קרניים || אביטל

"בקרוב נהפוך לאנימאגוסים," הרגיע ג'יימס את רמוס, "ואתה לעולם לא תהיה יותר לבד בצריף המצווח."
רמוס נראה מהוסס. הוא העביר את מבטו על פניהם של פיטר, סיריוס וג'יימס כשאמר חרש: "אני עדיין לא בטוח לגבי זה… זאת אומרת, זה מסוכן מאד. לא חסרו מקרים של זאבי אדם שתקפו אנשים אחרים."
פיו של סיריוס נמתח לחיוך רחב - "זה בסדר, רמוס. אתה זוכר שאתה לא מסוכן לחיות אחרות - נכון? נוכל ליהנות ביחד. הימים הללו יוכלו להפוך לכיף גדול!"
רמוס המהם בחוסר הסכמה ואחר משך בכתפיו ופנה לצאת מחדר המועדון. סיריוס התנדב ללוותו אל הערבה המפליקה ושניהם יצאו יחד, משוחחים בהתלהבות ובקולות נמוכים.

ג'יימס מצא שחדר המועדון התרוקן כשיצאו משם רמוס וסיריוס. האדם הנוסף היחיד ששהה שם היה פיטר פטיגרו, שנראה משועמם ועכברי מן הרגיל.
"אני יוצא להתאמן קצת בקווידיץ', בסדר?" התרומם ג'יימס מהכורסא, שמח שמצא דבר שיוציא אותו מהאווירה המעיקה והדחוסה ששררה בחדר המועדון עם לכתם.
"אני בא אתך!" התלהב פיטר, "אפשר? מזמן לא ראיתי אותך משחק!"
ג'יימס הנהן ועד מהרה ריחף כציפור קטנה בשמים הכחולים, נוסק למשמע קולות העידוד שקרא לעברו פיטר. הוא בדיוק היה באמצע צלילה מרשימה במיוחד, כשראה ממרום גובהו התרחשות מוזרה במדשאות.

סוורוס סנייפ, שנוא נפשו, התקדם בריצה אל הערבה המפליקה. הוא נראה כאחד שיודע את אשר הוא עושה ומטרה לנגד עיניו. הוא הגיע לערבה המפליקה ולחץ על הנקודה בין הענפים שעצרה את תנועתם של הענפים.
ג'יימס שפשף את עיניו בתימהון וכמעט שאיבד את אחיזתו במטאטא. הוא צלל במהירות ונחת בחבטה על האדמה, מפקיד את המטאטא למשמרת אצל פיטר ורץ במהירות מבלי להסביר לו דבר, אל המדשאות.

סיריוס שכב פרקדן על הדשא, מניח את מרפקיו בנונשלנטיות לצד גופו וכל חזותו אומרת יוהרה. 
"סיריוס!" צעק אליו ג'יימס ממרחק, "מה סנייפ עושה בערבה המפליקה?" הוא התנשם מרוב מאמץ ונעצר לרגע.
"אני אמרתי לו להיכנס," גיחך סיריוס, "אולי הוא…"
ג'יימס הסתכל על סיריוס כשזעזוע עמוק פרוס על פניו ואז נזכר בסוורוס ושינה כיוון, מתחרה עם הרוח במהירות המטורפת שבה רץ. הוא לחץ על הנקודה בערבה המפליקה בשנית, התגלגל במנהרה הארוכה והמסתעפת ונחת לבסוף על הקרקע הקשה בחבטה קולנית.

"לומוס," לחש ג'יימס וגילה לאור השרביט את סוורוס, שזחל מטרים ספורים לפניו. "סנייפ," הוא לחש, "תעצור. תעצור מיד, בזה הרגע!"
סנייפ הסתובב אחורה ופניו נשטפו בזעם קר כשגילה את הדמות שמאחוריו. הוא שלף את שרביטו וסינן: "פוטר, אני הולך לגלות את הסוד שלכם ואף אחד, בדגש על אף אחד - לא יפריע לי עכשיו." הוא כיוון אל ג'יימס ולחש "שתק", אך האור האדום פספס את ג'יימס בסנטימטרים ספורים.
סנייפ המשיך להתקדם, מסנן קללות מעבר לכתפו וג'יימס במיומנות של מחפש קווידיץ' חמק מכולן. הוא ניסה להדביק את סנייפ, מבחין לדאבונו שהאור הולך ומתגבר והבין שבקרוב סנייפ יגיע אל הפתח.
"סוורוס! זה לטובתך. תעצור! זה מסוכן!" צעק ושלח אל סנייפ קללת שיתוק, סנייפ חסם את הקללה בהינף שרביט ועשה את צעדיו האחרונים אל הפתח.

ג'יימס זינק בקפיצה גדולה ומשך את סנייפ אחורה, רגע לפני שנכנס פנימה. מהמבט בעיניו הוא הבין שהוא כבר ראה את אדם-הזאב. אדם-הזאב התחיל להתקדם לכיוונם וג'יימס העיף את סנייפ אחורה, חושף את עצמו לסכנה. בזווית עינו ראה את מנוסתו המבוהלת של סוורוס ומיד התפנה להגן על עצמו.
זאב האדם התנפל על ג'יימס וניסה לנשוך אותו. ג'יימס ניסה להתגונן ובמהלך ההתגוננות ניסה את הלחש שאותו לא הספיק ללמוד עד הסוף כפי שצריך. הוא מלמל את הלחש וזעק את כל תקוותו לשמים, מתרכז ככל יכולתו בביצוע הקסם.

זאב האדם הרפה ממנו. ג'יימס הסתכל על זאב האדם בתימהון ולאחר מכן על עצמו. רגליו היו קלות וארוכות וגופו נעשה חזק ועוצמתי. הוא דהר מסביב לחדר, מוצא שבר מראה זרוק בפינה. הוא בחן את עצמו והבין שאין מה לטעות בכך. קרניים החל לדהור באותו היום.