זה לא לתחרות, זה סתם, ובבקשה תגידו לי מה אתם חושבים.
זה אמור להיות הקדמה למשהו, או קטע בפני עצמו, ותגידו לי מה כדי ואיפה לשפר

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

פרץ האור החזק שבקע מהמקדש, סנוור את זוג הנערות שעמד מולו. אחת מהן, שתווי פניה הסגירו את העובדה שהיא המבוגרת יותר, חייכה בהתרגשות. היא חיכתה כל חייה לרגע הזה. הרגע בו תוכל לשלוח את ידה, ולהביט בקרינת הכוח של "הספר השחור". אלפי שנים מלכים, נסיכים, אבירים, וקוסמות חיפשו את המקדש הנטוש הזה, שבלב יערות ההוגוואנמה, והן אלו שמצאו אותו.
"אליס!"
נשמעה לפתע צעקה. הדוברת היתה הנערה הצעירה יותר, ונימת דיבורה היתה בפחד. לפתע הן הבחינו במשב רוח קר וחזק, יוצא מאזור מקור האור. שתיהן נאחזו זו בזו בחוזקה, וניסו שלא ליפול ולהידרדר במורד הצוק שהיה שם.
"איירה!"
דמעות זלגו מפניה של הנערה המבוגרת, והיא נאחזה בעץ, עדיין אוחזת ביד אחותה. העץ עצמו, לא היה חזק במיוחד, ולמרות שורשיו הגדולים, הוא התנפנף כמוהן אחורה בחוזקה. היא המשיכה לאחוז בזרוע אחותה, איירה, ולהתקדם כמה שהיא יכולה קדימה. הן הלכו בצעדים איטיים וגדולים, מנסות להתנגד לרוח. הן הביטו בעץ גדול ורחב, כמה מטרים מלפניהן, נקרע בחוזקה משורשיו, צונח במהירות על האדמה, ומתחיל להתגלגל לעברן.
"תצילי את עצמך! לבד!"
"לא! אני לא מוכנה לעזוב אותך!"
אליס שחררה את אחיזת ידה מאחותה, מניחה לגופה לצנוח ארצה, למרות זעקות יגונה. גופה נזרק בכוח הצדה, והתנגש בבול העץ. איירה סובבה את ראשה לאחור, לא מוכנה להביט במות אחותה. גופה של אליס צנח באיטיות מהצוק. צרחה נשמעה מכיוון איירה. דמעות כעסה ועצבה צנחו בקול עדין ואיטי לאדמה, שספגה אותן במהרה.
במוחה של איירה הבהב משפט אחותה האחרון, והיא החליטה להנציח לאחותה משמעות לחיים, ולא למות סתם ככה. היא היתה חייבת להציל את עצמה. בנחישות, ובכוח גדול יותר מקודם, היא משכה את עצמה קדימה, עוברת בין עצים. כאשר הגזע שבו נאחזה עכשיו, השמיע קולות שהוא על סף תלישה, היא הספיקה לשלוח את ידה במהירות, ולעצור את מעגל הכוח שהגן על הספר.
עצים הפסיקו להיתלש, חפצים הפסיקו להידרדר ולצנוח אל מעבר לצוק, והשתרר שקט מוחלט. לאחר כמה דקות קול בכי קטן הפסיק את הדממה. הנערה הבוכה היתה איירה, שפניה העדינות והיפות הספיקו לקבל שריטות דם וחבולות קשות. היא קרעה ברך ליד הצוק.
"לא!"
היא צעקה שוב אל השממה שבתהום, מקווה שמישהו במקרה ישמע אותה, ואולי אפילו יציל את אחותה. היא פתחה את הספר באמצע, והחלה לפלס דרך לצאת מהיער. עיניה הסגולות היו משופשפות ואדומות מבכי.

היא ניסתה לשכוח מהאירוע הזה כל חייה, אך הוא המשיך לרדוף אותה.
הוא צרב את ליבה, והרס אותה, אבל גם חישל אותה, להיות מוכנה לבאות.