ארבעת יסודות הצבים!, לי ולאיתמר

[Dolphin]

כשפקחתי את עיניי, כבר לא הייתי במאורה.
כשלתי על החול, וקמתי מהר.
אזולה, והצבא של שרדר הביטו סביבם באי- הבנה.
היינו על אי.
טוב, זה נראה כמו אי.
עמדתי על שפת הים, והגלים נשברו, שוטפים את כפות רגליי.
"איך הצלחת לגייס את הצבא של שרדר!" קרא ראף.
"אני טובה מאוד בלשכנע," אמרה אזולה. "למעשה, אני משתפת פעולה עם יצורים רובוטיים שמתכננים להשתלט על העולם. הם נקראים הקראנג. וכמו שאתם יודעים, אני חובבת שליטה - זה בטבע שלי."
חשקתי שיניים בכעס.
"את לא יודעת מה את עושה," יריתי לעברה. "הקראנג זה עסק מסוכן ממה שאת חושבת!"
"זה מה שהופך את זה למעניין יותר," השיבה אזולה. "ועכשיו, שרדר, תראה לי מה הצעצועים שלך יכולים לעשות."
שרדר חייך.
"רובוטי רגל, תתקפו!" קרא שרדר.
הרובוטים צייתו לדבריו.
הם רצו לעברנו.
קטרה ואנג יצרו נחשול מים שהדף את השורה הראשונה.
אבל לא נראה שמים מכניעים את הרובוטים בקלות.
הם התקדמו לעברנו.
התחלנו להיכנס לתוך המים.
"למישהו יש תוכנית?" שאל אנג.
"אני בעד לכסח לרובוטו הרגל ת'תחת!" קרא ראף.
"אני לא חושב שאנחנו יכולים," אמרתי. "הם רבים מדי."
"דוני, לשלט שלך יש עוד אפשרויות?" שאל מייקי.
עמדתי לענות למייקי, אבל בדיוק שמעתי קול צלצול של טלפון.
הוצאתי את הצב- פון שלי, וקלטתי להפתעתי שהתמונה של אפריל מופיעה על הצג.
"אתה באמת הולך לדבר עם אפריל באמצע הקרב!" קרא ראף.
"יש לי ברירה?" פלטתי, ואז לחצתי על הכפתור להתחלת השיחה. "היי אפליר. כלומר, אפריר, אופס! התכוונתי לומר, אפריל!"
"דוני," קראה אפריל. "אתם פנויים עכשיו? אני יכולה לבקר במאורה?"
"אממ..." חשבתי איך לנסח לה במשפט קצר את הסיטואציה שבה אני נמצא. "אני כרגע נמצא בממד אחר, נלחם בכשפית אש מטורפת שמשתפת פעולה עם שרדר והקראנג."
"מה?" קראה אפריל באי הבנה.
"לא משנה," ניתקתי את השיחה לפני שאני אביך את עצמי באופן רשמי.
"לא רע, אחי," אמר ראף בנימה סרקסטית. "אבל אני לא חושב שזה הזמן לשטויות. להזכירך, אנחנו באמצע קרב."
רובוטי הרגל התקרבו.
הם לא חששו מהמים.
קטרה ואנג שלחו לעברם גלים, בתקווה להרחיק אותם.
רגע," אמרתי. "אם אנחנו שוב שעולם של האווטאר, זה אומר ש- "
בתגובה למשפט שלי, ראף קמץ את ידו לאגרוף, ושלח אותה קדימה.
אש פרצה מאגרופו, וגרמה לרובוט הרגל שמולו לעלות בלהבות.
רקעתי ברגליי, אבל לא נראה שהאדמה הגיבה.
כי מה שהיה מתחת לרגליי היה רק חול טהור.
"אתה יכול לכשף חול," אמרה טוף. "זה בעצם אדמה מפוררת. תתרכז בחול, ותחשוב שזה אדמה לכל דבר."
"אוקיי," נשמתי עמוק.
התרכזתי בחול, לדבריה של טוף, והזזתי את הרגליים שלי.
החול עטף אותן.
יצרתי בעזרת הידיים מערבולת של חול, ושלחתי אותה לעבר רובוטי הרגל שהתקרבו.
הרובוטים כשלו על המים, וחלקם לא עלו בחזרה.
טוף עזרה לי.
היא הייתה הרבה יותר טובה ממני בזה, למען האמת.
הדפנו את רובוטי הרגל, נעזרים בכשפות המים של אנג וקטרה, כשפות האש של ראף, כשפות האוויר של מייקי, וכשפות החול שלי ושל טוף.
הרובוטים נפלו על המים זה אחר זה.
התקדמנו אל החוף, צופים בהבעת פניה של אזולה משתנה, משביעות רצון לכעס.
"מספיק!" היא קראה. "שרדר, תפתח את השער הממדי של הקראנג! אתה והחיילים שלך חסרי תועלת!"
"תזכירי לי, מי יותר חזק פה!" קרא שרדר בתגובה.
אש כחולה פרצה מתוך ידיה של אזולה.
שרדר נרתע לאחור.
"אני עוד יכול להראות לך שהמוטנטים שלי יחסלו אותם ללא מאמץ!" אמר שרדר.
"לא," אזולה הנידה בראשה. "הקראנג ידעו לטפל בהם כמו שצריך."
"אוי, לא!" קראתי.
"מי אלה הקראנג שאתם כל- כך פוחדים מהם!" שאלה טוף.
"את עומדת לראות את זה," אמר ראף.
"אני לא יכולה לראות, להזכירך," אמרה טוף, ונפנפה בידיה מול עיניה.
"אופס, שכחתי את הפרט הזה," אמר ראף.
הבזק אור מסנוור גרם לי לעצום את עיניי.
כשפקחתי אותן שוב, כעשרים רובוטי קראנג, מוסווים כבני אדם, עמדו מולנו בשורות של חמישה, חמושים ברובי לייזר טעונים.
"היכנעו!" נשמע הקול הרובוטי של הקראנג. "קראנג רוצה להרוג את אלה שנקראים צבים. ולכן, אלה שנקראים צבים הולכים למות בידי קראנג!"

