ספה חומה || מקס, כולל קללות

[Jataro Kemuri]

שוב, אשמח לת"בים ~
~~~
אנחנו צריכים
להחליף
את הספה המחורבנת הזאת.
עברנו לבית חדש, ועיצבנו (עיצבתי) אותו יפה כל כך, קנינו רהיטים, עשינו הכול
ואז באחת החנויות עם אולם התצוגה הגדול
ראינו את הספה הזאת.
ספה חומה מבד רך ועדין.
ואני חשבתי לעצמי, שזאת תהיה תוספת יפהפייה לסלון. קצת צבע, מה קרה? גוונים של אדמה.
אוי, איזו טעות אומללה.
הספה הזאת מכוערת. מה מכוערת, היא מזעזעת. היא זוועה. הספה הזאת נוראה.
אבל היא הייתה גם נורא יקרה ובלי החזר כספי, אז הסכמנו שנשמור אותה קצת ואז נמכור, בשביל שלפחות חלק מהכסף יחזור.
ולא הייתה עוד ספה, אז מהר מאוד מצאנו את עצמנו משתמשים בזאת. מתכרבלים עליה ורואים סרטים ותכניות, נרדמים מנומנמים אחרי לילות ארוכים של שיחות, מזדיינים על הספה ללא בושה ואני אומר לכם, היו שם צרחות, יושבים עם חברים בערבי סרטים על כמה בירות, בועטים בה בכעס אחרי או באמצע מריבות,
תאמינו לי כשאני אומר ש
השתמשנו בספה הזאת.
צברנו עליה זיכרונות.
וזאת ספה מכוערת, שלא תבינו לא נכון. היא הרסה לי את כל הסלון.
אבל יש את הלילות האלה, שהוא מחוץ לבית ואני מרגיש כל כך לבד במיטה הזוגית הגדולה, אז אני יוצא לישון על הספה, ואני נזכר לאט לאט איך התכרבלנו בה. אני תוחב את אפי בכריות שעליהן ישנו יחד; הריח שלו דבק באחת מהן במיוחד. אני נזכר איך הנחתי את ראשי על החזה שלו, איך טבעתי לאט בריחו, איך עצמתי עיניים ולחשתי שאני אוהב, איך פעימות הלב של שנינו הסתנכרנו, הסתחררו, ברגע הזה של הביחד, וקצב הפעימות דופק לי בראש כשאני מניח אותו על הכרית ומבין שאין לי מה לחשוש
כי הלבד, הוא לא תמיד
תמיד יהיה ביחד
הלבד הוא רק לרגע, רגע מיוחד
רגע שלי ושל זיכרונות מהספה
ואני שונא אותה
הספה הזאת נוראית, פשוט זוועה, אני מתעב לה את הצורה
אנחנו חייבים כבר למכור אותה, הערך שלה יורד והצבע כבר דהה
אפשר לזרוק אותה לרחוב, אבל אז האובדן יתחיל לכאוב, ואם כבר זורקים אז לפחות שיהיה מעשה טוב
אז מצאתי זוג חמוד שאפשר למסור לו את הספה, הם בדיוק עברו לגור ביחד והם משפחה חדשה
אבל הספה הזאת שלי, שלנו, ואני לא מוסר אותה
אם אני מוותר על כל כך הרבה זיכרונות, עדיף כבר למכור, לפחות שהכסף יחזור
אבל את הריפוד, החתולה כבר שרטה והרסה, ואין מצב שנקבל על אותה ספה אפילו אגורה, אין סיבה שנקבל, מבינים? היא מכוערת
היא דהויה, חומה ועבורי, היא גם מוכרת
אני לא רוצה להיפרד
לא עכשיו לפחות
אנחנו חייבים להיפטר ממנה
אבל מה עם הזיכרונות?
בסדר. נשמור את הספה המחורבנת הזאת.
אבל רק עבור אותם לילות
שהוא רחוק
ולא נמצא
וכל מה שיש
זה אני, בקבוק של בירה
וזיכרונות
על הספה.

[The Maze Runner]

אהבתי את הקטע הזה...
זה הזכיר לי דילמה שיש לכל אדם בחיים, שיש איזה משהו שחשוב לו מבחינה רגשית אך הוא לא כזה טוב מבחינה חיצונית.
הספה בקטע הזה יכולה לתאר אופי שיש לאדם שהוא רוצה לתקן בעצמו אבל זה חלק ממנו. היא יכולה לתאר גם חבר טוב שיש לך הרבה זכרונות טובים איתו אבל הוא היום לא עושה לך טוב.
בהחלט דילמה.
אהבתי את האנטרים. זה מוסיף...
קצת הפריע לי שיש קטעים שהם ארוכים ויש קטעים שהם איזה חמש מילים.
בכל אופן תמשיך לכתוב...