שוקולד הפוך

חמשת זוכי כרטיס הזהב והוריהם נכנסו אל החדר השוקולד המופלא.

זה נראה כמו מקום שיצא מתוך חלום פנטסטי.

היו בו גבעות וגשרים של אדמת שוקולד מכוסה דשא אכיל וצמחים מתוקים, פטריות ממתק עצומות

וסוכריות ענק בכל מקום, ממתקים בצורת דלעות ענק פה ושם, והמרשים ביותר- מפל גדול ונפלא של

שוקולד נוזלי, שצינורות ענק שקופים יורדים אליו ושואבים ממנו.

"זהו מפל השוקולד שלי", מר וונקה החווה לעבר המפל המרהיב. "תפקידו לערבל את השוקולד כדי

שהוא יהיה יותר אוורירי. דרך אגב, אין עוד בעולם מפעל שוקולד שמערבל את השוקולד באמצעות

מפל".

"אבא, אני רוצה מפל שוקולד כמו שיש למר וונקה! ", דרשה ורוקה סולט.

"ברגע שנחזור הביתה אני אדאג לזה", הבטיח לה אביה.

"אבל אני רוצה אותו עכשיו!"

"טוב, דובשנית שלי", אמר האב. "מר וונקה, כמה יעלה המפל הזה? אני מוכן לשלם לך כמה שצריך".

מר וונקה צחק בקול.

"המפל הזה כלל וכלל לא למחירה. וגם אילו הוא היה, איך בדיוק תיקח אותו?"

"ווילי וונקה לא מוכר את המפל שלו, מתוקה," אמר אביה של ורוקה, "אבל כשתגיעי הביתה יחכה לך

מפל משוקולד."

"אם אתה לא נותן לי את המפל עכשיו, אני איאלץ לקחת אותו בעצמי!" הכריזה ורוקה והחלה לרוץ

לעבר המפל.

"הי, ילדה! אסור לידי אדם לגעת בשוקולד שלי!" קרא אחריה ווילי וונקה אבל היא התעלמה.

היא רצה לעבר המפל, זינקה לעברו ברוב רגש, ואז החליקה לתוכו.

צינור זכוכית עצום ירד אל המפל והחל לשאוב שוקולד, שואב גם את ורוקה בכוח יניקתו.

ורוקה טסה במעלה הצינור ונעלמה מן העין.

כולם הביטו במחזה בהלם ופחד, אך מופתע מכולם היה ווילי וונקה.

"לא ראיתי את זה בא," הוא אמר בשקט.

***

"זאת ההמצאה הגדולה ביותר שלי- ארוחת המסטיק!

מי שילעס אותו יוכל לטעום ארוחה בת שלוש מנות, ואף לשבוע ממנה!" התלהב ווילי וונקה.

"זה בלתי אפשרי," אמר מייק טיוי.

"עובדה!" צהל וונקה. "המצאה זו עשויה להיות התחליף לארוחות רגילות!"
אוגוסטוס הביט במסטיק, מוקסם.
הוא לקח את המסטיק והחל ללעוס אותו ברעבתנות, ביחד עם השוקולד שעוד היה לו בפה.
"אווו!" אמר אוגוסטוס בפה מלא. "מרק שוקולד!"
ווילי וונקה בהה בו. "זה לא אמור להיות מרק שוקולד".
"אוו!" קרא אוגסטוס שנית. "מנת בשר עם שוקולד!"
"עד כמה שזכור לי אני לא שמתי בזה שוקולד!" הזדעזע מר וונקה.
"ועכשיו עוגת שוקולד עם אוכמניות!" צהל אוגוסטוס. "זה פשוט – "
" -מטורף," השלים מר וונקה.
"הזוי," הוסיף מייק טיוי.
"לא מתקבל על הדעת"
"משגע"
"מוזר"
"משעמם".
כולם בהו בויולט.
"אבל חשבתי שאת אוהבת מסטיקים," אמרה אמה.
"אני אוהבת רק את המסטיק שלי," השיבה ויולט בהתנשאות.
"אגוסטוס!" מה קורה לאף שלך?" הזדעזעה אמו של אוגוסטוס.

"מה קורה לאף שלי?" שאל אוגוסטוס מבעד ללעיסות מסטיק.

"הוא נהיה כחול," אמרה ויולט.

