פנימיית דלפי

שכחתי בפרק הקודם...

אני מקדישה את הפאנפיק הזה לquality time ולטב"ח. אתן יודעות למה.

כמה חודשים עברו, וסיריוס מיהר אל ביתן פוסידון כשהמכתב מהארי בידו. כל המחנאים ידעו על החיים של סיריוס ועל הארי, והרבה מהם נהגו לבקר אותו בחדרו שבבית הגדול ולשמוע סיפורים על הקוסמים ועל מעשי השובבות שלו בהוגוורטס. פיגווידג'ן, הינשוף הזערורי שבאמצעותו נשלח המכתב, עופף לידו תוך שריקות עליזות. סיריוס נזכר בחיוך ביום שבו קיבל את הינשוף.

*פלאשבק*

אחרי שנמצא לבקביק מקום באורוות הפגסוסים, ולסיריוס חדר בבית הגדול, הוא נזכר שכדאי לו לשלוח מכתב להארי.

"איפה אוכל למצוא ינשוף?" הוא שאל את פרסי שעזר לו לנקות את בקביק.

"ינשוף?" עלה על פניו מבט תמוה.

"אנחנו משתמשים בהם כדי לשלוח מכתבים." הסביר סיריוס ופרסי הנהן.

"אם אתה רוצה למצוא ינשוף, כדאי שנלך לביתן אתנה."

הם נפרדו מבקביק והתחילו ללכת לכיוון ביתן אתנה. מלקולם, שהיה בביתן אתנה באותו רגע, כמעט בכה מהקלה למשמע הבקשה המוזרה של סיריוס. הוא טיפס בזריזות על סולם שהיה שעון על הקיר, והסיט וילון שחשף גומחות מלאות בקני ינשופים. הוא לקח מאחת הגומחות ינשוף קטנטן שלא הפסיק לשרוק ולנפח את נוצותיו.

"קח אותו." הוא אמר.  "ובבקשה, אל תחזיר אותו."

"למה?" שאל סיריוס.

"הוא דווקא חמוד." הוסיף פרסי.

"הוא אולי נראה חמוד." אמר מלקולם בנימה מרירה. "אבל כל לילה הוא שורק ועושה רעש בלתי נסבל. כולם ישמחו אם תיקח אותו."

"למה אתם פשוט לא מעיפים אותו החוצה?" שאל סיריוס.

"הינשוף הוא החיה המקודשת לאימא שלנו." הסביר מלקולם. "אנחנו חייבים לשמור על הכבוד שלו."

סיריוס הנהן, והחליט לתת את הינשוף במתנה לרון, ידידו של הארי, מכיוון שכבר אין לו חית מחמד.

*סוף פלאשבק*

סיריוס פרץ לביתן פוסידון, וגילה את פרסי ואנבת' יושבים על המיטה של פרסי. רגליה של אנבת' היו משוכות אל חזה, ופרסי נשען על הקיר. בחודש האחרון פרסי ואנבת' הפכו לידידיו הקרובים ביותר של סיריוס במחנה. פרסי ואנבת' הזדקפו, וסיריוס התנצל על כך שהתפרץ לביתן בלי לדפוק בדלת. פרסי נופף בידו. "זה בסדר." אמר. "מה קרה?" סיריוס הושיט לו ללא מילים את המכתב.

"סיריוס היקר," הקריא פרסי בקול. "השנה מתקיים בהוג-הוגוור-הוגוורטס טורניר הקוסמים המשו...."

"המשולש" עזרה לו אנבת'.

"מותר להשתתף רק מגיל שבע-עשרה. אבל פרד ומורג'-"

"זה ג'ורג'" קטעה אותו אנבת'.

הוא הושיט לה את המכתב.

"אולי באמת כדאי שאת תקראי," אנבת' משכה בכתפיה ונטלה את המכתב.

"אבל פרד וג'ורג' מתכוונים להגיש מועמדות. דמבלדור אומר שאף אחד לא ימות, אבל הרמיוני חושבת שזה לא בטוח לקיים דבר כזה. אני שמח שלא חזרת לארץ בסוף, אמרתי לך שהצלקת שלי זה כלום. אל תחזור, בבקשה, זה מסוכן. באליפות העולם היה אדיר. אירלנד ניצחו 160-170, אבל קרום תפס את הסניץ'. באותו לילה הייתה איזו התפרעות של אוכלי מוות לשעבר. (לא משהו רציני, אתה לא צריך לחזור). אדם בשם עין-הזעם מודי התחיל לעבוד בהוגוורטס בתור המורה להתגוננות מפני כוחות האופל. אבא של רון אומר שהוא היה הילאי, ואחד הטובים. עוד לא היה לנו שיעור איתו, אבל פרד וג'ורג' אומרים שהוא מעולה. אני מקווה שזה באמת יהיה ככה, למרות שאני חושב שאף אחד לא טוב כמו פרופסור לופין. שלך, הארי."

"מה הבעיה?" שאלה אנבת'.

"אני חייב לחזור." הודיע סיריוס. "אני חושד שמישהו ינסה להכניס את הארי לטורניר הקוסמים המשולש."

"מה זה הטורניר הזה בכלל?" שאל פרסי וסיריוס הסביר לו בקצרה.

"אתה חושש שהארי יהרג." אמרה אנבת'. "אבל אם אתה תחזור, אתה בוודאות תיהרג."

"לא אכפת לי" השיב סיריוס בנחישות של סנדק. "אני חוזר."

"אנחנו לא ניתן לך לחזור." קבעה אנבת', בנחישות לא פחותה. "נכון, פרסי?" היא פנתה להביט בפרסי המהורהר. "פרסי?"

"אמרת שבתי ספר לקוסמים משתתפים בטורניר הזה, נכון?" שאל פרסי. סיריוס הנהן, לא מבין לאן הוא חותר. "אז מה אם איכשהו נצטרף אליך ונירשם לטורניר בתור בית ספר?" שקט השתרר.

"מוח אצה," אמרה אנבת'. "זה הדבר הכי חכם ששמעתי אותך אומר מאז שאנחנו מכירים."

הפרק הקודם		הפרק הבא