האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים



הארי פוטר-החיים ממשיכים {גמור בערך}

מה קרה לדמויות של הארי פוטר לאחר שנתם השביעית בהוגוורטס? <br>קראו וגלו!



כותב: Emma Bloom
הגולש כתב 21 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 2407
5 כוכבים (4.667) 6 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: pg13 - זאנר: רומאנס,דרמה,עצב,הומריסטי - שיפ: הארי/ג'יני,רון/הרמיוני - פורסם ב: 29.09.2016 - עודכן: 14.08.2017 המלץ! המלץ! ID : 7756
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.


הסיפור נגמר. אני יודע, אבל תמיד הסיפור הזה ירדוף אחרי תמיד. עמדתי ולא אמרתי כלום, ראיתי את כולם, את כל המתים. ראיתי אנשים בוכים, אנשים צוהלים, הייתי מבולבל מאוד, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. פשוט התישבתי על אחת המדרגות, לבד. אני מכיר את התחושה הזאת, היא תמיד רדפה אותי. הבטתי במקום שבו ישבתי. המקום היה האולם הגדול, התמיינתי פה לגריפינדור, כאן אכלתי במשך שש שנים, כאן זה היה הבית שלי, הוגוורטס הייתה הבית שלי... היא תמיד העלתה בי זכרונות טובים, אבל זה השתנה, הוגוורטס היא לא אותו מקום. מהמקום האהוב עלי היא הפכה למקום השנוא עלי. לא יכולתי להסתכל לאף אחד בעיינים. אולי להתאבד זה הפיתרון? אני לא יודע... הרבה מוות ראיתי בחיי. מאז ההורים שלי וסדריק, ועד לכאן ללופין ולפרד... ג'יני התיישבה לידי. היא פתחה את פיה ומיד התפרצתי לדבריה ''ג'יני, אני מצטער אבל זה לא הזמן!'' אמרתי במעט כעס, היא שוב פתחה את פיה אבל הפעם לא קטעתי אותה ''הארי! רק רציתי להגיד לך שהכל בסדר! שכלום פה לא באשמתך!'' היא אמרה ומנסה להסתיר את הדמעות שהיו בעיניה ''כן בטח'' מלמלתי לעצמי, ידעתי שעשיתי את הטעות הגדולה בחיי, ידעתי שהיא שמעה את זה, אבל לא היה לי אכפת, יצאתי מהאולם הגדול כאשר אני מתעלם מג'יני. וכאשר יצאתי מהוגוורטס מיד התעתקתי לבית בלק. נכנסתי לשם בשקט, השקט שם אורר בי פחד... הבית שמלא בזכרונות... נכנסתי למקלחת לנקות אותי, לטהר אותי, ולהפוך להיות איש אחר... איש בלי גורל אכזר, איש רגיל, אך ללא הצלחה, נשארתי הארי... לא יכולתי להביט במראה, לראות את המפלצת שאני, שבגללי כל האנשים מתו... אני רק נשכבתי על המיטה בחדרו של סיריוס, לא יכולתי לשאת את הכאב שלאחר המלחמה, הכאב היה בלתי נסבל, הכאב שצובט בלב... הכאב היה חזק יותר ממה שהוא היה במלחמה... הכל נראה לי שחור, עתיד אפל. ללא משפחה, בחיים לא להתחתן, לא למצוא עבודה... להיות לבד. אני שונא את זה, את תחושת הבדידות שממררת לך את חייך. עצמתי את עיני וניסיתי להרדם, אך לשווא. אני לא יכול להרדם וגם לא אוכל. כל הזמן נעו במוחי תמונות של האנשים שאני אוהב-מתים. למה דובי מת? הוא מת כשהוא בא להציל אותי... אבל הוא מת, כמו כולם. לא אכפת לי מוולדמורט, אכפת לי מהמתים, למה סיריוס מת? המשפחה היחידה שלי... איש שדימה לי אב, מת בשבילי כמו אבי ואמי... למה הדוויג מתה? היא ניסתה להגן עליי, היא ליוותה אותי במשך 7 שנים... מאז שאני בן 