ווידויים של אהבה. ~גמור~

פיק ראשון! בבקשה תגיבו!. אם תרצו אני אהפוך את זה לפאנפיק!

זאת תוספת חדשה! הפאנפיק הזה זכה לא מזמן בפאנפיק הרומנאס הארוך הטוב ביותר בכל הזמנים! תודה לכולם!

ריח של שיקוי אהבה

זה היה עוד יום רגיל בחייהם של רון,הרמיוני והארי. הם ירדו לאולם הגדול לאכול ארוחת בוקר, בזמן שהרמיוני מרצה בפניהם על "שהם חייבים להתחיל להתכונן למבחן בשינויי צורה בעוד חודש", רון נראה כאילו הוא עומד עןמד למות מרוב שיעמום והארי התאפק שלא להתחיל לצחוק, כי ידע מה יהיו ההשלכות.

למזלם, שהגיעו לאולם הרמיוני עזבה אותם לטובת סלט וקוארסון חמאה.

" אני לא מבין למה צריך להתכונן למבחן בעוד חודש שלם רון!, רון?"

"החמחמחס" ענה לו רון.

"מה??"

רון בלע את האוכל וענה

"אתה מוזמן לשאול את הרמיוני" והחווה בראשו כלפי הרמיוני, שהייתה עסוקה בלקרוא

"על יחס הקוסמים למוגלגים במאה החמישית?!, הרמיוני לא חסרים ספרים מעניינים! נראה לי." הזדעזע רון, הרמיוני נעצה בו מבט חודר שהוא הבין את הרמז והמשיך לדבר עם הארי

"שיהיה לנו בהצלחה בשיקויים, שמעתי שפרופסור סלגהורן מתכנן ללמד אותנו איך להכין שיקוי אהבה" אמר.

"אה, הארי דרך אגב, שמעתי כמה בנות שמתכננות לקחת משיקוי האהבה שסלגהורן יביא לנו, ולשים אותו בשתייה\אוכל שלך. אז תיזהר טוב?"

הארי נחנק מפרוסת הלחם שלו והתחיל להשתעל.

"הנה, קח מים"

הארי נרגע ושאל

"את בטוחה שזה נכון?"

"כן הארי!"

"מאה אחוז?"

"כןןןן"

'לעזאזל' חשב הארי.'לפחות הוא יידע להיזהר' התנחם

רון הרמיוני והארי יצאו מהאולם הגדול לעבר המרתפים, לשיעור שיקויים.

 והתיישבו במקומותיהם.

"שלום תלמידים!, בגלל שעוד מעט יום אהבה,אנחנו נלמד להכין שיקוי אהבה!" אמר פרופסור סלגהורן בהתלהבות. "כאן", החווה פרופסור סלגהורן ליד קדרה מחאה בנוזל דמוי פנינה מעלה אדים, "יש לנו שיקוי אהבה שרקחתי בעצמי, מישהו יכול להגיד לי מהם סימני הזיהוי של שיקוי האהבה?"

כצפוי, הרמיוני הצביעה במהירות ופרופסור סלגהורן נתן לה את רשות הדיבור "שיקוי האהבה או אמורנטציה מריח לכל אחד אחרת לי הוא מריח כמו קלף חדש,דשא קצוץ ו..." הרמיוני הסמיקה ולא המשיכה את הנקודה הזאת "ניתן לזהותו באמצעות הבוהק הפניני והאדים העולים בספירלות אופייניות" פרופסור סלגהורן נראה מתרשם ואמר "נפלא העלמה גריינג'ר!, עשר נקודות לגריפינדור!" הרמיוני הייתה עדיין סמוקה אך מרוצה מעצמה. פרופסור סלגהורן המשיך ואמר "פתחו את הספרים שלכם בעמוד 168 ונסו לרקוח שיקוי אהבה בעצמכם! התלמיד שיכין את שיקוי האהבה הטוב ביותר יזכה בעשרים וחמש נקודות בית!, אז קדימה לעבודה!" 

הארי ליכסן את מבטו להרמיוני שנראתה נחושה מאוד להצליח במשימה של פרופסור סלגהורן. הוא התחיל לעבוד על השיקוי שלו, וראה שרון טרם התחיל אלא בוהה בהרמיוני שלא שמה לב לכלום חוץ מהקדרה שלה, רון קלט שהארי הבחין בו ואוזניו האדימו ופנה לעבר שיקוי האהבה וריחרח אותו, אוזניו החליפו את צבען לארגמן בוהק במיוחד כאשר שם לב שמאלפוי ראה אותו והתחיל לצחוק עליו. בסוף השיעור שסלגהורן עבר בין השולחנות וחלף ליד הרמיוני ואמר: "ויש לנו זוכה!, אף תלמיד לא הכין שיקוי אהבה מוצלח כזה בכל שנות הלימוד שלי בהוגוורטס! ארבעים נקודות לגריפנדור!" הרמיוני נראתה מאוד מרוצה מעצמה ואף הסמיקה מעט "הכיתה משוחררת!"  קרא סלגהורן ויצא מהכיתה. מאלפוי ניגש אל רון  והארי שסידרו את התיקים שלהם והתכוננו לצאת מהכיתה,

"שלום סמור וראש צלקת, מעניין שהבוצדמית לא שמה לב שאתה נועץ בה מבטים כל השיעור!"

רון האדים מרוב זעם

"שלא תעז לקרוא לה בוצדמית!!!!!" צרח רון בטירוף

"עזוב אותו רון, הוא לא שווה את זה" ניסה הארי להרגיע את רון הזועם

"אווווו ראש צלקת שאני אתחיל גם איתך?"

מאלפוי לא ציפה לזה וגם הארי לא אבל רון נתן למאלפוי אגרוף בעין שעשה לו 'פנס', ממלמל "שלא תעז לקרוא לה בוצדמית" עדיין בטראנס מרוב זעם. מאלפוי ברח מהכיתה עם קראב וגויל ממלמל "שאבא שלי ישמע על זה".

רון היה עדיין אדום, והארי חיכה עד שיירגע

"רון"

"מה?"

"אתה אוהב את הרמיוני?"

אוזניו של רון עטו גוון ארגמני בוהק, ממלמל תשובה

"כן" התשובה נקרעה מתוכו במאמץ רב.

הארי חייך באושר ואמר

"אם תרצה אני אעזור לך איתה"

"באמת?"

"כן"

"טוב. תודה" אמר מחייך וסמוק

"הכל בשביל החבר הכי טוב שלי!"

ובזאת לקחו את תיקיהם ויצאו מהכיתה

שמחים סמוקים וטובי לב.

		הפרק הבא