האיש || סיוון, קטע על השואה

[Sweetener]

קטע קצר על השואה, הקטע נכתב מנוקדת המבט של איש שבשואה.
-------
'עוד שני קילומטר', חשב האיש שתיכנן לעבור את גבול של רוסיה-גרמניה. 'עוד קצת' , ניסה האיש לעודד את עצמו.
' שם אני אהיה בטוח', ניסה לחשוב בחיוב, אבל הוא טעה. שם גם רדפו אותו אותו הגרמניים שנסו לרצוח אותו ואת כל עמו.
החל מהמקרה בגטו- שעבד ועמל בשדות שמחוץ לגטו כמעט כל היממה וכלה ברכבת בדרך לאוזבקיסטן- מתי שברח לרוסיה- שכגנבו לו את כל המעט כסף שהרוויח ואת נעליו.
ובכל זאת, למרות השואה הנוראית הזאת, הוא שרד. הוא עלה לארץ שנה לפני קום המדינה, נפגש עם אחותו שבכל מהלך המלחמה לא ראה אותה וגם עם אשתו לעתיד. אותו איש הקים את משפחתו, הוא אשתו ושני ילדיו. אבל אותו איש נפטר מזקנה לפני שהספיק לספר את סיפרו.
האיש הזה הוא סבי.
-------
ת"ב?

[Hot Chocolate]

אני חייבת לציין שהרגשתי ממש צביטה כזו במשפט לפני האחרון, וגם במשפט האחרון. אני משתתפת בצערך, ואני בטוחה שהוא היה שמח אם הוא היה יודע שיש אנשים כמוך שכן מספרים ומשתפים בסיפור שלו. באופן כללי אני חושבת, כמו שכתבתי גם בשיר של אביטל, שהאחריות לספר את הסיפורים ולהעביר אותם הלאה לאט לאט עוברת אלינו. וזה מצוין שאת עושה את זה.
אני לא אתן הערות על הקטע כרגע, גם לא הערות טכניות, כי מרגיש לי טיפה לא מתאים להעיר בקטע כזה ואני לא רוצה לפגוע בנקודות רגישות. אם את בכל זאת רוצה שאני אעיר את כמובן מוזמנת לבקש בפרטי ואני אשלח לך תגובה מפורטת יותר.
אז אני רק אגיד שוב שסיפרת את הסיפור בצורה מרגשת ועצובה, ואפשרת להתחבר לבן אדם ולסיפור שלו אפילו בלי להכיר אותו. גרמת לי להרגיש מן שמחה וגאווה כזאת כשכתבת שהוא שרד, ואז שוב עצב במשפט לפני האחרון (אבל עדיין מעורב בסוג של גאווה על כך שהוא הצליח לעבור הכל ולהגיע לגיל כזה. לא יודעת אם גאווה זו בדיוק המילה המתאימה, אני פשוט לא מוצאת מילה יותר מתאימה לתאר את זה כרגע).
אז שוב, אני משתתפת בצערך וממש ממש מצטערת אם פגעתי בצורה כלשהי בתגובה. מחכה לקרוא קטעים נוספים שלך, ומקווה שיהיו לך גם נושאים שמחים יותר לכתוב עליהם.