Taking chances | drarry

 הארי הסתובב במסדרונות הוגוורטס, ממהר לשיעור האסטרולוגיה, שאליו איחר.

ממולו, ממש מהכיוון ההפוך, הוא ראה דמות בלונדינית, ממהרת בדיוק לאותו כיוון כמו שלו. 

"מאלפוי" הוא סינן בשקט, והמשיך למעלה, עולה במדרגות שתיים שתיים כדי לא להיתקל בנער.

"תודה שהואלתם להגיע" אמרה פרופ' סיניטרה בכעס. "השיעור החל לפני רבע שעה. עשר נקודות מסלית'רין וגריפינדור."    

הבנים נאנחו, וחזרו כל אחד לחבורתו.

"למה איחרת כל כך?" הרמיוני גערה בהארי. 

"התקלחתי" הארי רטן והראה לה את שיערו הרטוב.

"בסדר." היא התרצתה, וחזרה להביט בטלסקופ שלה. הארי לקח את דפי המשימות, והביט בטלסקופ שלו, תוהה למה מאלפוי אחר.

"אתה יודע מה?" הרמיוני לפתע זרקה לאוויר

"מה?" שאל הארי, מנסה להתרכז עדיין בדף המשימה.

"אנחנו כבר גדולים מידי בשביל זה. אנחנו צריכים להשלים בין האנשים בסלית'רין לבין הגריפינדורים לבין.. נו, כל הבתים. בכל זאת. זאת השנה האחרונה שלנו בהוגוורטס." היא נאנחה, ועצב נשמע בקולה.

"אולי יש משהו במה שאת אומרת" הארי אמר. 

"היא גאונה. כולנו כבר יודעים" חייך רון. הארי פלט אנחה קטנה. מאז שהשניים נהיו זוג, הם לא הפסיקו לשלוח אחד לשני משפטים קיטשיים, לזרוק הערות מתוקות מידי ולהתגפף בין שיעורים. הארי תיעב את זה.

בכלל- השנה השמינית הייתה לא מאד טובה עד כה. והם היו רק בסוף נובמבר.

זה כנראה אמר משהו.

ג'יני עוד כעסה על הארי, ובקושי דיברה איתו. היא חשה שהעובדה שפרד מת היא אשמתו, והארי לא עשה שום מאמצים להתנגד אליה, כי מה שנכון נכון.

אבל המגע שלה חסר לו. נשיקותיה וליטופיה היו מושא חלומותיו בחודשים האחרונים. הוא מצא את עצמו בוהה בה בשיעורים המשותפים להם, וממהר להסיט אתץ מבטו כשהסתובבה.

"הארי? אתה איתנו?" קולה של הרמיוני לפתע גבר על מחשבותיו.

"כן! מה אמרתם?" הוא שאל.

"שאנחנו עושים מסיבה לכל השכבה השמינית." רון אמר בחיוך רחב. "אני אביא אלכוהול."

"אפשר גם לשכבה השביעית. ובהמשך לפתוח את זה גם לשכבה השישית." הרמיוני הציעה. "אנחנו הרי לא היחידים שמסוכסכים עם שאר הבתים."

הארי הנהנן בהסכמה. "למרות שבהתחלה כדאי לפתוח את המסיבה רק לשנה השמינית. שיהיה אינטימי ומצומצם." 

הרמיוני חייכה. "זה. יהיה. כל כך. מגניב!" היא צחקה בהתרגשות.

***

אל חדר הנחיצות זרמו כשלושים ושישה תלמידי השנה השמינית בשעה תשע בערב ביום שישי, כולם נושאים תגי אישור ליציאה לאחר כיבוי האורות.

בתוך חדר הנחיצות כבר המתינו הארי, הרמיוני וג'יני, כשהארי והרמיוני לבושים בבגדים נאים.

"יש לכם את הלו"ז?" הרמיוני שאלה בלחץ והזיזה תלתל סורר בחזרה אל פקעת השיער שלה, שעוצב באופן דומה להחריד לתסרוקת של פרופסור מקגונגל.

"כן, הרמיוני. תפסיקי להלחץ. זה יהיה ממש בסדר." ג'יני הניחה יד על כתפה של הרמיוני בהרגעה.

"תודה. אוקי, הגיע הזמן. ג'יני, כדאי שתלכי לפני שמישהו יתלונן על זה שיש פה ילדה משנה שביעית" הרמיוני צחקה בלחץ ודחפה את ג'יני קלות החוצה. "בסדר. בהצלחה" היא חייכה ויצאה.

מיד אחרי שהיא יצאה, הגיח רון, שיערו הג'ינג'י פרוע והוא אוחז בארגז של בירצפת. אחריו נכנסו דין תומאס וארני מקמילן, עמוסים בעצמם במשקאות.

הרמיוני והארי מיד ניגשו לעזור להם ולסדר את השולחנות, ולקחת לעצמם בקבוק או כוס שתיה.

בטפטוף קל אך קבוע נכנסו תלמידים מכל ארבעת הבתים, לוקחים לעצמם כוס משקה ושוקעים בשיחה בקבוצות הקבועות.

לרגע היה נראה שהערב הופך לאסון כהרגלו כששיימוס וקראב החלו להתווכח בקולניות, אך חבריהם מיהרו להפריע להם ולהרחיק אותם זה מזה.

