מאחורי הצל

קוראים יקרים.

לפניכם יוצג פאנפיק חדש ומקורי, שונה מ"היא והעיניים האפורות".

אני מבקשת להצהיר שהפאנפיק מקורי. אין לקחת אותו ללא רשות. בנוסף, כל הזכויות על המידע והארי פוטר שמורות לג'יי קיי רולינג.

אוהבת המון, מקווה שתאהבו כמו שאהבתם את הקודם.

______________________________________________________________________________________________

דפיקה נשמעה בדלת.

"אנדי! אימא ואבא קוראים לנו! ארוחת הערב מוכנה!"

אנדריאה הייתה שקועה בספר החדש שקנתה היום ואוזניה היו מכוסות באוזניות שהשמיעו מוזיקה משנות ה70. היא לא התייחסה לעובדה שאחותה מנסה למשוך את תשומת ליבה.

לאחר כמה דפיקות, הרמיוני נכנסה בכוח לחדרה של אנדריאה, והתיישבה לצד המיטה שלה.

היא הורידה לאיטה את האוזניות ובהתה באחותה.

"מה?"

הרמיוני נראתה עצבנית. "למה את תמיד עם אוזניות כשאת קוראת?"

היא גיכחה, שומרת עדיין על פניה החתומות. "זה מרגיש יותר חי."

"אבל את לא מתבלבלת בגלל השיר יחד עם המילים מהספר?"

אנדי נדה בראשה, וחזרה לספר. הרמיוני התחילה להתייאש.

"את מוכנה לפחות לבוא לאכול? אימא ואבא ישתגעו אם לא תאכלי שוב פעם בערב."

היא נאנחה, וקמה מהמיטה לכיוון הדלת, כשהספר עוד בידיה.

אנדי ירדה לאט במדרגות בעקבות אחותה, שניגשה למקומה ליד אימן, והיא התיישבה מצידה השני, ליד אביהן.

היא לקחה קצת פתיתים ושלוש קציצות קינואה ועדשים, בעוד שהרמיוני לקחה עוף ואורז.

"אנדי מתוקה, את עוד מעדיפה להתמיד בצימחונות שלך?"

"אימא זה לא רק ממצפון, לא טעים לי בשר."

"ודגים את כן אוכלת?"

"דגים טעימים ולא חמודים, ויש הרבה מהם. אני לא רואה סיבה שלא לאכול אותם."

"אבל בבשר קיימים הרבה דברים שחשובים לגוף שלך. את מבינה שאת תחלי באנמיה בסוף אם תמשיכי כך."

אנדי לא הגיבה.

"אנדריאה תעני לי כשאני מדברת איתך!"

"אימא! אנדי יודעת מה היא אומרת! היא כבר קרוב לשנתיים ככה. והעמדה שלה מאוד הגיונית. אני לא חושבת שאת צריכה להציק לה על נושא שעברנו מזמן."

"הרמיוני צודקת יקירה."

"אבל וונדל! הילדה כבר הייתה קרובה לאנמיה קלה פעמיים! אני לא רוצה שתסיים בבית חולים!"

"מוניקה בבקשה תפסיקי! את חושבת שזה נעים לאנדריאה באווירה כזאת?"

"אני לא יודעת, כי היא לא מגיבה אפילו מעט לסיטואציה שעומדת מולנו. אנדי, את מוכנה בבקשה לענות לאביך?"

שקט שרר לכמה רגעים עד שאנדי סיימה את הקציצות.

לאחר מכן היא ניקתה את פיה במפית, גררה את כיסאה אחורה וקמה.

"תודה לכם על הארוחה. אני לא מתכוונת לאכול משהו שאני לא אוהבת, ואשמח שנפסיק לדון בנושא ולריב עליו בכל ארוחת סוף שבוע. יש לכם עבודה מחר בבוקר, ואני לא הייתי רוצה שתבואו לשם באווירה לא יציבה."

אחרי התגובה כולם ישבו ובהו בהלם באנדי שעלתה במדרגות.

"לילה טוב."

**********

אנדי כבר הייתה לקראת סיום הספר, כשהרמיוני נכנסה לחדרה והתיישבה ליד שולחן העבודה שלה.

היא ציפתה שהרמיוני תנסה לדבר איתה, אבל במקום זה היא שתקה לשתי דקות שלמות.

"רצית להגיד משהו מיוני?"

הרמיוני משכה בכתפיה.

היא התיישבה ליד אנדי על מיטתה.

"לפני שהלכת, תכננו להראות לך את זה."

הרמיוני הוציאה מאחורי גבה שתי מעטפות לבנות, עם חותמת שעווה אדומה עם האות "H" בפונט יפה וגדול, ומאחורי המעטפה של אנדי היה רשום:

'לכבוד אנדריאה מרי גריינג'ר

אנגליה, לונדון'

ובתוספת המילים- 'הוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות'

מבטה חזר להרמיוני. "מתי קיבלנו את זה ומה זה?"

"קיבלנו את זה כשהתחלת לקרוא בחדר. שלי כבר פתוח."

"תגיעי לעיקרון הרמיוני."

"אנחנו מכשפות אנדי."

אנדי נכנסה לשוק. "אבל... זה לא אומר שאבא ואימא גם..."

"לא. מסתבר ששם זה הולך אחרת. יש מכשפות וקוסמים שנולדים לבני אדם רגילים."

"אז..."

"זה בית ספר לכישוף וקוסמות שקיבל אותנו."

אנדריאה חשבה שהיא עומדת לקפוץ משמחה, אבל היא גילתה שהיא מפחדת. מאוד, מאוד מפחדת.

מבטה נהיה ריק וגדול.

יד חמימה נחה על ידיה שלה.

"אנדי, אנחנו נהיה בסדר.

את לא צריכה לפחד.

אנחנו נהיה ביחד כל הזמן, ואני אעזור לך במה שתצטרכי.

את ואני זה אנחנו אחד שלם.

פיזית גם היינו."

"את מבטיחה?"

"אני מבטיחה."

		הפרק הבא