כוס של שוקו חם

לאחר שסיימה להכין את שיעורי הבית שלה, חדר המועדון כבר התרוקן לחלוטין. הרמיוני חייכה לעצמה בעייפות וארזה את ספריה בתיקה. 'אין מצב שאני נרדמת בלי כוס שתייה' חשבה לעצמה, זוחלת דרך המנהרה, יוצאת מהתמונה, ישר אל המטבחים.

גמדוני הבית ישנו בחדר נפרד, היא כבר ידעה מניסיונות קודמים בלילות אחרים,לכן הופתעה כששמעה רחש ליד הכיריים, איפה שבדרך כלל חיממה את החלב. היא הציצה בשקט וראתה ראש בלונדיני מוכר מערבב אבקת שוקו וחלב בכוס גבוהה. "ערב טוב, הרמיוני" בירך אותה בנימוס,כאילו אין מאחוריהם ארבע שנים של יריבות, שנאה והעלבות. "מה אתה עושה כאן, מאלפוי?" שאלה הרמיוני, מעט עוינות חודרת לקולה. "אין לך בעלות על המטבחים, לפי מה שנדמה לי, ולכן אני מכין לעצמי משקה חם לפני השינה" שוב, דראקו ענה לה בנימה חביבה ולא עוינת, כאילו היה ממש ידיד שלה, וזה הפליא את הנערה הברונטית. "האמת, בשביל זה גם אני ירדתי. מה אתה שותה?" שאלה. "סתם, משקה חם" התחמק דראקו ולחייו התחממו מעט. "אני מריחה… שוקו" רחרחה הרמיוני את האוויר. "מי היה מאמין? דראקו מאלפוי, נסיך סלית'רין הבלתי מעורער, מכור לשוקו!" הקניטה הרמיוני ודראקו נענע בראשו במבוכה ולגם מכוסו בביישנות. "ומה את שותה, הרמיוני?" שאל דראקו בהקנטה. "האמת, גם לי יש את הבאג של השוקו. תוכל לחכות לי בזמן שאני מכינה?" שאלה הרמיוני במעט מבוכה, בכל זאת, מי שמע על גריפינדורית בת 16 שותה שוקו להנאתה? למזלה, דראקו לא היה במצב רוח להקנטות, ולכן רק הנהן בשקט. שתיקה נעימה נמתחה בין דראקו להרמיוני בזמן שערבבה את האבקה המתוקה בתוך כוס החלב החם. "ללוות אותך למגדל?" שאל דראקו בחמימות לא אופיינית. "הו, כן, תודה, אני אשמח" ענתה הרמיוני והם יצאו מהמטבחים והחלו לעלות. "מה עשית במטבחים בשעה כזאת מאוחרת?" שאלה הרמיוני את הנער הגבוה ממנה בעודם הולכים ולוגמים מהמשקה המתוק. "למדתי" ענה בנימה משועממת מעט "הבגרויות מלחיצות אותי. אני מניח שאין טעם לשאול מה את עשית בשעה כזאת" "נכון" ענתה הרמיוני, מעקמת את פיה לחיוך חינני "אני משארת שכולם יודעים שאני למדנית די גדולה". "למען האמת, כולם יודעים את זה אבל מסרבים להאמין בזה- כאילו את מוציאה ציונים גבוהים, אבל עדיין יש לך זמן לבלות עם החברים שלך, לעזור להם בשיעורי הבית, ועוד לסרוג כובעים לגמדוני בית! איך את עומדת בעומס?" שאל במעט מתיקות, מחייך כעת חיוך רחב. "משלבת בין לימודים לחברה. שיעורי הבית לא לוקחים כל כך הרבה זמן אם לא מושכים אותם" ענתה. "שמעת על נשף חג המולד?" שאלה "עם מי תלך? פנסי? מיליסנט? כל בית הספר מת לדעת" אמרה בצחוק וגיחכה. "לא, למען האמת. חשבתי על מישהי אחרת" קולו היה שקט ומעט גבוה, כאילו התבייש. "עם מי? צ'ו? רובי? אפריל? לורן? כולן יפות" אמרה בספקנות. "גם לא אף אחת מהן" ענה, ושניהם נעמדו לפתע מול התמונה של האישה השמנה. לפתע, דראקו סגר את הפער ביניהם, שפתיו מרפרפות על שפתיה, קלילות ככנפי פרפר, ידו האחת מלטפת את עורפה והשנייה תומכת בגבה התחתון. הרמיוני כרכה את ידיה סביב עורפו ושקעה בתחושה הנפלאה שפתיו הקלילות על שפתיה, מאבדת את תחושת הזמן. לאחר מספר דקות, ימים, שנים, הם התנתקו ומצחו של דראקו נשען על מצחה של הרמיוני. "אז את לא שונאת אותי?" שאל בחיוך. "מסתבר שלא" ענתה ושלחה חיוך קטן לדראקו. "טוב, לפחות את יודעת את מי אני רוצה להזמין לנשף. הבעיה היא שאני די בטוח שהיא שונאת אותי ולא תסכים" אמר. הרמיוני הרהרה שנייה על המשפט האחרון שאמר, ואז ענתה. "לפי דעתי, כדאי שתיקח את הסיכון. אני הייתי מהמרת שהתשובה תהיה כן".