הסוד של דמבלדור

נשמעה דפיקה בדלת. 

"הארי, תפתח את הדלת!" צעקה ג'יני.

הארי רץ לפתוח את הדלת. כפי שלמד לפני, עם ג'יני לא כדאי להתווכח.

"בוקר טו... אהההההה!!!!!!!!" 

"בוקר טוב גם לך הארי." אמר דמבלדור ונכנס לבית שהיה של סיריוס לפני מותו.

"אינשרתבחחים?" שאל הארי.

"סליחה? אתה יכול לדבר קצת יותר... ברור?"

"שאלתי איך נשארת בחיים!" צעק הארי, "ולמה לא טרחת לספר לי למרות שכבר עברו... עשרים-ושלוש שנים!"

דמבלדור נכנס לחדר האוכל, התישב ליד ג'יני ומזג לעצמו תה.

"בוקר טוב דמבלדור," אמרה ג'יני.

הארי הופתע שג'יני לא כועסת.

"עברו עשרים-ושלוש שנים שבהן חשבנו שאתה מת! ואתה -"

"למה אתה אומר 'חשבנו'?" שאלה ג'יני את הארי.

"גם את ידעת? ולמה לא סיפרת?"
"לא שאלת." ענתה ג'יני בפשטות.

הארי יצא מחדר האוכל ודאג שהדלת תשמיע רעש חזק מאוד כשטרק אותה. אבל הוא היה די חזק, והדלת פשוט נשברה לחתיכות.

"הארי!" צעקה אליו ג'יני. "תסתכל על הדלת!!!"

הארי התעלם.

"הוא יבין, כשתספר לו את כל הסיפור," אמרה ג'יני לדמבלדור.

"הוא לא, כי אני לא עומד לספר לו אותו." ענה לה דמבלדור.

הארי יצא החוצה, והתכוון ללכת לקלחת הרותחת, אבל כשחצה את הכביש - במקום להתעתק - דרסה אותו וולוו שחורה.

זאת לא הייתה תאונה.

המשך בעוד שתי תגובות או שלושה מנויים.

		הפרק הבא