האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

לזמן מוגבל: מבצעים בלעדיים לחברי HPortal ברשת סטימצקי!


זכרון ילדות

זאת היתה טראומת הילדות שלה. טראומה שלא עברה מעולם, וגם לא תעבור. ולא היה לה מה לעשות, חוץ מלהמשיך בחיים. וכך עשתה.



כותב: HermioneGranger
הגולש כתב 8 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 173
5 כוכבים (5) 1 דירגו
פיקצר
דירוג הפאנפיק: PG - זאנר: לא יודעת - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 06.01.2018 המלץ! המלץ! ID : 9397
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

היא לא שכחה את היום הזה מעולם. היא לא הבינה איך אמה היתה יכולה להיות כזאת חסרת-רגשות. היא ניסתה לסלוח לה, אך פשוט לא הצליחה. הכעס השתלט עליה מבפנים ולא הסכים להרפות. אחרי אותו היום היא לא דיברה עם אמה במשך ימים שלמים. זה לא היה עד כדי כך קשה, משום שהוריה היו גרושים, והיא פשוט נסעה אל אביה, אבל בדרך-כלל היא היתה נוסעת אליו רק בסופי-שבוע. היא כבר הבינה שהכעס הזה לעולם לא יעלם. לא, היא לעולם לא תוכל לסלוח לאמה על מה שעשתה לה, לא משנה כמה פעמים היא תבקש סליחה.


* * *


"גאיה, חמודה, את צריכה לקום לבית-הספר," קראה רונית, אמה של גאיה, מהמטבח.


"רק עוד כמה דקות..." מלמלה גאיה ועצמה שוב את עיניה. לא היה לה כוח לקום לבית-הספר. היא רצתה לישון.


"בבקשה, את יודעת שאני פשוט לא רוצה שתאחרי, נכון?" שאלה רונית, כשהיא מתקרבת בצעדיה הכבדים לחדרה של בתה היחידה. "בואי ותתחילי להתארגן בזמן שאני מסיימת להכין את ארוחת-הבוקר."


"די, אמא, אני יכולה לקום לבד, אני בת שש-עשרה," אמרה גאיה בכעס וקמה סוף סוף מהמיטה. "ותפסיקי כבר להעיר אותי בכל בוקר."


מהטון שבו דיברה אליה בתה הבינה רונית שהיא כועסת על משהו אחר לגמרי, משהו שקרה חמש שנים לפני-כן. היא יצאה מהר לכיוון המטבח וסגרה אחריה את דלת חדרה של בתה. היא כל-כך התחרטה על המעשה הנורא שעשתה חמש שנים קודם לכן, המעשה שבגללו בתה כמעט לא דיברה איתה. אבל היא ידעה שאי-אפשר להחזיר את הזמן לאחור. מה שקרה קרה, ואין מה לעשות.


* * *


גאיה לבשה את הפיג'מה שלה ונכנסה למיטתה, עיניה כבר חצי עצומות. זה היה היום הראשון ללימודים, היום הראשון שלה בכיתה ה'. זה היה יום מעייף, וכל מה שהיא רצתה באותו רגע היה לישון. אבל למרות זאת, היא מיד הבחינה שבובתה לא נמצאת על מיטתה.


"אמא!" קראה גאיה בת האחת-עשרה בפאניקה, "איפה הבובה שלי?!"


אבל אמה לא ענתה לה. היא רצה במהירות לחדרה ומצאה אותה שם, קוראת ספר.


"אמא!" היא קראה שוב, "אני לא מוצאת את הבובה שלי!"


"הכל בסדר, חמודה," ענתה לה אמה בקול שקט, בלי להזיז את עיניה מהספר שבידה. "לכי לישון והכל יהיה בסדר."


"אבל אני רוצה את הבובה שלי!" התעקשה גאיה, "את יודעת שאני לא יכולה להירדם בלעדיה!"


"גאיה," אמרה אמה בקול תקיף. היא לא הצליחה להתאפק יותר. "את כבר בת אחת-עשרה. אני חושבת שאת כבר מספיק גדולה כדי לישון בלי הבובה שלך."


"מה עשית עם הבובה שלי?!" צעקה גאיה, מתאפקת שלא לבכות. "תעני לי!"


"גאיה, אני מבקשת ממך ללכת לישון."


"מה עשית עם הבובה שלי?!" היא קראה שוב, הדמעות כבר זורמות על לחייה בשטף.


"אני זרקתי אותה! ואין סיבה שתנסי למצוא אותה, כי את סתם תבזבזי את הזמן שלך! אין לך יותר בובה, את צריכה להתחיל להפנים את זה!" צעקה אמה. זהו, היא אמרה את זה. כבר אז היא הבינה שאין דרך חזרה ממה שעשתה, אך עוד לא הסכימה להודות בכך. היא עדיין ניסתה להאמין שעשתה את הטוב ביותר עבור בתה.


"לא, לא!" קראה גאיה, לא מוכנה להאמין לדבריה של אמה. "אני שונאת אותך!" היא יצאה מהחדר וטרקה את הדלת בחוזקה. הדבר הראשון שעשתה מיד לאחר-מכן היה להתקשר אל אביה. השעה היתה עשר בלילה, והוא ענה בצלצול השני.


