מחשבות בגשם || אנדה

[זאת שאוהבת את שירשיר]

את יושבת בחוץ. הגשם כבר מזמן התחיל לרדת, אבל זה לא מספיק כדי לגרום לך להיכנס פנימה. את צופה בטיפות הקטנות שיורדות מלמעלה, ומרטיבות את הדשא, את העצים, את הפרחים, וגם אותך. בקרוב הכל יהיה רטוב.
את עוצמת עיניים, מנסה לנקות קצת את הראש. הגשם אולי מנקה אותו מבחוץ, אבל מבפנים רק את יכולה לעשות את זה.
את מדמיינת פתח קטן במצח, ונותנת למחשבות לצאת ממנו לאט לאט. את יושבת ככה עוד כמה דקות, עד שאת מרגישה שלווה נעימה שעוטפת אותך מכל הכיוונים.
פתאום את שומעת רעם חזק ופוקחת מיד את העיניים. הברק לא מאחר להגיע, וכך גם המחשבות, שממלאות שוב את ראשך. את נזכרת בכל הדברים שעוד יש לך לעשות, והשלווה שהרגשת קודם הופכת למשהו אחר לגמרי. בגדייך כבר רטובים ואת יודעת שהגיע הזמן להיכנס פנימה. את מביטה בשמיים האפורים עוד פעם אחת אחרונה וקמה מהכיסא באכזבה. החיים מחכים לך, והגיע הזמן לחזור אליהם.

[Farseer]

זאת אופנה עכשיו לכתוב בגוף שני?
אוקיי... תבב
אז.
טוב, הערה טכנית קטנטנה - בעיקרון לא אמורים לשים , לפני ו כאשר מדובר ברשימה. כן, את יכולה להשתמש בזה בתור חופש יצירתי (אני נגיד עושה את זה מלא אבל כמו שליליקה תאמר לך, אני גם ממציאה מילים ומחליטה שזה לגמרי תקין להשתמש בהן).
עכשיו ללא הערות טכניות קטנות (כי אם היו עוד משהו נצטרך לחכות ליליקה בשביל שהיא תבחין, אני לא רואה) הקטע מוצלח. זה מגניב לתאר מדיטציה בגשם וכזה זה תיאור ממש נחמד - השורה עם הפתח הקטן במצח, ממש אהבתי אותה.
אמ, תראי, קצת חסרו לי תיאורים שיהפכו את הקטע למיוחד. זה קטע טוב אבל הרגיש לי שיכולת לתאר יותר בצורה יותר מיוחדת שהיא פחות טכנית. איך המחשבות רצות שוב פנימה לתוך המחשבות, איך הגשם מרטיב את הכל ואת הברק מנסר את השמיים.
כאילו תראי, לא חסרים תיאורים, זה לא שכתבת תסריט של הוראות במה, כן ברור המקום וזה אבל אני כן ממליצה להעמיק בסצנה. תראי את מה שאת כותבת מול העיניים שלך ותתארי אותו, זה מוסיף הרבה כי כולנו רואים את העולם בדרך מיוחדת וזה מבטיח שהכתיבה שלך תהיה הכי שלך וגם מאוד מיוחדת.
בכל מקרה, זה קטע באמת טוב, רואים שאת כותבת טובה ואני מחכה לקרוא קטעים יותר ארוכים ויותר מאתגרים שלך (עלילה, דמויות וכו').