"יש לי מבוך מלא בדברים רעים. רוצה להיכנס?" "ברור", לי ולעומר

[חתול הצ'שר]

נכנסתי גם אני, ומעלי הופיעו רק המספר 180 ולב לידו. אולי השם שלי לא נחשב כי אני נתתי אותו לעצמי.
"מה קורה כאן?" שאלתי בחוסר הבנה. "אתה ידעת על זה?"
-----
הם משחק מחשב!
כן?

[עומר לאבגוד1]

"לא ידעתי על זה, אף פעם לא נכנסתי למבוך עם כל הגוף." הורדתי את היד מהדלת והדלת נטרקה ברעש גדול. שני לפידים לצידי מסדרון ארוך שהיה לפנינו נדלקו. בקצה המסדרון הייתה צומת 'טי'. "אני מציע שנזרוק גזר לאורך המסדרון לבדוק מלכוד".

--------------------------------
במימד המבוך הם כן. רציתי להכניס נקודות פגיעה כדי שיהיה כמו במבוכים ודרקונים.
תוסיפי ל"דף דמות" שלך את נקודות הפגיעה של הדמות שלך במימד המבוך.

[חתול הצ'שר]

"אוקיי" אמרתי וזרקתי גזר אל המסדרון השמאלי. זוג סכינים עפו אליו מיד וננעצו בו. "צד שני" אמרתי והצבעתי על המסדרון שבצד ימין.

[עומר לאבגוד1]

"רק רגע" אמרתי ושלפתי את הסכינים מהגזר. אלה היו שתי סכיני קצבים קצרות. "חבל לבזבז ירקות וכלי נשק". זרקתי את הגזר למסדרון השני, בום גדול נשמע מרחוק אך לגזר לא קרה כלום.

[חתול הצ'שר]

"ניראה לי כדאי שניפנה למסדרון הימני" אמרתי ברעד קל. לא הייתי רגילה לפחד, אבל גיליתי שכאן, מתחת לאדמה, הפחד דווקא תפס אותי חזק ולא שיחרר.

[עומר לאבגוד1]

"אוקיי, רק תיהי ערנית, לא נראה לי הרעש הזה היה צירוף מקרים"... אמרתי, ולאחר מכן נשמעה שאגה. "טוב, אני מניח שאנחנו לא יכולים להפסיד, אז זה או למות או להתקדם, או אולי שניהם" אמרתי, התקדמתי, הוצאתי תפוח מהתיק ונגסתי בו. ידעתי שאני יצטרך את האנרגיה הזאת.

[חתול הצ'שר]

כשגרג נגס בתפוח, מד החיים שלו הבהב. כניראה החיים שלו היו במצב מרבי, כי הם לא עלו.
הלכתי אחריו, ואז מולינו הופיע אריה. רק שהוא לא שאג עלינו, אלה על טיגריס גדול שעמד מולו, ובגלל המלחמה שלהם, הם חסמו את הדרך.

[עומר לאבגוד1]

מאחורי כל אחד מהם נמצא כלוב פתוח. לא הצלחתי לראות מה היה בכלובים, ושיערתי שהם נפתחו אטומטית כאשר זרקנו את הגזר למסדרון. "אנחנו חייבים לפתור את המלחמה שלהם, או להזיז אותה למקום אחר, או להלחם בהם." אמרתי בחשש "מה את מעדיפה?"

[חתול הצ'שר]

להלחם בהם היה הרעיון שהכי קרץ לי, אבל אמרתי משהו אחר.
"בוא ננסה לדבר איתם בהיגיון" עניתי לגרג, והכנסתי את היד לכיס כדי לאחוז חזק בסכין שלי למקרה הצורך.

[עומר לאבגוד1]

לא הבנתי איך אפשר לדבר עם חיות, אך עקב האירועים האחרונים האמנתי שהכל יכול לקרות. "יו, חתלתולים, אתם יכולים לזוז בבקשה?" צעקתי, כמעט בטוח שהם לא יבינו אותי/ ישמעו אותי. הייתי בכוננות לקרב. לאחר הצעקה שלי שניהם הסתכלו עלי. האריה ניצל את חוסר הריכוז של הטיגריס וזינק עליו. המצב לא נראה מדהים.

[חתול הצ'שר]

זה לקח זמן, אבל בסוף הטיגריס ניצח את האריה. למרות גורם ההפתעה של בעל הרעמה, ידוע שהחתול המפוספס ינצח בסופו של דבר.
"תודה לאל" מלמלתי, והורדתי את הסכין.

[עומר לאבגוד1]

התקדמתי לעבר הטיגריס הגוער מעל גופו של האריה, וכאשר התקרבתי הצלחתי לראות מה יש בכלובים הפתוחים שהיו מאחוריהם. היה בכל אחד מהם תיבה. "כדאי שנעשה תורות, פעם אחת מישהו מאיתנו יכנס לכלוב מסוים לבדוק את תוכנו, והשני ישמור בחוץ. וכך עם כל אחד מהכלובים. אני אהיה ראשון רק תשמרי עליי מהטיגריס הזה" אמרתי, זרקתי גזר לכלוב שמאחורי הטיגריס ולא קרה כלום, רק הטיגריס הסתובב אליי והתחיל לגרגר.

[חתול הצ'שר]

"ששש" אמרתי ומיהרתי אל הטיגריס. הושטתי יד אליו בזהירות, וליטפתי אותו לאט.
אין לי מושג מאיפה קיבלתי את האומץ הזה. באמת.
הטיגריס נענה ועצם את עיניו בחיבה, ממשיך לגרגר.

[עומר לאבגוד1]

הודהמתי ממש מהאומץ של בסתת. אולי היא קיבלה את האומץ הזה מהשם שלה, חשבתי, אני בעצמי לא ידעתי אם אני ציני. התקדמתי לעבר התיבה וסקרתי אותה בעזרת הפנס שלי. לא היה לה מנעול, ועל העץ ממנו היא עשויה גולפו דמויות טיגריסים גדולים ונוהמים. פתחתי את התיבה בסקרנות והיה שם פתק. בלי לקרוא אותו, בזריזות, יצאתי מהכלוב, הראיתי את הפתק לבסתת ואמרתי "תורך".

[חתול הצ'שר]

"תגרד לו מתחת לאוזן" אמרתי בתשובה, ועקפתי את הטיגריס בשקט. זרקתי גזר לכלוב, וגם שם לא קרה דבר. נכנסתי, פתחתי את התיבה, אבל לא היה שם פתק.
התיבה הייתה ריקה.
חזרתי אל גרג בידיים ריקות. "מישהו כבר היה כאן"