הירח של קאס / אלכס, סופרנטורל

שם הפאנפיק: הירח של קאס
שם הכותב: אלכס
פאנדום: סופרנטורל/ על טבעי
שיפ: דסטיאל.
דירוג: PG כזה
ז'אנר: רומנטיקה, על טבעי ואנגסט
ויתור זכויות: ליוצרים של הסדרה וכל מי שצריך
בטא: בכבודי ובעצמי
הערות: ספוילרים עד לפרק סיום עונה חמישית. אני יודעת שזה קצר אבל יבואו אחרים בהמשך, קצת מפריע כשאני רק באמצע הסדרה.

הירח עמד גבוה בשמיים, כמעט ויותר גבוה מהכל - רק אחיו, הכוכבים האחרים, הפריעו לו בדרך. הוא היה אפוף כולו בעשן מתקתק שלמרות המראה המאיים שלו היה רך וצמיגי. רוחות הגאות והשפל הסתחררו בין הגלים, בעוד הן מחליטות מה יקרה היום בדרך שלהן, דרך הטבע העז. קאסטיאל בהה בשממה הכוכבית, שעבורו הייתה יותר מצביר כוכבים רחוק באלפי שנות אור. הוא הביט בהם ממש אל תוך תוכם וחשב על הפעם האחרונה בה ראה את דין.
הם היו בשדה הנטוש הזה, שצבר אבק כבדרך קבע. קאסטיאל ובובי עמדו ליד הקברים המיותמים, מביטים בבחור האמיץ מנסה לחלץ את אחיו, אולי אפילו את זה שכבר איבד את עצמו זמן רב קודם לכן. לוציפר שכן בתוכו וקרע אותו מבפנים, הוא היה רק כלי במשחק הזה - באופן מילולי. כשהם הלכו, דין היה פצוע. גם כוחות הריפוי הממוצעים ביותר של קאס כמלאך לא יוכלו לרפא דברים שלוציפר עשה לו, מי יודע אם כלל רק באופן פיזי. הפנים שלו דיממו, אבל קאס היה יכול להישבע שהוא שמע את הלב שלו קורא לעזרה - כמעט מתפוצץ מכאב. הוא רצה להרוג את הממזר שעשה את זה, אבל ידע שזה נגמר. סאם כבר לא שם, בובי ילך לאן שלא ילך ודי ימשיך הלאה. הוא תמיד עושה את זה, עם הכישרון המיוחד הזה שלו. קאסטיאל קיווה שירצה להישאר אתו - להתחבק אתו בלילות, בתחושת מלאכית אמתית. הוא לא ידע שמלאכים יכולים להיות כל כך רעים, אבל כשדמיין את דין ראה בדיוק את מה שרצה במלאכים. הוא קיווה לשמץ של תעוזה וחוצפה, של מסירות שאין כמותה - הוא קיווה שיידמו לדין אף במקצת. אבל אין אנשים כמוהו, הוא ידע זאת, ודין לא היה שלו. אז הוא פשוט הלך, בלי לומר שלום - לתוך עולם של כאוס מתחלף. פעם פה ופעם שם, הוא רק רצה קצת שקט. קאס קיווה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שיראו אחד את השני, כי אלוהים יודע מה יקרה במצב הזה. אמנם כעת הוא חוזר למלאכים הקנטרנים שלו, לאחיו, אבל ידע שביניהם אין את המסירות של סאם ודין. בכלל אין דבר כזה בשום מקום.
הוא חש כשד זר המתהלך בין המלאכים. אחרי הבגידה שלו, אחרי שחזר לחיים, הוא פחד שלא יקבלו אותו. אלוהים השאיר אותו עם מעט אנושיות אחרונה. הוא ירד מגן העדן והתיישב על העצים מפעם לפעם, עומד וצופה בדין. הוא לא רצה לומר שלום, וכל כך לא רצה לראות את המבט על פניו של דין. הוא כל הזמן היה קורא לו בשמות גנאי ומקלל אותו, אך קאס לא הבין שזו הייתה דרך החיבה שלו. הוא רק רצה לראות אותו מחייך וללחוש לו דברים טובים באוזן... כמו תמיד, כמו שאהבה אמתית נראית. הוא בכלל לא ידע אם זה אפשרי.
הירח עמד גבוה בשמיים, כמעט ויותר גבוה מהכל. הוא התגעגע לדין, הדבר כילה אותו מבפנים. אבל צריך לעבוד, חייבים - אז הוא עזב ולא חזר לראות אותו שנית, לטפס על צמרות העצים הגבוהות בשרוולים מופשלים ולשאוב את השפתיים הבשרניות האלו שלו כלפי פנים במרות רוח. הוא לא ראה יותר את דין עד שקרא לו - וגם אז צריך היה לתרץ. הירח לא הציל אותו ולא עשה דבר, כי לדין אסור אף פעם לדעת, גם אלפי שנות אור קדימה. אפילו הירח מבין את זה.

