שקיעה // שירה

ועכשיו אני לבד.
אני צופה בשקיעה, הלא כל-כך שקיעתית.
אני מסתכלת על הנוף המרהיב הזה, אבל לא אכפת לי.
הדבר היחיד שאני שמה לב אליו הוא ציוץ הציפורים המועט.
ציוץ אחד קטן.
בום.
הציוץ נפסק.
אני סוקרת את סביבתי, שוב ושוב.
אין פה אף אחד חוץ ממני.
אני פה.
לבד.

זה מרגיש כאילו אני בלתי נראית.
כאילו לא רואים אותי שלא טורחים לשאול אותי איך אני מרגישה ביום הראשון של הלימודים.
ואז מגיעה הבדידות.
כן, לפעמים זה נמאס.
אבל לפעמים רוצים את זה.
כי לפעמים הבדידות נחוצה.

ולפעמים - זה פשוט כיף - להיות לבד.

קודם כל, זה קטע נחמד והעברת את ההרגשה שלך בצורה ברורה. אהבתי שבחרת להעביר את הבדידות דרך התיאור של השקיעה, זה נתן לקטע מן אווירה עצובה כזו - לצפות בשקיעה לבד.
אני מניחה שהקטע מעביר רגשות אישיים שלך, אבל בגלל שזה פורום סס"ש - אתייחס אליו כקטע ולא כפריקה.
אני אתחיל בזה שאני חושבת שיש מקום לעוד קצת תיאורים של השקיעה ושל הסביבה שמסביב, אולי של הצבעים היפים או אולי ממש תיאור של התמונה הזו - ילדה שעומדת לבדה על החוף(?) מול השקיעה. זו כמובן בחירה שלך, אבל אני חושבת שתיאורים כאלו מאוד יוסיפו לאווירה ויעזרו לך לעורר הבנה והזדהות.
דבר שני, שני החלקים של הקטע הרגישו לי לא ממש קשורים זה לזה. כן קשורים מבחינת הרגש שאת מנסה להעביר, אבל מבחינת הסיטואציה עצמה אין ממש קשר ביניהם. זו כמובן החלטה שלך איך את רוצה להעביר רגש בקטע, אבל באופן אישי אני ממליצה לך לבחור סצינה אחת ולהתמקד בה - בין אם זו סצינה בה היא עומדת לבדה מול השקיעה בערב היום הראשון ללימודים וחושבת על הבדידות ועל היום שהיה לה, סצינה בה היא נמצאת בבית הספר ביום הראשון ללימודים ומדמיינת את עצמה לבד מול השקיעה או כל סצינה אחרת שדרכה תרצי להעביר את ההרגשה של הדמות.

אם הנוף מרהיב, למה השקיעה לא כל כך שקיעתית? אני חושבת שכדאי לך לפרט על זה קצת יותר.

המילה 'מועט' לא הרגישה לי ממש מתאימה כאן, אני חושבת ש'חלוש' או מילה אחרת אולי תוכל להתאים יותר. סומכת עלייך שתצליחי למצוא מילה שיותר תסתדר שם (את כמובן לא חייבת).

ה'בום' הזה הרגיש לי קצת לא קשור. אם ציוץ הציפורים נפסק בבום בגלל משהו אחר שקרה, אני ממליצה לך לתאר אותו. אולי זה איזה ענף שנפל מהרוח ועשה בום ולכן הציפורים ברחו? רק 'בום' בלי שום תיאור של מה שקרה זה מעט חסר הקשר כאן, לפחות לדעתי, אז אני כן ממליצה לך לתאר ולהרחיב כאן קצת על ההתרחשות.

התחביר של המשפט הזה לא ממש הגיוני, ממליצה לך לנסח אותו מחדש. אולי 'כאילו לא רואים אותי, אף אחד לא טורח לשאול איך אני מרגישה ביום הראשון של הלימודים.'

הפיסוק כאן קצת הפריע לי. אישית אני ממליצה לך פשוט לפצל את השורה הזו לשתיים או שלוש שורות נפרדות, אבל את יכולה גם להחליף את הקווים המפרידים בפסיק ולכתוב 'לפעמים זה פשוט כיף, להיות לבד.'
בקיצור, זה באמת קטע יפה והצלחת להעביר בצורה ברורה ונחמדה את ההרגשה שניסית להעביר. אני כן חושבת שיש לך מקום לערוך קצת את הקטע ולעשות שינויים, אבל בכל קטע יש מקום לשיפור וזה לא דבר רע. מצטערת מאוד אם פגעתי, זו ממש לא הייתה הכוונה שלי - הסיבה להערות היא כי אני מאמינה שאת מסוגלת ליותר ומסוגלת להפוך את הקטע הזה לעוד יותר טוב ממה שהוא עכשיו.
מחכה לקרוא עוד קטעים שלך.