סיקור הצגה||אביב מתעורר, אזהרת תוכן*****

[פרח נתתי לנורית]

במאי:
משה קפטן

מחזאי מקורי:
פרנק ודקינד

תרגום:
עידו ריקלין

עיבוד:
שחר פנקס ומשה קפטן

לחנים ועיבודים קוליים:
אוהד חיטמן

עיצוב תלבושות:
ילנה קלריך

עיצוב תפאורה:
אבי יונה בואנו (במבי)

ז'אנר ההצגה:
דרמה מרגשת

שחקנים/דמויות:
עמית פרקש-וונדלה
נדיר אלדד-מלכיור
רוני דלומי/מאי מלר-מרתה
שפי מרציאנו-מוריץ
שחר רז-הנער ה"חצוף"
גיל פרנק-אביו של מוריץ
רותם קינן-מנהל בית הספר
רות לנדאו-מחנכת כיתה בבית הספר
דוית גביש-אימה של וונדלה
מיקי פלג-רוטשטיין
דב רייזר-אביו של מלכיור
רובי פורת-שובל-אימה של מלכיור
רוברטו פולק-*סוג של ספויילר*הקברן+"החיים"*סוף הספויילר*
קובי מרימי-ארנסט
הילה שלו-אני לא באמת יודעת לתאר את התפקיד שלה. עימכם הסליחה.
דורון ברוקמן-
ניל משען-
רונית אפל-תיאה

