הטעות הגדולה של ריינה

הטעות הגורלית

אני לא מאמינה שעשיתי את זה. זה הרס הכל. הבוקר של ריינה היה טוב, אפילו כיפי. עד שהיא הייתה מחויבת ללכת לנשק את הילד שהיא הכי שונאת בכל מחנה החצויים. הכל התחיל בטעות אחת גדולה.

***

ריינה הייתה בדיוק באמצע תרגילי הבוקר שלה כששמעה קול מתוך הדלת של ביתן רומא. ג'ייסון גרייס הקים את הביתן הזה לטובת כל הרומאים שבאים לבקר במחנה החצויים. "היי". בפתח עמדה נערה יפיפיה, בת אפרודיטה ובידה חבילת קלפים שאותה עירבבה. זו הייתה פייפר.

"היי" עניתי לה.

"מה קורה?"

"לא הרבה. רק עושה את מתיחות הבוקר שלי"

"טוב יש לי רעיון יותר טוב" אמרה פייפר ועל פנייה התפשט חיוך.

"יש לי תחושה רעה".

פייפר הובילה את ריינה במורד שדות התות אל עבר הרציפים.

"למה אנחנו הולכות לרציפים?" שאלתי באי הבנה

"יש שם נוף יפה" הסבירה פייפר. הן התיישבו ליד המים ופייפר הסתכלה עלייה בפנים רציניות בעודה מערבבת את הקלפים. "אוקיי. את יודעת לשחק פוקר?"

"את צוחקת עליי, נכון? אתה הפרעת לי כדי לשחק פוקר?" שאלתי.

חיוף נפרש על פניה של פייפר. "טכנית כן. אבל, יש שינוי קטן. במקום להתערב על כסף, נכניס לקערה הזאתי פתקים עם משימות מביכות וקיצוניות, ואז נחלק ביננו את הפתקים באופן אקראי. אנחנו נהמר עם כמה פתקים סגורים שנרצה, ואם אנחנו מפסידות אנחנו צריכות לעשות את כל המשימות, ואם ננצח, אז המפסיד צריך לעשות את כל המשימות".

"את משוגעת"

"נכון"

אני לקחתי את חבילת הפתקים שפייפר נתנה לי וכתבתי את כל המשימות הכי נוראיות שיכולתי לחשוב עליהן. רובן כוללות מלחמה בי.

"אוקיי" אני אומרת. אנחנו הכנסנו את כל הפתקים לקערה, עירבבנו, וחילקנו שווה בשווה בין שתינו. המשחק התחיל. אני שמתי 2 פתקים. היא העלתה ל4. אני העלתי ל5 והיא העלתה ל7. זה נמשך כך כמה דקות עד שהקלף האחרון נחשף. הקלף הרס לי רצף מלכותי והשאיר אותי עם כלום. לפייפר הוא נתן זוג. אני הבנתי מה עומד לקרות. אני לקחתי את כל הפתקים ששמנו, שכרגע הר הפתקים הזה בערך בגובה של האולימפוס. טוב אולי לא האולימפוס,אבל, הבנתם את הרעיון. זה גדול. התחלתי לפתוח פתקים. למזלי רוב הפתקים הם שלי, ולאור העובדה שאני לא יכולה להילחם בעצמי אני דילגתי עליהם. נשארו 5 פתקים. הראשון היה : "עליך לרוץ לשירותים של ביתן הרמס, ולהשאיר את הבגדים שלך מחוץ לתא". ריינה הבינה את הפאנץ'. הרמס הם גנבים. הסיכוי שהם ייגנבו את הבגדים שלי, שיושבים שם ללא השגחה הוא אסטרונומי. הלכתי וביצעתי את זה. למרבה הפלא הבגדים לא נעלמו. זה נס. לבשתי אותם ויצאתי חזרה לרציפים. השני והשלישי הם שלי. אחד מהם הוא תרגיל ריצה והשני הוא תרגיל כושר. ביצעתי את שתי המשימות בלי שום בעיה. הרביעי כלל אותי ישנה בחוץ באותו לילה, מה שלא הפריע לי בכלל. אבל אז, הגיע החמישי. "עליך למצוא את האדם שאת הכי שונאת בשני המחנות, ולנשק אותו על השפתיים ברגע זה". אני כמעט התעלפתי כשקראתי רת זה בקול לפייפר. קמתי, והלכתי אל ביתן הרמס. מצאתי את מייקל, ילד חתיך אך מעצבן ברמות שגורמות לי לרצות לשחוט אותו על המקום. ויש גם את העניין הזה שהוא מאוהב בי. תפסתי אותו, מאחורה, סובבתי אותו ונישקתי אותו. מהרגע הזה ידעתי. החיים שלי נהרסו. אבל חוץ מזה, גם ידעתי שהחיים של פייפר לא יזכו להמשיך עוד הרבה זמן.