"איפה אנחנו?" "כאן. זה לא ברור?", עם שיר

[פרח נתתי לנורית]

"שריף את בסדר?" שאלתי. היא הנהנה קלות והמשכתי:" ביחד נוכל לנצח אותה. יהיה בסדר." התחלנו להילחם יחדיו הדמות נעלמה באור זהוב ונשאר ממנה רק סימן שהיה בצורת שני קברים שהיה כתוב עליהם השמות שלנו.

[חתול הצ'שר]

"אדם נחמד" אמרתי במשיכת כתפיים קלה. פתאום נגשו אלינו שני נערים שהצביעו על עוד נערה. היא שכבה על האדמה, וכל החזה שחה היה מלא דם. "אויי לא.." אמרתי מיהרתי אליה.

[פרח נתתי לנורית]

"מה קרה? מי את? את בסדר?" מיהרתי לשאול

[חתול הצ'שר]

היא שלחה אלינו מבט מתחנן, ואז נעשו עינה ריקות והיא חדל לנשום. הבטתי בה, ודמעות עמדו בעיני.

[פרח נתתי לנורית]

התקרבתי אליה ואז התקרבתי לשריף. "ראינו יותר מידי אנשים מתים היום." אמרתי לה.

[חתול הצ'שר]

הינהנתי והסטתי את מבטי. "מלודי" מלמלתי. "לאיפה נביא אותם? מה הולך לקרות עכשיו? לאן הולכים?"

[פרח נתתי לנורית]

"תשגרי אותם למילה מילשטיין ותחזרי לכאן."
--
תתחדשי על החתימה!

[חתול הצ'שר]

"למי??"

[פרח נתתי לנורית]

"זה שם של מקום."

[חתול הצ'שר]

קראתי להם להיתקבץ, ויחד השתגרנו משם.

[פרח נתתי לנורית]

"טוב שהיא הקשיבה לי." חשבתי.
--
שלא תיהיה מלחמה שם והשתגרתם למקום עם שלום ושריף חזרה בחיים ולא פצועה? (תגידי כן)

[חתול הצ'שר]

חזרתי לחת את מלודי והושטתי לה יד כדי שנוכל להיעלם.

...

כן

[פרח נתתי לנורית]

"יש לך כבר רעיון למקום?"

[חתול הצ'שר]

"מקום למה?"

[פרח נתתי לנורית]

"להישתגר אליו"