגלגל את עיניו. 
 "אני צריך לדבר איתך"
"על מה?", רגולוס שואל וסיריוס מתקרב ותופס את ידו השמאלית, האות האפל נראה ונדקר על ידי האוויר הקר. רגולוס מתפתל בזעם. 
"תעזוב אותם, רגולוס זה לא מתאים לך אתה לא אוהב לפגוע באנשים אתה לא סדיסט".
"זה לא קשור לסדיסטיות זה קשור לאידיאולוגיה של איך העולם הזה צריך להיראות ובכל האמצעים שצריך להשתמש בכדי לקיים אותו" רגולוס משקר במיומנות, אין
טעם לקחת את אחיו איתו לקבר, הוא הולך למות בקרוב אם לא מוולדמורט עצמו שיבין על מה הוא עושה מחקר אז מאחד ההגנות שלו על ההורקרסים.

"אתה יכול לעזוב אותם ולהצתרף אלינו, אנחנו הולכים להילחם בו".
"עזוב אותי סיריוס, לך לבוצדמים שלך" רגולוס אומר עייף יותר מתמיד מפנה את גבו לסיריוס והולך להוגוורסט. 
  
רגולוס סיים את הוגוורסט, כמעט בן שמונה עשרה ואומלל יותר מתמיד אך מסרב להראות זאת, הוא מביט בהירתעות שנראת כלפי חוץ כגועל במוגל המונף כלפי מעלה על ידי בת דודתו הצוחקת בפראות.
"בלה" רגולוס אומר חלושות בטון כמעט מיואש כבקשת כניעה שתפסיק ואז משנה את טון דיבורו לקריר כשלג המקפיא שירד בחוץ "אל תעשי יותר מידי בלגן, אסור למשוך תשומת לב".
היא שולחת לעברו חיוך מלא בחיבה סדיסטית ואז לוחשת את האברה קדברה שהתחיל להישמע מוכר מידי, רגולוס נאנח ואז מתעורר  מן האדישות שאחזה בו לחלוטין כשאיש הזאב האכזרי נכנס בדמותו
האנושית יחד עם כריסטיאן לא כשותף אלא כשבוי.
"מה נראה לך שאתה עושה" רגולוס צועק בבהלה וכעס, גריבייר חושף את שינייו החדות ומחייך, קבוצה של אוכלי מוות מוכרים נכנסים לחלל הקטן שהיה פעם הבית של המוגל, "תפסתי אותו מנסה להעביר מידע למסדר עוף החול".
שקט השתרר בחדר עד שמאלפוי התקדם ופצה את פיו, "אתה יודע מה אנחנו עושים לבוגדים" הוא אומר כמעט בשיעמום ויוצא מן החדר יחד עם שאר אוכלי המוות שכיבדו את עצמם בכדי לראות את הטבח המזוויע שהולך להתרחש.
"כמובן שאני יודע" גריבנר אמר יותר לעצמו מאשר  למאלפוי. הוא מביט באופן רעב  בכריסטיאן שפניו החבולות נראו רע יותר באור הירח.
"לא" רגולוס אומר ונועץ את מבטו בחברו שהשפיל את עיניו לרצפה, הוא ידע כי כריסטיאן לעולם לא התחנן על חייו.
"אתה רוצה להצתרף אליו" גריבנר שואל בתקווה ושעשוע "אני מתכוון שתיתן לי לעשות זאת, הוא השלה אותי בנוגע לנאמונותיו ואני רוצה לגרום לו לשלם על כך".
"לא"
"תן לי לחסל אותו או שאני אחסל אותך איש זאב מטונף" רגולוס איבד את קור רוחו והתפרץ עליו, גריבנר היה מן השנואים עליו באוכלי המוות ולא היה לו כוח או רצון לסבול אותו.
איש הזאב הזעיף את פניו בכעס, למרות יעילותו הוא עדיין נחות יותר מן הקוסמים האחרים, הוא שחרר את זרועו של כריסטיאן בחוסר רצון,  ויצא מן הבית רק לאחר שהוסיף כי הוא יחזור לקחת את הגופה.
"כזה ביזבוז" רגולוס לוחש לעבר כריסטיאן שהתמוטט על הרצפה, "תהרוג אותי" כריסטיאן נאנק בכאב.
"איך שכנעת אותם לתת לך לעזור להם"
"שמעתי את  השיחה שלך עם אחיך, לפני כמה חודשים"
"זה לא עונה על השאלה שלי" רגולוס התכופף לעברו מסובב את גופו של כריסטיאן כך שפניו החיורות, ועיניו החומות יפנו כלפיו ולא לריצפה.
"אתה הולך לעשות את זה חבר?" כריסטיאן שאל לבסוף לאחר שתיקה ממושכת, "כן אני חייב, אחרת הם יהרגו אותי, ויש לי עוד דברים לעשות ואני לא יכול למות עדיין"
"אני יודע" כריסטיאן השיב עם חיוך קטן "תהרוג אותי רגולוס, זו המתת חסד זה לא רצח אחרת מה שהם יעשו לי יהיה גרוע פי כמה וכמה"
רגולוס הוציא תא שרביטו מכיס גלימתו, "נתראה עוד מעט חבר" כריסטיאן אמר לאחר שעצם את עיניו החומות בהשלמה, רגולוס הוציא תא שרביטו מכיס גלימתו וצעק את הקללה הממיתה.

"הוא כולו שלך" הוא אמר בקול כבוי ובגועל לעבר איש הזאב שחיכה מחוץ לדירה.
  

רגולוס אחז בידו בתליון המזוייף ואחז בידו של גמדון הבית המבוהל, הם היו בתוך המערה, "מה הוא עשה אחר כך קריצר?". 
"חתך את ידי בכדי להיכנס אדונילי" רגולוס הוציא את שרביטו ושיסף את ידו השמאלית, למרות מחאותיו של גמדון הבית, הם עלו על
הספינה הקטנה ושטו לאי העומד במרכז, שם גיגית לבנה משיש עם מים בתוכה הייתה מצויה.
"קריצר אתה תחליף את התליונים בזמן שאני אשתה את זה, ואז אתה תלך חזרה לבית ותנסה להשמידו, אסור לך לספר לאף אחד מה קרה לי."
רגולוס פקד "כן אדונילי" קריצר השיב בהיסוס ואומללות.
  גמדון הבית השקה את אדונו במים שגרמו לו להתחנן לסליחה, לצרוח באימה  ולבכות, הוא רצה להפסיק אך הפקודה מנעה מימנו,  קריצר החליף במהירות את התיליונים והראה לרגולוס שהתכנס לצורת עובר אומללה.
"מ.. ממים" רגולוס מילמל הוא זחל לאט והושיט את ידיו המחוספסות לעבר האגם, אך ללא הואיל, יד חיוורת ומעווותת תפסה בו, קריצר התקדם לעברו במטרה להצילו אך מחאותיו של רגולוס אמרו אחרת.
"תתעתק קריצר, תשמיד את התליון!", שניה לפני שהוא תבע במי האגם, נאכל ונשחט על ידי הגופות רגולוס חייך חיוך מסופק, קריצר התעתק, לפחות הוא הצליח להשמיד חלק אחד מן המפלצת.

לכבוד אדון האופל,

ברור לי שאמות הרבה לפני שתקרא את זה,

אבל רציתי שתדע שאני גיליתי את סודך.

גנבתי את ההורקרוקס האמיתי, ובכוונתי

להשמיד אותו בהקדם האפשרי.

כעת אלך אל מותי ובליבי תקווה,

שכאשר תפגוש את היריב הראוי לך,

תהיה שוב בן תמותה.

רא"ב.