שם הפאנפיק:כשהדמויות מהארי פוטר בים.
שם הכותב:שירה\שירהוגוורטסלעד.
דירוג:G
שיפ:הזוגות הרגילים.
ז'אנר:קומדיה.
ויתור זכויות:"כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."
תודה לDarth Hader-שקד שביטא/ה את הפיקצר.

"רון, מתי מגיעים?" שאלה הרמיוני את הג'ינג'י שלידה.
"עוד מעט, תפסיקי לשאול כבר!" השיב רון.
השניים הלכו לים, בפעם הראשונה מזה שמונה שנים בשביל הרמיוני והפעם הראשונה בחיים בשביל רון. אבל למרות שהרמיוני כבר הייתה בים בעבר, היא התרגשה מכך הרבה יותר מרון.
כשהשניים סוף סוף הגיעו לים, הם התמקמו על החוף. רון פתח את ארגז הפירות שלהם, ולפתע הארגז התהפך בחול.
"אוי לא!" קראה הרמיוני, והרימה תפוח מצופה בחול. "הכל מלוכלך. זהו, הפירות נהרסו."
"נו, אז מה?" אמר רון בהיסח דעת.
"אז מה? הפירות זה חלק הכי נחמד בים! הכי כיף זה להתרענן מפרי נחמד אחרי שחייה," השיבה הרמיוני המאוכזבת.
"תרגעי, הרמיוני," אמר רון. "אנחנו יכולים לתקן את זה, אנחנו קוסמים!" המשיך רון את דבריו ופשפש בתיק בחיפוש אחר שרביטו. "הי, רגע, איפה השרביט שלי?"
"השארנו אותו בבית כדי שלא יגלו שאנחנו קוסמים! כבר הספקת לשכוח?" ענתה הרמיוני וגלגלה עיניים. היא אמרה את זה בקול קצת יותר מדי חזק, כי המוגלגים שבסביבתם הסתובבו והביטו בשניהם.
"אוי, לעזאזל!" אמרה הרמיוני בקול שקט אבל זועם. "מה נעשה עכשיו?"
"חשבת אולי לשטוף את הפירות?"
"נו באמת, רון, אי אפשר פשוט לשטוף את הפירות! החול הזה לא יורד וזה סתם יהפוך לבוץ. רואים שאף פעם לא היית בים."
הם התחילו לזרוק את הפירות חזרה לתוך הארגז, כשלפתע מישהו טפח על כתפו של רון. השניים הסתובבו, ונדהמו לראות את הארי וג'יני עומדים מאחוריהם.
"הארי?" שאל רון, "מה אתה עושה כאן?"
"מה שאתה עושה פה," ענה לו הארי. "הי, מה זה?"
"הפירות שרון ואני הבאנו, אבל הם מלוכלכים ובלתי אכילים עכשיו," השיבה הרמיוני. לפתע עלתה מחשבה בראשה. "תגידו, יש למישהו מכם שרביט?"
"לא, לא רצינו שמוגלגים ימצאו אותם במקרה," ענתה ג'יני.
המוגלגים שבסביבתם, שכבר בחנו את הרביעייה מאז שהרמיוני הזכירה את השרביטים, צוטטו לשיחה בריכוז יותר גבוה. הרמיוני שמעה מזווית אוזניה את אחד המוגלגים לוחש לחברו שצריך לכלוא אותם בבית משוגעים.
היא נאנחה. כנראה שלא יהיו להם פירות בים.
"נו, הרמיוני, זה לא כך נורא!" אמרו לה הארי וג'יני, שראו את פניה המאוכזבות.
"כן, זה כן," השיבה. "לאכול פירות בים זה אחד הדברים הכי כיפיים. לא הבאתם פירות איתכם במקרה, נכון?"
"לא, הבאנו ארטיקים וממתקים."
רון חייך. "נו, הרמיוני, את רואה? לא צריך פירות, יש לנו דברים יותר טעימים כאן."
"רונלד ביליוס וויזלי, שלא תעז לחשוב על זה! אתה רוצה לחטוף עששת?" ענתה הרמיוני בכעס. היא ידעה שאם רון ירצה, הוא מסוגל לאכול את הכל תוך חמש דקות- והוא בהחלט ירצה לעשות את זה.
"אין ברירה, הרמיוני, זה כל מה שיש. וחבל, דווקא עשית לי חשק לפירות," אמר הארי.
"כן, אלא אם יעבור כאן עוד קוסם שאנחנו מכירים... אבל מה הסיכויים שזה יקרה, נכון?" הוסיפה ג'יני.
הסיכויים היו די גבוהים, כנראה, כי לפתע התהלך לכיוונם אדם מבוגר, בעל שיער ג'ינג'י בולט ובגדים שלחלוטין לא מתאימים לים.
"אבא?!" קרא רון בפליאה.
"מה יש לכם, למה אתם כל כך מופתעים?" שאל ארתור למראה הפרצופים של הרביעייה.
"לא משנה," ענתה הרמיוני. "תגיד, אתה יכול לעזור לנו?"
"בטח! מה קרה?" שאל ארתור.
"אוקי..." הרמיוני נשפה והתחילה לספר את הסיפור. "בבקשה, בבקשה בבקשה תגיד לי שיש לך פה שרביט!"
"בטח שיש לי!" השיב ארתור.
"יש!" קראה הרמיוני בשמחה וכמעט חיבקה את ארתור. ג'יני, בניגוד אליה, הביטה באביה במבט מופתע.
"אבל מה אם מוגלגים ימצאו אותו בטעות?"
"למה אתם חושבים שאני לובש את הבגדים הארוכים האלה? אני יודע שלים אמורים ללכת עם חולצה פרחונית ושלייקס," אמר ארתור בנימה יודעת. הרמיוני והארי הביטו אחת בשני בגיכוך, בזמן שארתור התחיל להסביר להם על הבגדים ועל תאים סודיים לשמירת חפצים קסומים שנמצאים בהם.
"זה די חכם," אמרה הרמיוני.
ארתור חייך אלייה. "תודה. ועכשיו בואו לצד, אתקן לכם את הפירות שלכם."
החבורה עקבה אחרי ארתור לפינה מבודדת. הוא נופף בשרביטו וכל הפירות שבו לקדמותם.
"המון המון תודה לך," אמרה הרמיוני. "אין ספק שזו אחת החוויות הכי מוזרות שקרו לי בים."
היא צחקה, וכולם ישבו ואכלו יחדיו מהפירות.