"לא, זה סגול," חלק עליה מייק טיוי.

"אוגוסטוס!" קראה אמו של אוגוסטוס בבהלה, "אתה נהיה בצבע ויולט!"

"הי!" מחתה ויולט.

ואכן אוגוסטוס נהיה בצבע ויולט. הצבע התפשט מאפו אל שאר פניו, אל שיערו אל כל גופו ואפילו אל בגדיו.

ואז הוא התחיל להתנפח.

"מה קורה לי?" הוא שאל באימה.

"הוא מתנפח כמו בלון!" נחרד סבו של צ'רלי.

"כמו אוכמנית," תיקן ווילי וונקה.

כשאוגוסטוס גמר להתנפח, הוא היה בגודל של כדור פורח.

האומפה לומפה גילגלו אותו משם, וגברת שלוק נחפזה בעקבותיהם.

***

"וואו," אמר צ'רלי.

הוא, ויולט ומייק- הילדים היחידים שנשארו, והמבוגרים שליוו אותם, בהו למטה אל מהשווילי וונקה רצה להראות להם הפעם- חדר עגול, שבו סנאים יושבים על כיסאות גבוהים מסביב לקיר ומקלפים אגוזים במרץ. במרכז החדר היה חור אשפה ענקי.

"זורקים לשם עוד דברים חוץ מאגוזים רקובים?" הסתקרנה ויולט.

"בטח! ראש של דג, צדפה מתבשיל צדפות רקוב, סטייק מקולקל, ועוד הרבה דברים דוחים.

אה, וגם מסטיקים," ענה ווילי וונקה.

"מסטיקים?!" קפצה ויולט.

היא זינקה בחינניות מעל הגדר ורצה לעבר בור האשפה.

כל הסנאים הפנו את תשומת ליבם אליה, ואז רצו ועשו חומה שתעצור אותה.

ויולט בעטה בהם במיומנות, וקפצה ראש לתוך הבור.

"מר וונקה," אמרה אמא של ויולט. "לאן הבור הזה מוביל?"

"למשרפה כמובן. אבל אל תדאגי, היא עובדת מצוין", ככלותו לדבר גילגל מר וונקה את עיניו והתמוטט על הרצפה.

"מר וונקה? אתה בסדר?" שאל צ'רלי בדאגה.

"אבל אני לא אוהב שזיפים," מילמל מר וונקה.

***

כולם בהו בהשתאות בחפיסת השוקולד הענקית שנעלמה והופיעה מחדש, קטנה יותר, בטלוויזיה.

"יאמי, זה הטעם האהוב עלי!" התלהב צ'רלי והחל לרוץ לעבר המכשיר דמוי המצלמה.

"מה אתה עושה, צ'רלי?" קרא אחריו סבו.

"אני נכנס לתוך הטלוויזיה כדי לאכול את השוקולד הזה!" קרא צ'רלי בהתלהבות.

"אבל אתה תתכווץ בדיוק כמו החפיסה!" הזהיר מר וונקה.

אבל צ'רלי לא שמע אותו, חירש הוא היה מתשוקתו לשוקולד.

הוא לחץ על הכפתור, זינק אל המכונה ונעלם.

הוא הופיע, מכווץ, על המסך של הטלוויזיה.

ווילי וונקה התעלף שוב.

***

אחרי ההתאוששות השנייה של מר וונקה, מייק ואביו הובלו לעבר המעלית.

"טוב," אמר מייק. "אז אני האחרון שנשאר".

"כן, טוב, שיהיה," ענה מר וונקה בעייפות.

השלושה נכנסו למעלית, וווילי ונקה לחץ על כפתור שכתוב עליו "למעלה והחוצה".

המעלית החלה לטוס במהירות לעבר התקרה.

"לאן הכפתור הזה מוביל?" שאל מייק טיוי בדאגה.

"למעלה והחוצה," אמר ווילי וונקה בחיוך פסיכי.

"יופי, אז יש חלון בגג," אמר אביו של מייק.

"לא," השיב וונקה בשלווה. "המעלית תשבור את התקרה".

"אתה משוגע? המעלית תתנפץ לאלף רסיסים!" צרח מייק.

"שטויות," הרגיע אותו מר וונקה.

ובמילים אלה חייהם של השלושה הגיעו לקיצם.

קאבום!

סוף.