אל"ף בי"ת

רולינג הקסומה נתנה לי הזכות להתפרנס מהפאנפיק. כולם צריכים לשלם לי עכשיו!

10000000000000000000000000000000000000000000000000000000000 שקל לכל אות.

הארי, רון והרמיוני ניהלו שיחה שחייבת להתנהל לפי סדר האל"ף בי"ת.

"אנחנו חייבים למצוא לעצמנו תחביב נורמלי," אמרה הרמיוני.

"בננות זה לא פרי טעים כמו מנגו," ברבר רון.

"גדול! הנה קוף ינשוף בלתי נתפס שמסוגל לעשות קסמים!" גילה הארי בתדהמה.

"דווקא וולדמורט לא כל כך חזק," דבקה הרמיוני בדעתה משיחה כלשהי אחרת.

"הלוואי שהוא היה חלש כמו נוויל לונבוטום," התפלסף רון.

"וואו, רון, אל תהיה מגעיל. נוויל לא חלש!" וכך אמר הארי.

"זבוב יותר חזק ממנו," זלזל רון.

"חושבני שיום אחד הוא יוכיח את עצמו," חיוותה הרמיוני את דעתה.

"טוב, אם אתם מתעקשים," טרח רון להגיד.

"יואו, איזו שיחה טיפשית," יללה הרמיוני.

"כבר הגענו לאות ת"ו?" כעס הארי.

"למה אתה כועס?" לגלג רון.

"מה אתה מלגלג?" מלמלה הרמיוני.

"נוויל לונגבוטום הוא כן חלש!" נבח רון.

"סבא שלך חלש," סינן הארי.

"עוד פעם אתה יורד על סבא שלי? אתה בעצמך גוש של קרציות עצלניות בלי פנקייק!" עלב רון.

"פשוט נלך יחדיו לאכול שזיפים עם סבתא של דודה של דרך אגב ויקטור קרום ממש חמוד ולבנדר בראון ממש לא והארי הוא הנבחר אבל אילו הוא היה בת היו קוראים לו הנבחרת וזה היה מצחיק," פטפטה הרמיוני.

"צריך להפסיק לשחק משחקים מטופשים לפי סדר האל"ף בי"ת. מספיק עם זה מיד!" ציוה הארי.

"קשקוש. אנחנו כבר כמעט בסוף!" קרא רון.

"רון, אתה צועק," רטנה הרמיוני.

"שיואו, איזה כיף שזה הולך להיגמר!" שמח הארי.

"תודה לאל!" תשבחה הרמיוני.