זה קרה ביום השגרתי ההוא באמצע הקיץ, בו אמא שלחה אותי למכולת. הלכתי, כשהשמש קופחת על עורפי ואני רק מקווה להגיע בקרוב למכולת ולהתקרר מעט מהמזגן. כעסתי. כעסתי על אמא שלי, שבגללה אני צריכה לצאת לבחוץ ולהזיע בחום של אוגוסט. כעסתי על אח שלי, שרב איתי לפני שיצאתי. כעסתי על אבא שלי שכמעט לא נמצא בבית, בגלל העבודה, וכעסתי על עצמי שאני כועסת כל כך הרבה. הזעפתי פנים. אמא תמיד היתה אומרת שצריך "לראות את הטוב בכל דבר." מה טוב בחיים שלי בדיוק? אה, אני יודעת- אין לי חברות, זה מעולה! בשלב הזה כעסתי על עצמי שאני כל כך צינית. הסתכלתי סביבי ואז, ראיתי אותה. היא ישבה על ספסל, שיערה הג'ינג'י המתולתל נח על כתפיה ברכות, עיניה החומות-העמוקות תלויות באוויר ובידה נחה רצועה שהובילה לכלב פודל קטן שנח על ברכיה. בכל מקרה אחר הייתי ממשיכה, אבל היא נראתה לי שונה. מעולם לא ראיתי אותה קודם לכן באזור. ניגשתי אליה. היא התעלמה ממני, כאילו לא רואה. התיישבתי לידה.
"היי." אמרתי. הנערה קפצה בבהלה.
"הבהלת אותי!" אמרה.
"אני מצטערת. חשבתי שראית אותי!" היא נדה בראשה ואמרה באי נוחות שהיא עיוורת. זה צמרר אותי.
היא סיפרה שבגיל חמש עברה תאונת דרכים שבה שני הוריה נהרגו, ואין לה אחים. היא גרה אצל הדודה המבוגרת והממורמרת שלה מאז התאונה,
בין שיערות חתולים, גלילי צמר וצעקות של דודה שלה. הבנתי שהחיים שלה קשים.
"אבל אני יודעת שיהיה טוב." היא חייכה. נדהמתי, לא הבנתי איך אפשר לחייך ולשמוח כשהכל כל כך רע.
"וה... כלב הזה?" הצבעתי בידי אל עבר ברכיה, למרות שלא היתה יכולה לראות את זה.
"זו אלסקה. קראתי לה ככה כי... טוב, היא לבנה, כמו שאת רואה."
"אבל חשבתי ש-"
"כן, אני לא יכולה לראות, אבל קיבלתי אותה ליום ההולדת החמישי שלי. התאונה היתה בדרך חזרה מהמסיבה שלי, בה קיבלתי את אלסקה מההורים שלי, כמתנת יום הולדת. הספקתי לראות אותה. למעט זמן, אבל בכל זאת הספקתי. היא הפכה לכלבת הנחייה שלי." היא משכה בכתפיה וחייכה. שוב, נדהמתי מהאופטימיות שלה. הסתכלתי בשעוני. לא שמתי לב שדיברתי איתה כבר כמעט חצי שעה.
"אני צריכה ללכת, אמא שלי רצתה שאקנה לה משהו מהמכולת." כמעט שעוויתי את פניי, אבל אז נזכרתי באופטימיות שלה.
חייכתי. זה הרגיש טוב, לשמוח.
"שנחליף טלפונים?" שאלה, בחיוך, כמובן. הנהנתי. נתתי לה את מספר הטלפון שלי ונפרדנו. פניתי לדרכי, חושבת על כמה החיים שלי טובים וכמה אמא שלי צדקה.
---

יצא די צולע, אז אשמח לת"ב.
הו, וזה לאתגר "חושים", אז אשמח אם מישהו מההנהלה יערוך את תת-הכותרת