כלוא||דפי, קטע כזה

הוא הביט סביבו, בקירות האפורים.
אפשר היה לחשוב שהם משעממים, הרי אלה קירות שלא נצבעו. אבל אולי דווקא זה מה שהופך אותם למעניינים כאלה. הוא יכל לעקוב לנצח אחרי קווים שונים בבטון, להרגיש אותו, איפה הוא בולט או דוקר ואיפה הוא דווקא חלק.
אולי זה בכל זאת משעמם, אבל בהיעדר אלטרנטיבה, זה מה שהיה לו מעניין.
הוא נאנח והשעין את ראשו על הקיר מאחוריו, למרות שנסיונו לימד אותו שלפעמים הקיר תופס שערה או שתיים, ואם הוא נרדם וראשו נופל למטה- הוא יחטוף שריטה ממש לא נעימה מהקיר.
רואים? הקיר הזה היה מלא אופי, על אף שכנראה היה שייך לבית לא גמור.
מדהים כמה הדברים האלה יכולים לעניין אותך כשאתה כלוא.
הוא בהה קדימה, ברמה שבה ראה את ראייתו מתפצלת. הוא אהב לעשות את זה מאז שנכלא, זה נתן לו תחושה שהוא לא בהכרח באותו מקום בו הוא כלוא.
הוא חשב על חבריו, תהה בפעם המיליון מה הם חושבים עליו.
אנשים נעלמים לפעמים לתקופות, וזה בסדר. הם מן הסתם שאלו את עצמם לאן הוא נעלם, אבל הם לא בהכרח יוצאים לחפש אותו, לא בהכרח חושבים שהוא כלוא.
הם בטח "נותנים לו מרחב". מניחים שהוא נעלם כדי לנוח קצת, או משהו.
ראשו התרחק מהקיר, ושערה אחת נתלשה מראשו. הוא כבר התרגל.
'הלוואי והייתי יכול לדבר איתכם בטלפתיה,' הוא חשב במין ייאוש. 'הלוואי והייתם יודעים שאני לא סתם נעלם לתקופה, אלא זקוק לעזרתכם.'
הוא כבש את פניו בידיו. הוא הבטיח לעצמו שלא יישבר, שלא יבכה, אבל... כמה זמן כבר אפשר להיות כלוא ככה? הוא רק רצה לראות את החברים שלו כבר. שדברים צבעוניים ומשתנים יעניינו אותו, ולא אותו קיר בטון.
"בואו למצוא אותי, בבקשה." לחש דניאל אל החדר הריק. "תבינו שאני כלוא."

נחשו למי זה מוקדש 3>

קודם כל, זה קטע ממש נחמד ונעים לקריאה, ותיארת את הבדידות והשעמום של אדם כלוא בצורה מאוד אמינה לדעתי. אני בהחלט חושבת שאפשרת לנו בתור קוראים להבין מה הוא מרגיש.
מה שכן, החלק עם הקיר שתופס שערות ושורט יצא קצת לא ברור לדעתי. באיזו תנוחה הוא נמצא שזה יכול לקרות לו? באופן אישי זה נשמע לי קצת חסר היגיון, ואני חושבת שתוכלי להפוך את זה להגיוני יותר אם תתארי קצת את התנוחה בה הוא נמצא.
ועכשיו לכמה דברים קצת יותר טכניים, שקשורים לניסוח של משפטים בעיקר:

בגלל שהקטע כתוב בזמן עבר, טיפה צרם לי שה-'הופך' בהווה. ממליצה לך לשנות אותו לעבר ואולי גם לנסות לשנות טיפה את סדר המילים במשפט.

אני חושבת שביטוי כמו 'הוא מצא בזה עניין' יתאים כאן יותר מאשר 'זה מה שהיה לו מעניין'.

לפני קו מפריד ( - ) צריך לשים רווח.

המילה 'ראה' כאן קצת הפריעה לי, כי לא בדיוק רואים את הראייה מתפצלת - פשוט רואים הכל כפול (חוץ מזה שהשימוש בשתי מילים מהשורש ר.א.ה. באותו המשפט קצת צרם לי). אני חושבת שכדאי לך לוותר על המילה הזו, לכתוב משהו כמו 'הוא בהה קדימה כל כך חזק עד שראייתו התפצלה.' (או כל רעיון אחר שיש לך ונשמע הגיוני יותר, כמובן. אני חושבת שאולי גם פשוט 'הרגיש' במקום 'ראה' יכול לעבוד.).

קודם כל, ממש אהבתי שתיארת במה הוא מתנחם, מה נותן לו את התחושה של היציאה מהכלא שלו. אני חושבת שזה ממש תרם לקטע ולהבנה של מה שעובר על הדמות.
מה שכן, הביטוי 'באותו מקום' לא הרגיש לי מתאים כאן - כי את לא משווה בין שני מקומות, אלא מדברת על מקום אחד. חוץ מזה, באופן אישי אני מאוד אשמח לקצת הסברים על המקום שהוא כלוא בו - זה כלא? זה בית ישן? החלק הזה סקרן אותי וגם קצת הפריע לי שהתייחסת למקום הזה פשוט כמקום שהוא כלוא בו, בלי להסביר מה באמת המקום. את אמנם לא חייבת לקבל את ההערות שלי, אבל אני אשמח לקצת הסברים במהלך הקטע ואני כן ממליצה לך לנסות לערוך ולהוסיף כאלו.

בגלל שהכוונה שלך היא לא שדברים צבעוניים לא מעניינים אותו כרגע, אלא שאין כאלה שהוא יכול להתעניין בהם בכלל - אני חושבת שהמשפט יעביר יותר את הכוונה שלך אם תנסחי אותו כך: 'רק רצה את האפשרות להתעניין בדברים צבעוניים ומשתנים, ולא באותו קיר בטון.'
את כמובן לא חייבת להקשיב לי וזה רק רעיון, אבל לדעתי זה כן יתאים יותר.
בקיצור, זה באמת קטע נחמד ואני חושבת שהעברת בצורה טובה את מה שעובר על אדם כלוא (אין לי ממש ניסיון בזה אז אני לא יכולה להגיד בוודאות, אבל המחשבות של הדמות וההרגשה שלה בהחלט הרגישו לי אמינות).
אני ממש מצטערת אם פגעתי, זו לא הייתה הכוונה שלי והמטרה של התגובה היא אך ורק לעזור לך להשתפר - כי את מסוגלת.
ניהניתי מהקריאה ואני מחכה לקרוא קטעים נוספים שלך, כולל קטעים עלילתיים (אגב, קראתי חלק מהפיקפורום שלך! לא יצא לי להגיב אבל הוא ממש נחמד לדעתי).