זוויות שונות

דראקו מאלפוי ישב על הספה השחורה באחוזה רחבת-הידיים. שבועיים עברו מאז המלחמה הגדולה שהייתה, ולוציוס מאלפוי יחזור הבייתה עוד שבוע. דראקו מאלפוי שנא את אביו. החמקמק, החלקלק והמעצבן, שזלזל באמו היקרה לו כל-כך: מי שנשארה, שבכל המלחמה, היה לה רק אכפת שהוא, בנה, ישאר מוגן. שבכלל לא רצתה להיות אוכלת-מוות, אבל אביו הכריח אותה. היא לא רצתה בכלל שדראקו יהרוג את דמבלדור, ולא היה אכפת לה שוולדרמורט ימות. דראקו השעין את סנטרו על כף ידו החיוורת ועיניו האפורות-תכולות היו מסתוריות מתמיד.

"דראקו," נרקיסה מאלפוי התיישבה לידו ועיניה התכולות הביטו בעיניו האפורות-תכולות - שילוב של עיני אימו ואביו.

"כן, אמא?" הרים דראקו את ראשו מעט, אבל קולו היה שקט ועמוק.

"על מה אתה חושב?" שאלה נרקיסה.

דראקו שנא שעשו את זה. הוא אהב לחשוב, לשקוע במחשבות עם עצמו, ולא לחלוק אותן לכל העולם. גם לא לאימו. אבל כעת, הוא יכול לשתף אותה. היא תבין. היא תעזור.

"אני חושב על אבא," אמר דראקו מאלפוי והחליק יד על שערו הבלונדיני-לבן החלק שלו.

"אבא," נחרה נרקיסה מאלפוי. "האיש הזה!"

דראקו שתק. עיניו רק הסתכלו בלי לראות על הרצפה המבריקה של האחוזה. 

"מה חשבת עליו?" דרשה נרקיסה מאלפוי לדעת.

"מחשבות," ענה דראקו מאלפוי. 

"טובות?"

נרקיסה זנחה את העמידה והתיישבה ליד בנה המהורהר.

"אפשר לחשוב עליו מחשבות טובות? בן-אדם נוראי!" ענה דראוקו בקול חזק יותר.

"בהחלט, איך שהוא שלט עליי," אמרה נרקיסה מאלפוי. 

"אני יודע," אמר דראקו וקם מהספה, מותח את ידיו. 

הוא פנה לעבר המטבח, ושם מזג לעצמו מעט וויסקי-אש כדי להרגיע את עצביו. וויסקי-אש תמיד עזר לו לזה. הוא שתה את המעט וויסקי במהירות, וכבר הרגיש יותר מעודד.

הוא חזר לסלון. אימו ישבה וסידרה את קערת הפירות המלאכותיים שהייתה על השולחן הקטן שליד הספה בעזרת שרביטה הארוך והגמיש, כאילו הם הדבר הכי מרתק שהיא יכולה לחשוב עליו כרגע.

"הוא חוזר עוד שבוע," אמר דראקו. 

"כן, נכון," אמרה נרקיסה, מבלי להעתיק את עיניה התכולות והחודרות מהפירות הצבעוניים.

דראקו ראה שאין עם מי לדבר ופנה לחדרו. הוא הביט שוב במכתב שהיה על שולחנו:

'מר מאלפוי היקר,

אנו שמחים לבשר לך שעברת את המבחנים והתקבלת לאדקמיה לקוסמים מג'יקסר, ע"ש בנג'ימין מוסרג מג'יקסר. נא התעתק ב-1 לסמטמבר אל כפר וות'רבי ומשם יוביל אתכם מדריך אל האקדמיה. הספרים,, ושאר הציוד - '

דראקו הפסיק לקרוא פה. הוא התיישב מעל שולחנו הירוק הנוצץ והביט על כל הפוסטרים הירוקים-כסופים על ציורי הנחש שנתלו על הקירות. כן, הוא סלית'ריני טהור.

הוא היה מתוסכל והביט אל המכתב השני שהיה זרוק כמו חיידק לא רצוי על הרצפה:

'דראקו (בני). כשאחזור, אצפה שתעזור לי להיות דון-האופל הבא; אעשה הורוקרוקסים ואמצא את אוצרות-המוות. אהיה וולדרמורט השני!!!! סומך עליך. לוציוס'

דראקו נתקף דחף לקרוע את המכתב של אביו הזקן. כאילו שהוא יצליח!!!! וכאילו שהוא, דראקו יעזור לו! דראוק חשב להסגיר את המכתב למשרד הקסמים ולפתור את הבעיה המעצבנת הזאת שיושבת לו על הראש, אך הוא לא עשה את זה משום-מה.

הוא לא רצה שוב לחיות בצילו של אביו, לעשות מה שהוא מבקש, ללכת אחריו...

דראקו יצא שוב לסלון.

אמו ישבה ושתתה בירצפת מהבילה מתוך ספל שחור ופניה מהורהרות.

"אמא," אמר דראקו, כדי שתשים לב אליו.

היא הרימה את ראשה ולא הנידה עפעף ורק בחנה אותו כאילו לא ראתה אותו לפני כשתי דקות.

"ראיתי את המכתב שאבא שלח לך," היא אמרה והעתיקה ממנו את עיניו במהירות, כאילו עיניו ישקפו את וולדרמורט-לוציוס.

"אל תדאגי, לא אצתרף אליו," אמר דראקו בנחישות.

"מה התכנית שלך?" שאלה נרקיסה.

מה התכנית שלו? ובכן, יש לו ויש לו תכנית... והיא תתגלה כשאביו יבוא, לא עכשיו...

מקווה שאהבתם!!! אני אמשך בקרוב! ואני מקווה שישארו מהר! השקעתי מלא! 

		הפרק הבא