הרמיוני ניגשה למרכז וכחכחה בגרונה, מנסה ללכוד את תשומת הלב של משתתפי המסיבה.

"היי חברים. אז לכבוד השנה המיוחדת והאחרונה בהחלט שלנו בהוגוורטס, ולכבוד העובדה שאיש מאיתנו לא צריך לחיות בפחד או בחשש מפני הלורד וולדמורט, אני וחבריי החלטנו שאנחנו חייבים לפחות לנסות להפסיק את האויבות ששוררת בין הבתים ובמיוחד בין תלמידי גריפינדור וסלית'רין." היא אמרה בקול סמכותי. מלמול הסכמה או אי-הסכמה נשמעו ברחבי החדר.

"אני בזאת מכריזה על מסיבת ההשלמה הראשונה -מיני רבות המתוכננות השנה- שמתחילה עכשיו, ונפתחת במשחק אמת-או-חובה מסורתי!" הרמיוני קראה וגררה גל קטן של צחקוקים ורטינות.

לאט לאט כל הנערים שהיו בחדר התיישבו במעגל אחד, ומישהו הביא בקבוק בירצפת ריק אל המרכז, וסובב.

לאחר כחצי שעה של משחק כולם החלו להרגע, ונראה היה שחברויות חדשים מניצות פה ושם, מה שנראה היה שמאד משמח את הרמיוני.

בזה אחר זה לא מעט נערים ונערות הלכו הצידה, לפינות מעט שקטות יותר של החדר, מתחילים להפוך את המסיבה למשהו שקט ואינטימי יותר.

לבסוף נשארו שבעה תלמידים במעגל בסך הכל; הארי, אנתוני גולדשטיין, פאדמה פאטיל, פנסי פרקינסון, חנה אבוט, נוויל לונגבוטום ודראקו מאלפוי.

"אז.. שנמשיך?" חנה שאלה.

"לא… בואו נשחק שבע דקות בגן עדן." פאדמה הציעה וקיבלה הנהוני ומלמולי הסכמה משאר החבורה.

"איך נחלק?" שאלה פנסי.

"לפי הבקבוק. מי שהבקבוק יצביע עליו ילך ל…." חנה הביטה סביב, מנסה למצוא משהו שימושי שאליו יוכלו השחקנים להכנס, וארון גדול וחום הופיע בקול *קראק* שהקפיץ כמה וכמה מהנערים.

"לשם." חנה חייכה.

הם הסתדרו במעגל מצומצם יותר וסובבו את הבקבוק.

"פנסי ונוויל, כנסו לארון." פאדמה חייכה בממזריות. 

"אני לא נכנסת לשום ארון עם… איתו" פנסי הביטה על נוויל בגועל.

"היי היי היי. את תדברי יפה לנוויל! הוא הציל חיים של לא מעט מהאנשים פה וככל הנראה גם את שלך!" הארי התרומם בכעס

"תשתוק לפני שאני מוריד לך אגרוף, פוטר" מאלפוי גם כן קם, הולך אל הארי בתנועה מאיימת.

"וואו. להירגע, שניכם, עכשיו." חנה ופאדמה משכו כל אחד מהם לצד אחר.

"יודעים מה? אתם תפתחו את המשחק. נראה שיש לכם הרבה אגרסיות להוציא. זה יהיה מעניין" פנסי צחקה.

"כן. תתחילו" חנה אמרה ופאדמה הצטרפה.

"זאת ממה קנוניה" הארי רטן.

"אני לא מס-" מאלפוי החל לומר, אבל הבנות דחפו בזריזות את שניהם לארון וסגרו אותו.

"שבע דקות מתחילות… עכשיו" הם שמעו את אנתוני אומר מבחוץ.

בחשכת הארון לא היה ניתן לראות דבר מלבד שיערו הלבן כמעט של דראקו.

"אתה יפה יותר בחושך, זה בטוח" הארי נחר.

"אווו פוטר.. אתה חושב שאני יפה?" מאלפוי לגלג.

"לא, מאלפוי. זה ממש לא מה שהתכוונתי." הארי אמר.

"כן כן, פוטר. ראיתי איך אתה מסתכל עלי בין שיעורים" הקול של מאלפוי נהיה יותר ויותר סקרסטי בכל רגע.

"אל תחמיא לעצמך, מאלפוי. אתה מלא מעצמך כבר מספיק." הארי הפטיר

"כן? אז אני מניח שהעבודה במכון הכושר השתלמה." מאלפוי צחק.

"אתה מנסה להרשים אותי, מאלפוי?" הארי הרים גבה בלתי-נראית בחושך, אבל הטון שלו הבהיר את המצב.

"לא" מאלפוי נחר.

"יודע משהו?" הארי אמר לפתע אחרי כדקת שתיקה.

"מה?" מאלפוי שאל

"בוא נפסיק לריב. זה מטופש." הארי נאנח.

"מה?" מאלפוי הדהד אחרי עצמו.

"בוא נפסיק לריב. זה מטופש. היינו אמורים להיות חברים." הארי צחק.

"נכון. ואז אתה הלכת והתחברת לסמור ולגריינג'ר." מאלפוי צחק גם.

"היי!" הארי אמר.

"בסדר, בסדר. וויזלי וגריינג'ר. מרוצה?" מאלפוי נאנח.

"חצי. אבל יותר טוב." הארי חייך. "אז, חברים?"

"חברים" מאלפוי אישר.