[חתול הצ'שר]

קפצתי על קרנג אחד ובעטתי בו.
הוא החזיר לי ביריה שפיספסה אותי.
הדלקתי את היד שלי ושרפתי אותו.
לפתע אזולה הגיחה מולי.
היא שלחה אלי כדור אש אבל העלמתי אותו בכשפות שלי.
היסתובבתי בדיוק בזמן.
שרדר עמד מולי.
והוא ירה עלי אש.
הקרנג חסמו את כל השאר ונישארתי רק אני מול שניהם.
"זה הצב שרצית לנקום בו?" שאל שרדר.
"הוא ניראה חלש"
"פשוט בוא נגמור איתו" היא אמרה והדליקה את האש הכחולה שלה.
שרדר הדליק את שלו.
הם התקרבו אלי, ואני נסיתי להביט בשניהם בוא זמנית.
הם שלחו את ידיהם יחד קדימה.
ראיתי את מייקי מעיף שני קראנגים בעזרת כשפות האוויר.
אנג עשה כמוהו.
קטרה סחפה לתוך המים שלוש קרנגים במאמץ רב.
טוף כלאה יותר ויותר קראנגים.
דוני עמד הכי קרוב אלי אל אזולה ואל שרדר.
האש סביב הידיים שלהם התעצמה.
דוני הסתובב.
ראיתי את המבט החטוף בעיניו כשהא הבין מה קורה.
"תקוף!" צעקה אזולה.
היא ושרדר ירו עלי בכל הכוח שלהם.
שמעתי צרחה ענקית, אבל מה שזכרתי זה שפתאום האדמה מתחת לרגליים שלי נפתחה כשהאש הגיעה.
ברגע הבא הייתי בתוך המים, ופרצוף ענק של מה שניראה כמו צב-אריה-ים הסתכל עלי.
ואז הבנתי.
זה לא היה אי.
זו הייתה חיה.

