"איפה אנחנו?" "כאן. זה לא ברור?", עם שיר

[פרח נתתי לנורית]

"עדיין כואב לי הראש נורא."

[חתול הצ'שר]

קמתי, ואז ראיתי שאנחנו מוקפות ושכולם מכוונים אלינו רובים. "אולי. תפסיקו. כבר?!" צעקתי, והוצאתי גל של אוויר.

[פרח נתתי לנורית]

נפלתי שוב.

[חתול הצ'שר]

הם עפו כולם אחורה. ראיתי שמכולם נישארו רק חמישה מהצבא, יקס ואבא של מלודי. כל השאר היו מתים. הרמתי את הפיגיון שלי והתכוננתי לקרב.

[פרח נתתי לנורית]

נשארתי על הרצפה, המומה.
--
אני רק משאירה את אלה פה:

[חתול הצ'שר]

חתכתי לכיוון יקס אבל היא חסמה אותי עם חרב מאדמה. נלחמנו, עד שפיתאום הצטרף לקרב אבא של מלודי, ושלושתינו עמדנו זה מול זה. ראיתי בזוית עיני את כל החמישה הנותרים מתקרבים אל מלודי.

...

מה זה?

[פרח נתתי לנורית]

עדיין הייתי על הרצפה.
--
אנני! הייתי היום!

[חתול הצ'שר]

אבא של מלודי הוציא חרב גם הוא והקרב החל.

...

מה הזה אנני?

[פרח נתתי לנורית]

התחלתי להרגיש רע.
--
מחזמר
תשמעי את אלה:

[חתול הצ'שר]

חסמתי את המכה של יקס ואז אבא של מלודי תקף אותה. ניצלתי את ההזדמנות וזרקתי לעברה את הפיגיון שלי.

...

נחמד

[פרח נתתי לנורית]

התחילו להכות בי.

[חתול הצ'שר]

לקחתי את הפיגיון מהריצפה ואז שמעתי צרחה. אבא של מלודי תקע את החרב עמוק בבטן של יקס, והיא נפלה.

[פרח נתתי לנורית]

"חוזק.. עוצמה.. ביניין קורס.. כולם מתים.." מילמלתי. זאת הייתה כנראה נבואה או משהו.

[חתול הצ'שר]

שמעתי בום. הסתובבתי וראיתי שהפצצה הוציאה מלא יצורים ארסיים כאלה, ורובם קפצו על אבא של מלודי. היו עוד עשרים פצצות כאלה.

[פרח נתתי לנורית]

"אנרגיות רעות.. בניין קורס.. תוהו ווהו" המשכתי למלמל את הנבואה