זה היה בסוף הקיץ || מיקה, תנו כותרת V2 - שלב 1

רמיזות לסלאש, מי שלא יאה לו שלא יקרא

~.~

זה היה בסוף הקיץ. הטמפרטורה כבר התחילה לרדת ועלים בגווני חום, כתום, צהוב ואדום התחילו לעטר את המדרכה. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי אותו, פוסע מעבר לפנית הרחוב הסמוך, כמו מגיח בקסם מתוך מערבולת עלים שיצרה הרוח. אורה של השמש הנמוכה של שעת אחר הצהריים המוקדמת התרפק עליו בקרניים זהובות. הוא היה יפה, פרט ששמתי לב אליו מתוך ערפל הדיכאון מהיום המגעיל שעבר עליי בו הייתי שרוי. סילקתי את המחשבה מראשי, בטוח שהוא עוד אחד מהאנשים שעל פניהם אני חולף ברחוב פעם אחת ואז הופכים לזיכרון עם אפשרות שהייתה יכולה להתממש. הרכנתי את ראשי בחזרה אל המדרכה והמשכתי ללכת, מודע עד מאוד לבחור האחר, שקול צעדיו הפסיק פתאום.

"שלום." הוא דיבר בקול מתנגן עם מבטא זר שרגם לי לעצור במקומי ולהסתובב אליו, תוהה אם הכוונה הייתה אליי. "אתה נראה מדוכדך. קרה משהו?"

הנדתי בראשי לאות לאו, משקר כמו תמיד והמום מההתפתחות הפתאומית.

"אם אתה אומר. שוקולד?" ידו גיששה בתוך התיק שהיה תלוי על כתפו ושלפה משם חבילה קצת מעוכה של שוקולד חלב מהסוג שאני אוהב. הוא קרע את העטיפה ושבר שורה, דוחף אותה לידיי לפני שהספקתי למחות. אז במקום זה שאלתי אותו, "אתה תמיד מסתובב עם חפיסת שוקולד כדי שיהיה לך לתת למישהו שנראה מדוכדך?"

הוא הגיב בחיוך וסידר בחזרה את התיק על גבו. "אני אראה אותך מחר, אני מניח," אמר באותו מבטא מתנגן והלך, משאיר אותי עם השוקולד שהרגיש כברכת שלום חמימה על שפתיי. מעודד, המשכתי ללכת לכיוון הבית שלי. אולי מחר יהיה יותר טוב.

למחרת ראיתי אותו בצהריים, בדרך חזרה מבית הספר, באותו המקום בו נפרדנו אתמול. עבר עליי יום יותר טוב מאתמול, בעיקר בזכות העובדה שהבנתי שכמו שדברים רעים יכולים לקרות פתאום, גם דברים טובים יכולים לקרות פתאום. הפעם אני אמרתי לו שלום, ואפילו הלכנו קצת ביחד, מדברים, לומדים טיפה אחד על השני. אהבתי בעיקר להקשיב לו מדבר במבטא המיוחד שהיה רק לו.

הפכנו את הפגישות האלה לשגרה שנמשכה שבוע וקצת, נהנים מהשמש לפני שהעננים יסתירו אותה. ואז הגיע היום ההוא, עם מזג אוויר קריר יותר. כמעט ולא דיברנו, וכשנפרדנו הוא הביא לי שוב שורה מהשוקולד מהסוג האהוב עליי. "שיהיה לך למחר," אמר ולא הסביר, מסתובב והולך, משאיר אחריו ברכת פרדה מתוקה לשפתיי.

מחר הוא לא הופיע. חיכיתי שעה שלמה ברחוב ואחר כך יצאתי כל חצי שעה כדי לראות אם הגיע ופספסתי אותו, וכך גם ביום שלמחרת, וביום שאחריו. בגשם הראשון של הסתיו הבנתי שלא אראה אותו יותר, והרמתי את פניי אל השמים כדי לטשטש את דמעותיי. כמו כל דבר טוב, גם הוא נעלם מחיי, משאיר אותי עם אשליה חזקה שהספקתי לבנות ונופצה בפתאומיות במכה אלימה.

זה היה בסוף הקיץ, ימים אחרונים של חמימות וצחוק שמסתחרר עם השלכת ומתרומם במערבולות מהמדרכה. אבל זה היה ונגמר, והשאיר אותי שבור מתמיד עם בוא הסתיו.

כל הרמה של הקטע גבוהה מאוד והרגשתי שהמשפט הזה קצת הוריד ממנה.

אוקיי, אז לתוכן -
התחלה מבטיחה ומעניינת, נסחפתי לתוך הקטע.
קצת ביאסת אותי בהמשך. לא הספקתי להכיר אותו בכלל וכבר מת. לא הספקתי לאהוב אותו מספיק בשביל להתרגש מהקטע.
לא הספקתי לקרוא שיחות שלהם מלבד הענקת שוקולד.
לא נתת לקרוא שנרקם סיפור. לא הספקתי להחליט אם בא לי שהם יהיו ביחד.
לא הצלחתי להכיר אותם בכלל מהקטע.
יש לך הרבה רווחים מיותרים ובנוסף אני ממליצה לך להעביר ביטוא כי יש טעויות פה ושם.
קצת אכזבת אותי כי ממך ציפיתי להמון.
תמשיכי לכתוב ותזכרי שזו רק דעתי האישית (: