איש מוזר ביותר

זכויות לי!!!! כי אני כתבתי!!!

הוא יצא מבית הקפה, לשלג הקפוא, לשיטפונות הגשם, לרעמים הרועמים, לברקים המבריקים...

הוא שנא את החורף.

כן, הוא איש מוזר ביותר. אז מה?

הוא אהב את השמש היוקדת על עורפו, הוא אהב להשתזף, הוא אהב ללכת לים. 

״אבל הוא אף פעם לא הלך לים! אז איך, בשם מרלין, הוא אהב ללכת לים? הוא אף פעם לא היה שם!״ אמר חברי, אנונימי.

אז ככה. החברים שלו הלכו לים, השתזפו, אכלו במסעדה המקומית,נכנסו למים...

והאיש המוזר ביותר קינא בהם.

״רק רגע! אם הוא איש מוזר ביותר, אין לו חברים!״ אמר אנונימי.

תיאוריה מעניינת. האיש המוזר ביותר לא תמיד היה מה שהוא היום.

כשהיה קטן, הוא לא היה מוזר בכלל, אבל בכלל.

(אני לא יכולה לפרט, הוא פשוט לא היה מוזר. תסתפקו בזה, נכון?)

״אז רגע. למה הוא נהיה מוזר?״ הוסיף (שוב) אנונימי.

 אפשר לעצור עם השאלות, ולתת לי, לשם שינוי, לסיים את הסיפור?

״כן, סליחה״ אמר אנונימי.

הרגו את אבא של האיש.

ואז, אחרי שנים רבות, הוא פגש את הרוצח, ואמר לו-

״קוראים לו איניגו מונטויה במקרה?״ סיכם אנונימי.

לא, קוראים לו איש מוזר ביותר-

״אהה! עכשיו אני מבין למה הוא איש מוזר ביותר! מסכן...״ אמר אנונימי.

טוב, כאן אני גומרת את הסיפור.  לסיפור הזה, אין לו סוף. 

כל אחד ממציא לו סוף משלו.

עד כאן, הוא היה איש מוזר ביותר!

לא יעזור פרצוף מתחנן, אנונימי, אין לסיפור המשך, אומרים לך! תמציא סוף משלך! 

____________________________________________________

תגובות?