"איפה אנחנו?" "כאן. זה לא ברור?", עם שיר

[חתול הצ'שר]

חיסלתי את המנה שלי, אבל כשהרמתי מבט ראיתי שמלודי לא נגעה בשלה.
"אמ.." ניסיתי לומר אבל הפה שלי היה מלא מידי.
"למה את לא אוכלת?" שאלתי לבסוף אחרי מאמץ קל

[פרח נתתי לנורית]

"את בטוחה שאת נותנת לי את זה?" שאלתי בחשש. אף פעם לא הייתה לי חברה.

[חתול הצ'שר]

קמתי ממקומי. "ברור, אני בכל מקרה לא אוכל את זה" אמרתי. "אני חייבת ללכת רגע.."
ניגשתי לדלפק וניסיתי להשחיל את היד אל שקית מזון החתולים אבל המנהל תפס אותי

[פרח נתתי לנורית]

התחלתי לאכול. "לא אכלתי שוקולד.. אף פעם." מלמלתי. הסתכלתי על שריף הולכת. המנהל צרח עליה. בין השאר הוא אמר:"את ומלודי לחדרי מיד! עונש!" למה היא עשתה את זה?

[חתול הצ'שר]

העפתי מבט במלודי שישבה והיסתכלה עלינו, ואז הישרתי מבט למנהל.
"למה גם אני וגם מלודי?" צעקתי בחזרה. "אתה סתם בנאדם מעצבן, חמדן ומגעיל"
תפסתי בכוס הזכוכית הקרובה והנפתי אותה באוויר, בכוונה לנפץ אותה.

[פרח נתתי לנורית]

זינקתי אל הכוס לפני שהיא התנפצה על הרצפה. נתקלתי באחת מרגליו של המנהל וקמתי. "סליחה!" אמרתי למנהל. העברתי לשריף מבט של 'מה את עושה? השתגעת על השכל?' וחייכתי חיוך מובך בגלל שראיתי שכל הפנימייה הסתכלה עלינו, אבל הרגשתי שהם בוהים בעיקר בי.

[חתול הצ'שר]

המנהל פתח את פיו בכעס אבל אני תפסתי בידה של מלודי וגררתי אותה אחרי אל מחוץ לחדר האוכל.
פתחתי את הדלת בכעס והתיישבתי על המיטה שלי. כל כך שנאתי אותו, והיום שוב לסנייק החתול הג'ינג'י שלי לא יהיה מה לאכול.

[פרח נתתי לנורית]

"קחי." אמרתי והושטתי לשריף מזון חתולים. ראיתי איך היא מסתכלת על החתול שלה.

[חתול הצ'שר]

"מאיפה?" שאלתי בחשד והרמתי את סנייק אל בין זרועותי.

[פרח נתתי לנורית]

"תמיד יש לי. אף פעם הארוחות פה לא משביעות אותי. אני אוכלת מזון חיות לרוב."

[חתול הצ'שר]

עכשיו חיבקתי את סנייק חזק יותר.
"לא תודה" מלמלתי. "אני כבר אמצע משהו אחר.."
דלת החדר נפתחה והמנהל נכנס, ותפס את מלודי עם אוכל החתולים ביד ואותי עם סנייק, שעד עכשיו לא היה מודע לקיומו

[פרח נתתי לנורית]

"מלודי, לחדרי מיד!" צרח באופן מוגזם להחריד המנהל. הבטתי את שריף במבט זה לא נורא והלכתי עם המנהל. החדר שלו היה מלא חיות מפוחלצות. הוא התחיל לצרוח עלי. היה לו משהו אישי נגדי, לו ולכל הפנימייה. חוץ משריף.

[חתול הצ'שר]

הדלת של חדר המנהל נפתחה בחוזקה וניכנסה לשם הסגנית.
״יש עכבר!״ היא צרחה. ״בחדר האוכל!!!״
הוא רץ החוצה, וחלף על פני בלי לראות אותי. נכנסתי לחדר, תפסתי בידה של מלודי בלי להסביר ויחד התחלנו לרוץ משם.

[פרח נתתי לנורית]

"לאן?" ניסיתי להגיד.

[חתול הצ'שר]

״למקום היחיד שאף אחד לא מגיע אליו״ אמרתי.