11. אבל היא מתה כמו כולם. אני רוצה פשוט לתת לחלמות ולסיוטים לשלוט בי... אני לא רוצה לראות שוב את רון ואת הרמיוני, ואני בטוח שהם לא רוצים לראות אותי... אני לא מאשים אותם, אף אחד לא רוצה לראות אותי... לא רוצה להיות בקרבתי. כולם שונאים אותי... אפילו האגריד... כולם... כולם... לאט לאט עיני נעצמו ונרדמתי. בבוקר שמעתי דפיקה בדלת שהעירה אותי משנתי, ''פתוח!'' אמרתי, לא ידעתי מי זה או זו, אבל לא היה לי אכפת, אולי זה רוצח או רוצחת-אני מקווה שכן. לפתע שמעתי קול, ''הארי? אתה פה?'' הבנתי שזאת הייתה הרמיוני, לא רציתי לענות, אבל עניתי ''אני פה.'' עניתי. היא נכנסה לחדר של סיריוס ומיד קפצה עלי בחיבוק חברי ואמרה ''הארי! לאן נעלמת?! אני ורון חיפשנו אותך כל הלילה!'' ''הייתי פה...'' אמרתי ''שמעתי מג'יני שאתה קצת מבולבל... המלחמה נגמרה! אין עוד כלום! כל אוכלי המוות באזקאבן! וולדמורט מת! ושום דבר לא באשמתך! אפשר להרגע! בנוסף דיברתי עם הפרופסור מקונגל והיא הציעה לי לך ולרון להשלים את השנה השביעית!'' ''הרמיוני! אני לא ממש רוצה לחזור להוגוורטס... אני פשוט, אני לא יכול להביט לאף אחד בעיינים... ואני זוכר דברים כל כך נוראים מהוגוורטס עכשיו... אני לא רוצה...'' אמרתי בנימת כעס ''הארי! אמרתי כבר! הכל בסדר, ואגב זאת לא הייתה שאלה שאתה בא, כי אתה בא! אתה חייב להשלים שנה שביעית אם לא, לא תוכל למצא עבודה...'' אמרה הרמיוני והוסיפה ''מקונגל אמרה שתוכל להיות גם קפטן קבוצת הקווידיץ!'' ''נראה...'' אמרתי בקול מיואש, ''יופי! מה שמוביל אותי לדבר הבא, רוצה לבוא איתי ועם רון למסעדה? אתה יודע אחרי המלחמה והכל... קצת להרגע לא יזיק...'' אמרה הרמיוני בחיוך ''הרמיוני, אין לי כל כך מצב רוח, וגם אתם זוג... אני לא רוצה להפריע לכם.'' אמר הארי בעצב ''הארי, אתה ממש לא מפריע לנו... וגם זה היה בהסכמת שנינו!'' אמרה הרמיוני בקול מנחם ''הרמיוני, אני לא רוצה לבוא! פשוט לא רוצה!'' אמרתי בכעס ''טוב...'' אמרה הרמיוני בקול נעלב ''אם אתה צריך אותנו אתה יודע איפה אנחנו!'' היא הוסיפה בנימת כעס והיא התעתקה מיד, היא כועסת עלי, אני יודע. כולם כועסים עלי, כנראה זאת הבדידות.

 

הפרק הבא
תגובות

פיקצר? · 04.10.2016 · פורסם על ידי :Emma Bloom (כותב הפאנפיק)
היי לקוראים,
מקווה שנהנתם. אני שוקלת להפוך את הפאנפיק לפיקצר. מה דעתכם?
להפוך לפיקצר? להמשיך?

מעולה · 04.10.2016 · פורסם על ידי :lilyHportalPotter
מעולה, ריגש אותייייי
אבל עדיף פיקצר
בשביל הרגשות

לאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!&# · 15.10.2016 · פורסם על ידי :חולה על הארי פוטר!!!
היה עדיף פיק ארוך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בסדר · 15.10.2016 · פורסם על ידי :Emma Bloom (כותב הפאנפיק)
מבטיחה המשך

המשך דחוף!!!! · 02.11.2016 · פורסם על ידי :lilyHportalPotter
יפהההה נרשמתי לעדכונים!!!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
30239 15559 34263 33521


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2017 - 2007