חייה ושקריה של ריטה סקיטר

האם הקוסמים קיימים באמת

היא צעדה בראש מורכן בתחנת הרכבת קינגס קרוס שבלונדון. שיערה הבלונדיני היה אסוף לאחור בפקעת מסורבלת, משקפיה העגולים עמדו על קצה אפה ושמלתה הכהה שיוותה לה מראה מבוגר.

היא לא הבינה איך הכל קרה כל כך מהר.

רגע אחד היא ריטה סקיטר, כתבת העיתון הפופולארית ביותר בעולם הקוסמים וברגע השני היא מואשמת בקשירת קשר ומסולקת בבושת פנים לעולם המוגלגים, ללא כוחות הקסם שלה.

רגע אחד היא זוהרת כתמיד בחליפה הבהירה בגוון הליים וברגע השני היא נראית מוזנחת אפילו בעיני מוגל שהדבר הכי קרוב ליופי שראה בחייו הוא דוגמנית מזעזעת, לבושה בבגדים מזעריים, מרוחה על שלט חוצות לעיני כולם. 

ריטה המשיכה צועדת ללא יעד או מטרה ברורה, מותירה אחריה שביל של דמעות מלוחות.

איך הם מעיזים לעשות לה את זה?

בכל חייה הייתה נאמנה למשרד הקסמים ולסמכות השולטת בו, מעולם לא העלתה על דעתה אפילו רעיון של בגידה.

איך יכלו כולם לנטוש אותה בעולם הרדוד הזה למרות בכייה, תחינתה וזעקותיה?

לאן נעלם הקהל האוהד ברגע בו הזדקקה לכל התמיכה והערצה כדי שיאספו את השברים?

תמונות מהמשפט שהועמדה אליו המשיכו לחלוף במוחה.

איך הארי פוטר ושני חבריו הקטנים, פסיקים לעומתה שחיים בקושי עשרים שנה, עומדים ומטיחים בה האשמות.

היא שנאה אותם יותר מכל ובאותו רגע, השנאה גברה על ההיגיון שבה.

היא שלפה את השרביט וזרקה את הקללה הראשונה שנזכרה בה.

לומפשוס, קללה הנוטלת ממך את כוחות הקסם או הופכת אותך לקוסם החזק באדם.

לרוע מזלה הארי הדף את הקללה והיא שבה אליה ופגעה בה בכל העוצמה.

לפתע היא ריחפה באוויר, מפרכסת וזועקת בלי טיפת שליטה עצמית.

למשך כמה רגעים ראתה רק לובן בוהק, השורף את הרשתית וממס את העין.

ברגע שלאחר מכן ריטה שכבה על הרצפה, כשהרגשת הריקנות קורעת את ליבה לשניים.

הקוסמים שאלו אותה לפשר הדבר, שכן אף אחד לא הכיר את הקללה.

ריטה לא חשבה שזה כזה סיפור גדול, בלאו הכי לא היה אף אחד משתמש בקללה בגלל הסיכון הכרוך בה בהפיכתו של וולדמורט לקוסם הכי חזק בהיסטוריה.

למעשה ריטה הכירה את הקללה רק מפני שכשהייתה צעירה חברה באופן חד פעמי לאיש משכיל מאוד, דמבלדור היה שמו.

ריטה נמנעה מלענות על השאלות, היא לא הייתה חייבת להם כלום, לא עכשיו, לאחר שאיבדה את כוחות הקסם שלה.

מחשבותיה של ריטה עטפו אותה והיא לא הבחינה בדבר המתרחש מסביבה;

בקול צפירת הרכבות, בתחושת הקור העזה וגם לא בזרם המוגלגים המגיעה מהכיוון הנגדי לה.

היא נתקלה במוגל זועף שלבש חליפה בצבע בז' וסוכך על מצחו בכובע צילינדר כהה. 

"הסתכלי לאן את הולכת!" רטן ומיהר להמשיך בדרכו.

ריטה עיוותה את פרצופה כלא מאמינה שמישהו מעז לפנות אליה בכלל.

"נצור את פיך יצור נחות, כי אתה לא יודע למי אתה פונה!" קראה אחריו בזעם, מקווה בכל ליבה שלא הבין את המילים הגבוהות בהן השתמשה.

היא חלפה על פני חנות מזכרות כשמשהו צד את עיניה.

בפינת החנות השמאלית עמד מדף ועליו שכבה עבה של עיתוני חדשות.

הכותרות המודגשות קפצו לנגד עיניה בין תמונות מזעזעות ודיווחים ממשלתיים שקריים.

הטרור מכה שוב

אין סוף לאסונות הטבע הקטלניים 

"כמובן, הקוסמים ימציאו כל שקר עלוב אפשרי כדי לשמור את קיומם כסוד כמוס".

מילמלה לעצמה.

לפתע צץ רעיון מושלם במוחה של ריטה וחיוך התפשט לאיטו על פניה.

"הדרך הכי טובה לפגוע בקוסמים היא לחשוף אותם..."

חזרה ואמרה בהתרגשות.

ברור היה לה שלא תוכל לחשוף אותם סתם כך, ודאי יחשבו שהיא מטורפת על כל הראש.

מוגלגים טיפשים שכמותם. 

לא, היא רצתה לכתוב את הכל כסיפור בדיוני תמים שלאט לאט יטמע באנשים את השאלות החשבות באמת.

השאלה שאליה התכוונה הייתה כמובן;

האם הקוסמים קיימים באמת?

היא חייבת זהות בדויה כדי להיטמע באוכלוסייה הזאת.

ריטה חיפשה בעיניה אחר שמות מוגלגיים עד שאיתרה אותו.

ג'ייסון קונרי במחזה שאסור לפספס...

היא אהבה את השם הזה, משהו בו קסם לה.

היא לקחה את האות הראשונה של השם הפרטי והאות הראשונה של שם המשפחה.

ג'יי קיי...

לאחר מכן איתרה מילה שתישמע הכי הגיונית שאפשר.

דה רולינג סטונס בהופעה מיוחדת...

ג'יי קיי רולינג.

ואז?

היא רכשה מחברת קטנה ועט, מצאה בית קפה באחת הסמטאות והתיישבה לשולחן.

עם השפעת הקפה המתוק, הסיפוק שבכתיבה ותחושת הנקמה שהעבירה בה גלים של עונג, היא הייתה מאושרת.

נותר לה רק להיזכר בכמות מידע רבה ככל שיכלה ולהתחיל לכתוב.

עד היום היא חייה בזהות הבדויה שאימצה לעצמה, מדברת בראיונות ומטפחת את קהילת המעריצים שלה.

מאותו היום ריטה סקיטר מתה וג'יי קיי רולינג קמה לתחייה.

אלו היו חייה ושקריה של ריטה סקיטר.

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג

העלילה היא בדיונית כמובן ואין בה שמץ אמת.