"אבא!" היא אמרה בהקלה, אך שוב התחילה לבכות.


"גאיה, חמודה, מה קרה?" הוא שאל בדאגה. "הכל בסדר?"


"אני..." היא גמגמה, "אתה יכול לבוא לקחת אותי?"


"ברור שאני יכול, רק תגידי לי מה קרה. אמא שלך לידך?"


ושוב היא פרצה בבכי.


"טוב, לא משנה, אני בא," הוא לא היה יכול לעמוד בבכי הזה. הוא מאוד אהב את בתו, והדבר האחרון שהוא רצה היה שהיא תסבול.


גאיה התיישבה על הרצפה שליד דלת הכניסה ובכתה בשקט. היא היתה בטוחה שאמה תבוא לנחם אותה, או לפחות לראות מה איתה, אבל אף אחד מהדברים האלו לא קרה. לאחר עשר דקות של המתנה היא פשוט נרדמה, והתעוררה שוב חצי שעה לאחר מכן, מקולה של דלת הכניסה הנפתחת.


"גאיה'לה, בואי הנה," אמר אביה וחיבק אותה. "לכי למכונית, אני מיד אבוא."


היא נעלה את נעליה, וככה, בפיג'מה, בשעה עשר בלילה, היא יצאה החוצה לאוויר הקריר. היא נכנסה למכונית, אבל אפילו משם הגיעו הצעקות לאוזניה.


"מה עשית לה?!" היא שמעה את אביה, "אני פשוט לא מאמין שהסכמתי להשאיר אותה איתך!"


"אני בסך הכל זרקתי את הבובה שלה," ניסתה רונית להרגיע את בעלה לשעבר, אבל אפילו היא לא השתכנעה. אך לא היתה לה ברירה. היא התחילה את זה, היא גם צריכה לסיים את זה. "תשמע, היא בת אחת-עשרה, היא לא יכולה להמשיך לישון עם בובה במשך כל החיים. אתה לא מסכים איתי?"


"את יודעת בכלל מה עשית? את, הבן-אדם שהיא הכי סומכת עליו בעולם, את בגדת בה! את זרקת משהו שהיה נורא חשוב לה, בלי לשאול אותה אפילו. למה את חושבת שאני אסכים איתך? זה נראה לך בסדר?"


"תשמע, כל החברות שלי מספרות לי כמה הבנות שלהן בוגרות, שהן כבר עושות הכל לבד, ורק הבת שלי עוד ישנה עם בובה! אז אל תגיד לי שעשיתי משהו לא בסדר!"


"אז זה העניין!" צעק עודד, אביה של גאיה, בהבנה פתאומית, "אז הבנות של החברות שלך מסדרות לבד את החדר, מה זה קשור לבת שלנו?"


רונית פתחה את פיה, אך לפני שהספיקה להגיד אפילו מלה אחת קטע אותה עודד והוסיף: "את יודעת מה? ממש לא אכפת לי. אני לוקח אותה מפה, ואני לא מתכוון לחזור בזמן הקרוב. להתראות." הוא יצא מהחדר, ולפני שרונית הספיקה לעצור אותו, הוא כבר היה מחוץ לבית. רונית איבדה את בתה. לתמיד.


שבוע לאחר-מכן כבר חזרה גאיה לגור עם אמה, אך שלא מרצונה. אביה היה חייב לנסוע לארצות הברית מטעם העבודה, ולא היה יכול לקחת אותה איתו. רונית שמחה מאוד, היא בכלל לא הצליחה לדמיין את עצמה חיה ללא בתה האהובה, אך גאיה לא סלחה לה. כשחזר אביה מארצות הברית רצתה גאיה לעבור לגור איתו, אך עבודתו לא השאירה לו זמן לדאוג לה, והיא הבינה. היא נשארה עם אמה, והמשיכה לבקר את אביה בסופי-שבוע. לא היה יום שבו אמה לא ניסתה לשכנע אותה לסלוח לה על מה שעשתה, אך ללא הצלחה. גאיה היתה עקשנית מלידה, תכונה שירשה מאביה.


זאת היתה טראומת הילדות שלה. טראומה שלא עברה מעולם, וגם לא תעבור. ולא היה לה מה לעשות, חוץ מלהמשיך בחיים. וכך עשתה.

תגובות

עצוב ומדהים · 09.01.2018 · פורסם על ידי :Bastian Balthazar Bux

תודהה · 09.01.2018 · פורסם על ידי :HermioneGranger (כותב הפאנפיק)
אני שמחה שאהבת :)

עצובבבב · 11.01.2018 · פורסם על ידי :חתול הצ'שר
איזו כתיבה!
וואו! מדהים!
זה מהמם.

תודה רבה :) · 11.01.2018 · פורסם על ידי :HermioneGranger (כותב הפאנפיק)
ורק שתדעי, גם התגובות שלך מדהימות ^^

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
34494 18233 38216 35168


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2016 - 2007