חייו של טדי, קוסם למחצה

ההורים שלי מתו. כשהייתי בן כמה שבועות, אבא יצא מהבית של סבתא, שם נשארתי עם אמא וסבתא. "תשמרי על טדי שלנו" אבא אמר לאמא לפני שיצא. "להתראות, בן. אני אוהב אותך מאוד." הוא נישק אותי במצח. בערך חצי שעה אחר כך, אחרי שסבתא הכריחה את אמא לשתות תה מרגיע, אמא נאנחה. "אני לא מסוגלת להשאר כאן בזמן שכולם נלחמים" היא אמרה. "להתראות, אמא. להתראות, טדי. אני אוהבת אתכם." היא התעתקה משם בקול נפץ שגרם לי לפרוץ בבכי. לא ידעתי אז שזו הפעם האחרונה שאראה את הורי. 

סבתא אמרה לי שהם היו גיבורים. מתו בזמן שהגנו על עולם הקוסמים. בתקופה שנולדתי מתו מאות קוסמים ומכשפות, היא סיפרה, והם עזרו למנוע זאת. הנה, אני עצמי קרוי על שמו של סבי, שנרצח על היותו בן-מוגלגים. גם אני לא בדיוק קוסם. אבא שלי היה אדם זאב. בהוגוורטס, אנשים טרחו להזכיר לי את העובדה הזו. אבל לי לא היה אכפת. ידעתי שהוא היה גיבור. אני מכיר כל חלק בטירה. חדר הנחיצות. הכניסה למטבח. עם משפחה כמו שלי... 

לפעמים ילדים מקנאים בי כי אני נפגש עם הארי פוטר הדגול לעיתים קרובות. זה לא מרגש כל כך, האמת. לפעמים, אני חושב על הסיבה שהורי מתו. כדי להגן עליו, לא? אם הוא היה מת אז, היו לי הורים.

תגובות?

		הפרק הבא