[Dolphin]

קפצתי בעקבות ראף אל המים.
הכול מסביבי נעשה שקט.
סובבתי את ראשי לראף, וזקפתי אצבע לעברו.
אבל נראה שהוא היה מרותק במשהו.
שחיתי לעברו, והבחנתי במה שהוא הבחין.
זה היה פרצוף של יצור ענקי.
עיניו של היצור היו זהובות, כעיניה של אזולה.
שפם של חתול הזדקר מאפו הבולט.
צמחים נתלו מסנטרו ומצחו, ושיוו לו מראה עתיק יומין.
על ראשו היו סימונים של ספירלות.
הבטתי בו, מוקסם.
היצור הבחין בנו, ותקע לעברנו מבט חד.
לפתע ראיתי שהאי מתחיל לרעוד.
קלטתי באיחור קל שהראש של היצור היה מחובר לאי, מה שגרם לי לחשוב על צב, שהאי זה בעצם השריון שלו.
השפם החתולי גם שיווה לו מראה של אריה.
הנחתי שהוא סוג של צב- אריה או משהו כזה.
האי המשיך לרעוד, ופניו של צב- האריה התרוממו מעל פני המים.
משכתי את ראף תוך כדי שחייה כלפי מעלה.
יצאנו מהמים, מתנשפים.
היצור הביט בנו כעת.
הצבא של שרדר הביט במתרחש באימה טהורה.
אנג, קטרה, ומייקי התקרבו אלינו.
"איך הסתדרתם בלעדינו?" שאל ראף.
"לא רע," אמר מייקי. "טיפלנו בפני דג ופני כלב. הם גמורים!"
"אבל הקראנג האלה הם בחורים רציניים!" הוסיפה טוף.
"היי, הנה צב אריה!" קרא אנג.
הוא הצביע לעבר היצור.
"ידעתי!" קראתי בשביעות רצון. "ידעתי שזה צב- אריה!"
"חשבתי שהיצורים האלה נכחדו מזמן," העירה קטרה.
לפתע צב האריה החל לדבר.
היה לו קול עמוק עם חכמת חיים.
"אני צב האריה האחרון," אמר צב- האריה.
"שלום לך, צב אריה גדול," אמר אנג. "אנחנו צריכים את עזרתך. קבוצה של אנשים רעים באו כדי להשמיד אותנו."
"דם גיבורים לא יישפך על האי," אמר צב האריה.
הוא הרים את ידו הענקי, וקירב אותה אל אנג.
"אני רואה שליבך טהור," אמר צב האריה. "אתה היחיד שיוכל להעלים את הרוע מהעולם. עשה את מה שעליך לעשות."
הוא נגע בקצות אצבעותיו במצחו וחזהו של אנג.
גופו של אנג החל לזהור באור ירוק.
"מה אוכל לעשות?" שאל אנג.
"הבאתי לך את הידע," אמר צב האריה. "אבל רק אתה תוכל ליישם את מה שעליך לעשות. בעזרת הכוח, ביכולתך לקחת את הכשפות של אדם, לתמיד."
אנג הינהן.
האי שוב החל לרעוד, בזמן שראשו של צב האריה החל לשקוע מתחת לפני המים.
"וואו," אמר ראף. "מאוד עמוק..."
"ועכשיו," אמר אנג. "הגיע הזמן לגמור עם זה אחת ולתמיד!"

