The Avenger

*כל זכויות היוצרים שמורות לריק ריירדן ולאולפני "מארוול" ואני לא מתכוונת להרוויח כסף מפאנפיק זה*

פרסי הגיע לביתו מתנשף בכבדות, לאחר שנלחם בלהקת של כלבי שאול לגמרי לבד וחצה את האפר איסט סייד בריצה.

*הערת המחברת- אפר איסט סייד- Upper East Side הוא החלק העליון והמזרחי של העיר ניו יורק, שם פרסי גר לפי הסדרה "פרסי ג'קסון והאולימפוס"*

אבל גם אם לא היה ישן חודש, שום דבר לא היה עומד בדרכו אל אנבת'. גם לא הוא עצמו.

הוא רץ במעלה המדרגות ופתח את הדלת בתנופה חזקה, והמשיך לרוץ עד למטבח, ושם עצר.

מתנשם ומתנשף, הוא הסתכל על סאלי שישבה ליד השולחן עם צלחת עוגיות שוקולד צ'יפס כחולות וכוס קפה ושאל בדחיפות "אנבת' הגיעה כבר? היא פה?"

סאלי חייכה אליו, ואז הסתכלה אל מעבר לכתפו, שם עמדה אנבת', יפה כמו תמיד, עם העיניים האפורות המרצדות שלה והשיער הבלונדיני המתולתל הארוך האסוף בקוקו.

הוא יכול להסתכל אליה כל היום..

"אנבת'.." הוא נאנח והוא ליטף את פניה בידו, והיא הניחה את כף ידה על פרק כף היד שלו, חייכה ושאלה "נו, אז התגעגעת אליי מוח אצה?"

פרסי לא ענה, הוא התקרב אליה, ונישק אותה נשיקה ארוכה. מול אימא שלו.

כשהתנתקו, פרסי כרך את זרועו סביב כתפיה של החכמולוגית שלו והסתכל על אמו, שצפתה בהם מחויכת.

הוא לקח שתי עוגיות שוקולד צ'יפס. אחת שמר לעצמו , ואת השנייה הגיש לאנבת' ואז הודיע לסאלי ששניהם יהיו בחדר שלו עד שפול יגיע ויצטרף לארוחת צהריים.

הם שכבו על מיטתו, זה לצד זה, מדברים ומתעדכנים זה בחיי זה ולאט לאט נרדמים, שראשה על חזהו וראשו על כתפיה.

זה בזרועות זה, הם ישנו שינה נטולת סיוטים מהמקום ההוא, ומהמלחמה. משתי המלחמות.

כי רק שהיו יחד, הם לא ראו שוב את מתקפת האראי וחוו שוב את השפעת הקללות, או ראו אותו, את הגוף המצמרר של טרטרוס, או חוו שוב את האובדן של בוב ודמסן- שבו האשימו את עצמם.

לפעמים ראתה אנבת' את המסע מתחת לרומא ואת ארכנה והעכבישים שלה, ואילו פרסי ראה את כל חבריו . כל החברים שהקריבו את עצמם כדי שהוא יחיה.

ולפעמים.. לפעמים ראו את הפיצוץ הגדול על גבעת החצויים, ממש לפני פסל הזהב הנוצץ, אתנה פרתנוס.

 הפיצוץ הגדול שלקח את ליאו.

ואת פסטוס.

הם ראו את המלחמות שהפרידו אותם מהאנשים שהם אוהבים.

ביאנקה.

זואי.

קסטור.

בקנדורף.

סילנה.

לי.

מייקל.

לוק.

פיבי.

סלין.

קינזי.

בוב.

דמסן.

ליאו.

וחצויים רבים אחרים.

אבל כשהיו ביחד, לא היו סיוטים. כי יחד, זה בזרועות זה, הם הרגישו...

בטוחים.

*תודה רבה לכל המגיבים!! אתם לא יודעים כמה זה חשוב לי...

ותודה גדולה לyes שקוראת את שני הפאנפיקים שלי ואף פעם לא שוכחת להגיב ולפרגן..

וגם לgome שמנויה לשני הפאנפיקים... שגם זה בכלל לא מובן מאליו..

(אם תהיתם- ואני מאוד מקווה שתהיתם- לפאנפיק השני שלי קוראים "ליילה- חצויה?" ויש בו 8 פרקים- פרק 9 בקרוב!)

אז שוב תודה לכל מי שהגיב!*

הפרק הקודם		הפרק הבא