עולם חדש

אין לי שום כוונה להרוויח משו מהפנאפיק. כל הזכויות לרולינג המדהימה!!😇

אנה הביטה בכעס בג׳יימס פוטר-אביה, שנפל ברכות על רצפת האבן של הוגוורטס. היא ראתה את המבט הריקני בעיניו, ואת השמחה המשתקפת בעיניו השחורות של אותו נער צעיר, בעל השיער הבלונדיני-כסוף שאיפיין את בני משפחתו. זאוס מאלפוי, ככה קראו לו. זה היה אותו בחור שאנה תיעבה בבית הספר. אותו בחור שהוריה הזהירו אותה עשרות פעמים לא להתרועע איתו. אותו בחור שחיזר אחריה מיומה הראשון בבית הספר, כשהוא כבר היה בשנתו החמישית. אותו הבחור שהיא ראתה אותו בוכה אחרי שכישפה את המסמכים שיראו שהיא מתה. אותו הבחור שרצח את אימה, קרן פוטר, ואת אחותה קארין, ועכשיו גם את אביה. מראה גופתה של אחותה חזר אליה. ילדה צעירה, שיער ראשה שחור כליילה ועינייה חומות כאגוז, שוכבת דוממת על הרצפה הקרה. היא אפילו לא זכתה ללמוד פה! חשבה אנה בצער. היא כל כך רצתה לבוא לפה, ובקיץ שלפני-היא מתה. אנה רצתה לקום ממחבואה ולהמטיר קללות על זאוס מאלפוי, אבל הייתה לה משימה. אביה השביע אותה שתשמור על ביל, אחיה הקטן. שלמשפחת פוטר יהיה יורש.

זאוס מאלפוי בעט בגופתו של אביה ויצא מהאולם. איוושה רכה נשמעה, ולידה נעמד נער צעיר, לבוש בגלימה כסופה דקיקה ומחזיק בידו חרב משובצת באבני אודם. שיערו הג׳ינג׳י היה פרוע אבל עיניו התכולות הביטו אליה במבט אוהב.

"הצלחת?" שאלה אנה וליטפה את ביל בהיסח דעת.

"כפי שאת רואה." אמר הארי בחיוך והושיט לה את החרב.

"הם רצחו את אבא שלי!" אמרה אנה בכעס. "המאלפוי הארור הזה!!!"

"יכול להיות שהוא היה חייב." אמר הארי בהיגיון, "אולי איימו עליו להרוג את ג׳יימס."

"לא נכון!!" כעסה אנה. "ראית אותם, חמישה צעירים שחולמים יותר מידי. המאלפוי הארור הזה, שילך לעזאזל!! אפילו את אבא שלו הוא הרג, לא שזה מפריע לי באמת, אבל ברצינות, מה עובר לו בראש??"

"אולי נקמה?" הציע הארי.

אנה הנידה בראשה. "אנחנו צריכים לברוח, הארי," היא אמרה, "ובבית של שושלת פוטר יש כמה דברים שאני בטוחה שיעזרו לנו. אנחנו צריכים להתעתק לבית בלק!"

"אבל, את לא נשואה!" קרא הארי. "אנחנו לא נוכל להיכנס!"

"אבא שלי מת, וויזלי!! הקסם נשבר, שכחת?? הכניסה חופשית לכל מי שיודע את הסיסמה, ואני יודעת אותה"

הארי הרים את החרב מהרצפה. אנה קירבה את אחיה הקטן אליה. "בוא, ביל, אנחנו הולכים להתעתק." היא לחשה.

"אני סופר עד שלוש." אמר הארי, "אחת, שתיים, שלוש!!"

"ביי ביי הוגוורטס!!" חשבה אנה, ואז היא התעתקה לבית בלק.

———————————————————————————————————————————————————

"נקמתי את נקמתי" לחשה אנה לאריה הזהוב שעמד בפתח הבית. האריה זז ונתן לה לעבור.

אנה דחפה את הדלת ונכנסה לחדר גדול מאוד, מרוצף בשיש לבן ובשטילים אדומים. על הקיר מול הדלת היה תלוי סמל בית בלק ולידו היה תלוי סמל בית גריפינדור: אריה זהוב בעל עיניים לבנות-כסופות מנצנצות. על אחד הקירות הייתה תלויה השבועה של שושלת פוטר. ארונות זכוכית וארונות עץ זהובים ניצבו בין הדיוקנאות הרבים שניתלו על הקירות. אנה זיהתה את הוריה ואת אחותה בדיוקן חדש שהתווסף לקיר.

הארי טפח על כתפה בעידוד ולקח את ביל מידיה.

אנה ניגשה לארון עץ אחד, פתחה אותו והוציאה מתוכו שתי גלימות כסופות. אחת דקיקה ממש, ואחת זורמת, כמו מים שארגו לבד. היא לבשה את הגלימה הראשונה והכניסה את השניה לתיק גב ששלפה מאחד הארונות. אחר כך היא הוציאה מעוד כמה ארונות בקבוקי קריסטל מלאים בנוזלים שונים, אוהל מתקפל ודוחה כשפים, כמה מטבעות זהב, אבנים קטנות ולבנות, כמה שמיכות וחיתולים, בקבוק תינוקות עשוי זכוכית, ואז, במבט עצוב, היא הסירה מהקיר את הדיוקן של הוריה ואחותה והכניסה אותו לתיק.

"אנחנו צריכים לצאת." אמר הארי. הוא ידע שלאנה יהיה קשה לעשות זאת, אבל מאלפוי וחבורתו עלולים לעלות עליהם כל רגע.

אנה הנהנה בעצב ולקחה את ביל מידיו של הארי.

"תחזיק לי ביד." ביקשה אנה, "אני מכירה את המקום המושלם להתחבא בו."

הארי החזיק בידה והם התעתקו.

אז שלום לכל מי שקרא הרגע את הפרק (או למי שסתם קפץ לסוף😉) וברוכים הבאים לעוד פנאפיק מבית Me, Myself & I (או במילים ארחות, רעות)

אני מקווה מאוד שאהבתם (או תאהבו, אם לא קראתם) את הפרק ואתם יותר ממוזמנים להגיב עליו ממש פה למטה!!

אז למי שכבר קרא, אני מאחלת הגבה נעימה

ולמי שעוד לא-קריאה נעימה, ואחר כך תתייחסו למה שכתבתי בשורה מעל:-P

רעות

		הפרק הבא