[חתול הצ'שר]

ניראה שאזולה ושרדר וכל הצבא הקטן שלהם נעלמו ביער/הגב של החיה הענקית.
"להשאיר אותם כאן נשמע לי כמו רעיון מעולה" אמרתי בזמן שהלכנו לנו.
טוף עשתה פרצוף לא מרוצה.
גם אנג לא ניראה שלוו במיוחד.
"דוני" לחשתי והתקרבתי אליו.
"זה מצויין בשבילינו! נשאיר את שרדר להתפגר כאן, ולא יהיו לנו יותר צרות אף פעם"

[Dolphin]

"אז..." פתחתי. "אני מניח שדרכינו נפרדות כעת..."
הבטתי בטוף.
"טוב שהיית חבר טוב, ירוקי," אמרה טוף.
"אל תקראי לי- " נאנחתי. "לא משנה."
"אז אנחנו ניקח את סוקה, אני מניח," אמרתי. "אם הוא... את יודעת."
"כן," טוף השפילה את מבטה.
"להתראות, הוד אווריריותך!" קרא מייקי.
"מייקי, אפשר את השלט," אמרתי.
מייקי הושיט לי אותו בחיוך.
לא יכולתי שלא לחייך גם.
"אוי, התגעגנו לך, מייקי," אמרתי. "אני לא יודע מה הייתי עושה אם היה קורה לך משהו."
לחצתי על הכפתור לפתיחת השער הבין- ממדי.
"להתראות, טוף. אנג. קטרה," אמרתי, רגע לפני שחציתי את השער הבין- ממדי. "אולי מתי- שהו דרכנו יצטלבו."
"אתה לא צריך להישמע רשמי כשאתה אומר למישהו ביי- ביי," רטן ראף.
עברתי בשער אחרי מייקי וראף, מנופף אליהם בחיוך עצוב.
ואז הכול נעלם.
הסתחררתי במערבולת של צבעים, והרגשתי כאילו נתפסתי על ידי דייג שמשך אותי עם החכה שלו אל פני המים.
זו לא הייתה חוויה נעימה במיוחד.
נחתי על הקרקע הנוקשה, וקמתי, מנער את העפר ממגני הברכיים שלי.
על השטיח בסלון שכב סוקה, ומאסטר ספלינטר רכן אליו ומילמל מאנטרות של ריפוי.
סוקה התעורר, והתחיל להשתעל.
"מה- " הוא הביט סביבו באימה, ואז זינק לאחור כשקלט את פרצופו של עכברוש ענקי רוכן אליו.
"אהההה!!!" צרח סוקה.
"זה בסדר," אמר ליאו, שקם מהספה. "זה מאסטר ספלינטר. הוא מלמד אותנו את אומנות הנינג'יטסו. וגם די מגדל אותנו."
"אוקיי," אמר סוקה. "פגשתי מספיק יצורים מוזרים לנצח שלם!"
"פשוט תעבור דרך מערבולת הצבעים הקסומה, וכל זה ייעלם!" אמר מייקי בהתלהבות יתרה, והצביע לעבר השער הבין- ממדי.
"טוב, זה נשמע כמו רעיון טוב," אמר סוקה.
הוא עמד לעבור דרך השער, ואז נעצר והסתובב.
"אני רק רוצה להגיד," אמר סוקה. "היה די כיף לבלות איתכם. יחסית לצבים חייזרים אתם ממש מגניבים."
"תודה," אמר ראף. "גם איתכם היה כיף להילחם ברעים."
"היי, חכה גם לי!" אירו קם מהספה.
הוא התקדם אל השער.
"להתראות, צבים," אמרו סוקה ואירו.
ואז הם קפצו אל תוך המערבולת הצבעונית, והשער הבין- ממדי נעלם בהבזק מסנוור...

...

טוב. זה הסוף, או שאת רוצה להמשיך?

[חתול הצ'שר]

השרשור נגמר
תודה רבה לכל מי שהגיב (כגון אני, איתמר, סוקה וכדומה :))
להיתראות בשרשור הבא!

THE END