אני מניחה שאמרתי לך (יודעת) אבל אני אומר את זה שוב, התיאורים שלך מצויינים אבל עם כמה שהם טובים את צריכה להפסיק לתת להם להטביע את הקטע. יש לך סיפור לספר אבל אני לא מצליחה לשלות אותו מים של תיאורים וזה פשוט מצער כי הם מאוד מאוד יפים וחבל שאי אפשר להעריך אותם.
אני אנסה להראות לך למה אני מתכוונת

התיאור פה של שמי הלילה באמת מהמם אבל העובדה שקאס יושב ומסתכל עליהם פשוט נאבד.
הדבר החשוב פה הוא קאס וזה שהוא חושב על דין, נכון? אז זה גם המרכז של הפסקה, את צריכה לתת למידע שאת רוצה להעביר במה ולא לתת לתיאורים לסחוף אותו החוצה.
אני הייתי כותבת את זה בערך ככה (אני הולכת להשתמש בתיאורים שלך כי הם באמת יפים):

קאס הביט למעלה לתוך קרבם של שמי הלילה וחשב על הפעם האחרונה שבה ראה את דין. מעליו הסתחררה השממה הכוכבית, רוחות של גאות ושפל בים רחב שבשבילו היה יותר מצביר רחוק של כוכבים. הירח, גבוה בראש כיפת השמיים, גבוה כמעט יותר מהכל - מלבד אחיו הכוכבים שהפריעו בדרכו היה אפוף עשן צמיגי.

כן, הורדתי הרבה אבל זה גם כי בכל זאת, מאוד קשה לעבוד עם תיאורים לא שלי אבל שימי לב איפה מיקמתי את המשפט החשוב של הפסקה - לפני התיאורים. תיאורים הם קישוט, רק קישוט, הם לא מרכז הקטע ולכן הם באים אחרי בשביל להוסיף וליפות אבל הם לא יכולים להסוות את העלילה שלך.
דבר נוסף, שאת מתארת נוף או מראה אין ממש טעם אם את לא מקשרת את זה לאווירה. מה את מנסה להשיג פה? תחושה של בדידות? אז תכתבי הירח, גבוה בראש כיפת השמיים, מבודד לחלוטין אפילו מאחיו הכוכבים... או אם את רוצה פחד, הירח, גובה בראש כיפת השמיים....אפוף ערפל צמיגי שעיוות את אורו הכסוף לצלילים מאיימים.
בקיצור, תשתמשי ביכולת שלך לתאר להוסיף לקטע כי היכולת שלך טובה מאוד ותוסיף הרבה אבל את חייבת לזכור שתיאור זה לא הכל ואת לא יכולה לתת לסיפור שלך להאבד.

אוקיי, נושא אחר. זה קטע ממש חביב ואני בהחלט יכולה לראות את קאס עושה את זה.
זה באמת זמן מאוד קשה בסדרה ואני חושבת שהצלחת ללכוד את הרגש שחולף בתקופה הזו בצורה מצויינת.

קיצר, עבודה טובה. אל תעלבי ממני, את יודעת שזה לא בגלל שאני לא מעריכה אותך אלא בדיוק להפך, כי אני יודעת שאת יכולה להיות הרבה יותר טובה ויש לי נטיה מעצבנת להחריד להציק עד שאני מקבלת את מה שאני רוצה ואני רוצה עוד כותבים נהדרים כמו שאת ממש יכולה להיות.