עלילה:
תודה רבה לויקיפדיה.
מי שלא רוצה לקרוא את התקציר הארוך וחסר המשמעות, לכו לכאן כדי לקרוא את התקציר ההרבה הרבה הרבה יותר טוב מהתקציר שלי (וגם ההרבה הרבה הרבה יותר קצר משלי), וגם לקניית כרטיסים.
ועכשיו, תקציר ארוך! כל מה שבלבן זה ספוילר.
בתום יום הלימודים בבית הספר, מלכיור ומוריץ הם מגלים זה לזה בסוד שלאחרונה פוקדים אותם הזיות ומחשבות מיניות. מלכיור הוא בעל ידע בכל הקשור ליחסי מין, בעוד מוריץ מגלה בורות רבה.לפני שהוא עוזב, מלכיור עומד על כך שמוריץ יבוא לבקר אותו בביתו לכוס תה, בו מלכיור יראה לו שרטוטים וכתבי עת ש"ילמדו" את מוריץ על החיים. מוריץ עוזב בחיפזון, נבוך. מרתה, תיאה ווונדלה, יושבות במורד הרחוב ומשוחחות. אחרי שוונדלה מציעה לחתוך את שיערה של מרתה, כשהיא מבחינה שהצמה שלה סבוכה, מרתה מתוודה על כך שאביה מכה אותה בשל סיבות טריויאליות (לדוגמה: קליעת סרט בשערה) ולפעמים מנצל אותה מינית. המאחד את שלוש הנערות הוא העובדה שהן אינן יודעות למה הן כל כך מאוכזבות מהוריהן. מוריץ מתגנב לחדרו של המנהל ומחפש את התיק האישי שלו. מכיוון שהכיתה בשנה הבאה מתוכננת להכיל ארבעים תלמידים בלבד, מוריץ חייב להיות מדורג לפחות במקום ארבעים בכיתתו על מנת להישאר בבית הספר (דרישה שהוא אינו בטוח אם הוא עומד בה). למרבה המזל, מוריץ שב בשלום, בתחושת אופוריה: הוא וארנסט מתחרים זה בזה – הרבעון הבא יקבע מי מהם יעזוב את בית הספר. מלכיור מברך את מוריץ, שאומר שאם המצב היה חסר תקווה, הוא היה מתאבד. הבנים האחרים מזלזלים בו ואומרים שלא היה לו האומץ גם אם היה רוצה. וונדלה פוגשת את מלכיור ביער. היא נזכרת בחלום בו אביה הרביץ לה ומספרת למלכיור על כך שהוריה של מרתה מתעללים בה. וונדלה אומרת למלכיור שמעולם לא הרביצו לה ומבקשת ממנו לעשות זאת כדי להכיר את ההרגשה. בהתחלה הוא מסרב בתוקף, אבל אחרי שהיא מבקשת ממנו שוב ושוב הוא מכה אותה קלות. כשוונדלה אומרת שהוא מלטף אותה, הוא מכה אותה חזק באגרופיו, עד שהיא פורצת בצרחות איומות והוא פורץ בבכי ורץ ליער. כעבור זמן מה, מוריץ הולך לביתו של מלכיור כדי ללמוד את פאוסט (אני לא בטוחה אם בגירסא הזאת זה פאוסט, אבל... נגיד). שם הוא פוגש באימו של מלכיור, שאינה מרוצה מכך שהם קוראים את פאוסט בגיל הנעורים, כי לדעתה הם אינם בשלים עדיין להבין את המחזה. לאחר שהיא עוזבת, מלכיור מתלונן על אנשים שמביעים כעס מדיון במיניות. אמהּ של וונדלה שבה מביקור אצל אחותה של וונדלה. גברת ברגמן מספרת לוונדלה שהחסידה ביקרה את אחותה והביאה לה תינוק. וונדלה עונה לה שהיא לא יכולה לצפות שמישהי בת ארבע-עשרה תאמין עדיין בחסידות והיא מבקשת מאמהּ לספר לה את האמת. אמהּ נחרדת ואחרי שוונדלה מפצירה בה היא אומרת שכדי שיוולד תינוק צריך לאהוב מאוד את הגבר שמתחתנים איתו (והיא מדגישה, שמתחתנים איתו). יום אחד, וונדלה ומלכיור נפגשים ביער. הוא מנשק אותה, היא מסרבת, והוא אונס אותה. למרות שהוא משקיע מאמצים רבים, ציוניו של מוריץ אינם משתפרים והוא מגורש מבית הספר. מבויש וחסר תקוה, הוא פונה לאימו של מלכיור בדרישה לכסף שבעזרתו יוכל להימלט לארץ אחרת אבל היא מסרבת. מכיוון שהיא יודעת שמוריץ מהרהר בהתאבדות, היא כותבת למוריץ מכתב, בו היא עומדת על כך שאסור לשפוט אדם צעיר על פי הישגיו בלימודים. מוריץ שבור, מאשים את עצמו ואת הוריו בכך שלא הכינו אותו היטב לעולם. הוא פוגש את אילזה, חברה לשעבר שברחה לעיר כדי לחיות חיים בוהמיים עם מאהבים. היא מציעה לבוא איתה לביתה, שם היא תביא לו חלב עיזים חם והם ישחקו כמו בילדותם, אבל הוא דוחה אותה. אחרי שהיא עוזבת, מוריץ יורה בעצמו. לאחר שנערכה חקירה, מורי בית הספר משערים שהסיבה העיקרית להתאבדותו של מוריץ היא מאמר על מיניות שמלכיור כתב לו. הם מזמנים את מלכיור ואינם מוכנים לתת לו הזדמנות להגן על עצמו. המורים השמרנים מגרשים גם אותו מבית הספר. בהלווייתו של מוריץ, המבוגרים מכנים את התאבדותו של מוריץ אנוכית ומביישת ואביו של מוריץ מתכחש לו. הילדים מגיעים מאוחר יותר וחולקים לו כבוד אחרון. כשהם נפרדים, אילזה מגלה למרתה שהיא מצאה את גווייתו של מוריץ והחביאה את האקדח בו הוא השתמש כדי להתאבד שיהיה לה "למזכרת". אימו של מלכיור היא המבוגרת היחידה שמאמינה שמלכיור ומוריץ לא עשו רע, ושסתם האשימו את מלכיור . אביו של מלכיור לעומת זאת סבור שבנו מושחת מוסרית. הוא מראה לה מכתב שמלכיור כתב לוונדלה, בו הוא מתוודה על כך שהוא עשה לה רע ושהתנהגותו לא עוזבת אותו. הם מחליטים לשלוח את מלכיור למוסד לעבריינים צעירים. מלכיור אינו משתלב בחברת הנערים במוסד, טרוד בשל וונדלה וזכרו של מוריץ ומחליט לברוח מהמקום. לפתע וונדלה נופלת למשכב, הרופא נותן לה מרשם לגלולות. אחרי שהוא עוזב, אמהּ מספרת לוונדלה שיש לה אנמיה. אולם כשוונדלה מתעקשת שיש לה מים בבטן ושהיא הולכת למות, אמהּ מספרת לה את הסיבה האמיתית למחלתה: היריון. היא גוערת בה על חטאיה. וונדלה חסרת אונים ומבולבלת, מאחר שהיא מעולם לא אהבה את מלכיור, או אף גבר בחייה, והיא שואלת את אמהּ למה לא סיפרה לה הכול. וונדלה עוברת הפלה מלאכותית. באותה עת, הנער הבעייתי וארנסט בוצרים ענבים בכרם ומתגלגלים בעשב. הם מתוודים על אהבתם זה לזה ומתנשקים. כעבור זמן מה, מלכיור החליט שהוא בורח מהמוסד. הוא מתחבא בבית הקברות בחצר הכנסייה. שם הוא מוצא את קברה של וונדלה, עליו כתוב שהיא נפטרה מאנמיה. רוחו של מוריץ המת מגיעה אל מלכיור. מוריץ מספר לו שאחרי מותו הוא למד יותר וחי יותר טוב מאשר בחייו האומללים על פני כדור הארץ. מלכיור כמעט מתפתה ללכת עם מוריץ למסע לתוך המוות ואז מגיעה דמות מסתורית, חבושה במסכה על פניה. מוריץ מתוודה על כך שהמוות הוא בלתי נסבל ושהוא אמר זאת כי רצה לחזור להיות בחברתו של מלכיור. האיש במסיכה מספר לו שוונדלה הייתה יולדת בלי בעיות, אלא שהיא נפטרה כתוצאה מהפלה כושלת. הוא מסביר למלכיור שהוא הופיע כדי לתת טעם לחייו ולגלות לו את הדברים הטובים הטמונים בחיים. מלכיור ומוריץ נפרדים זה מזה והאיש במסכה צועד שלוב זרוע עם מלכיור והם מתרחקים מהקברים.

