לפעמים, הייתי רוצה להיות האל הנורדי לוקי
להיות לבד, בלי אנשים, הייתי מסתפק בחלקי

אל התעלולים, השובבות, העורמה
לקח מהגמדים את נשקי האלים במרמה

כרגיל, לא גמלו לו האלים
השאירו אותו לבד עם שאר הגמדים

כעונש על תעלוליו ושקריו, החליטו הגמדים
לתפור את שפתיו של האל לוקי, מרובה הצדדים

הם טענו כי הוא מדבר יותר מדי, שהעולם יהיה טוב יותר מבלי שידבר
כי בלי קולו, בלי דיבורו, האלים, הגמדים, כל היצורים, לא יחוו עוד משבר

וכך לוקי נותר, פיו תפור
וכך לוקי נותר, בסוף הסיפור

דיבר יותר מדי, קיבל את עונשו
הגמדים והאלים השתיקו את נפשו

לפעמים, רוב הזמן, הייתי רוצה להיות האל הנורדי לוקי
שפתיי תפורות זו לזו שלא אוכל לדבר, רק אבלע את רוקי

יחד עם כל מילה שארצה להגיד
לא אוכל יותר אף אחד להטריד

אוכל רק להנהן בתור תשובה לאחרים
אשקע לי בשקט בים עמוק של הרהורים

אולי ככה יאהבו אותי, עם פה סגור ותפור
שלא אוכל לספר על עצמי, אולי זה יהיה שיפור

להיות המשוב לאחרים, למחוא להם כפיים, להאזין רק להם
שותק, מהנהן, חושב, עם פה סגור ותפור, שכבר מתחיל להזדהם

ממילים שלא נאמרו וממשפטים חשובים
הם עומד להתפקע, אותם תפרים

לפעמים, כל הזמן, הייתי רוצה להיות האל הנורדי לוקי
שתפרי שפתיי יתפקעו, שהאזור המזוהם יחזור להיות נקי