תמונות:
(מוסיפה קישורים, התמונות עצמם גדולות. אם אתם רוצים לראות את כל התמונות ויותר בגודל נורמלי, תיכנסו לאתר הבימה.)
https://www.habima.co.il/wp-content/uploads...orer-S-0191.jpg
https://www.habima.co.il/wp-content/uploads...orer-S-0265.jpg
https://www.habima.co.il/wp-content/uploads...orer-S-0348.jpg
https://www.habima.co.il/wp-content/uploads...orer-S-0429.jpg

חוות דעת:
טוב, המחזה הזה אדיר. העלילה שלו קשה אבל סבוכים בה כמה שירים מהממים שללא ספק נכנסו לפלייליסט שלי. בתור אחת שראתה המון הצגות קשות אני יכולה להגיד שזאת ההצגה הכי קשה שראיתי עד עכשיו, אבל בכל זאת משום מה הלכתי אליה פעמיים וקניתי כרטיס כבר לעוד פעם.כולם משחקים שם כל כך יפה, כל כך טוב, כל כך מרגש, כל כך... כל כך מהלב. אני אישית אחרי ההצגה הזאת התחלתי לאהוב ממש את רובי מרימי, גם בגלל יכולתיו הווקאליות וגם בגלל שהוא פשוט מתוק! אבל בשביל להבין למה תצטרכו לראות את ההצגה.

****עוד פרט שחשוב לציין, ההצגה מוגבלת מגיל 16 ומעלה.

תודה לאתר הבימה ולאתר ויקיפדיה

[Chocolate Chip Cookie]

כל הכבוד על הסיקור!
רואים שהשקעת (: העלילה מפורטת מאוד, והסיקור מסודר ונעים לקריאה. קבלי כל הכבוד גם על זה (:
פירוט נוסף בחוות הדעת יכול להוסיף לסיקור מאוד (:
בכל מקרה, גרמת לי לרצות ללכת להצגה (;
בסך הכל סיקור מעולה, מוזמנת להגיב במזנון של טו״ק, נוסף ללינקייה.