קרני השמש // ראיין

[Motivation]

ההתחלה, הרגע המושלם שבו השמש תפגע בחופים בקרניה הזוהרות, הרגע שבו הציפורים שרות באוקטבה גבוהה, הרגע שבו היער דומם ועץ נופל לא נשמע.
לא זכיתי בהתחלות כאלו, אך ההתחלה שקיבלתי מספיקה לי בהחלט. התחלה חדשה היא כמו להיכנס לחלום - שונה ברוב הפעמים, מכיל תכנים חדשים ונותן נקודות מבט חדשות בשבילנו - כמו להיכנס למקום שלעולם לא ראית או חשבת שייראה באותה הצורה שדמיינת.
אני זכיתי בהתחלה הצפויה ביותר. בתחילת הסתיו, בתיכון חדש, במדינה חדשה ובאזור חדש לגמרי - הכל נראה מלבלב ומואר בשמש כתמתמה ויפה. ציפורים שרות, יש שם אפילו שלכת - שלכת אמיתית! לא מפלסטיק! זה מדהים. זו אמנם התחלה מרגשת, אך צפיתי אותה.
בדמיוני ראיתי את ביתי הפרטי בעל 2 הקומות, את הרחוב השקט והיפה ובעל האור המחמם מהשמש, הקור הסתווי הנעים - כמו חלום מדהים.
"אז," מחשבתי נקטעה למראה ג'ן - ילדה מהממת בעלת שיער שקד חלק וארוך ועיני עשב כהות אך יפות, גבוהה ורזה ומאוד, מאוד נחמדה. "עם מי אתה הולך?"
"מה?" שאלתי בבלבול. על מה היא מדברת? ללכת עם מי? לאן? האם זה קשור לסתיו? "על מה את מדברת?" היא גיכחה, הסיטה את הפוני החלק שלה מעיניה וישבה לידי על הבטון.
"אתה רוצה ללכת איתי לאכול גלידה מחר? כולם הולכים גם ומשום מה אמרו לבוא בזוגות או לא לבוא בכלל - מוזרים, אתה יודע. בכל מקרה, רוצה?" היא חייכה, וסומק כמעט - בלתי - נראה הופיע על פניה. "אנחנו צריכים להיות יותר מעורבים בשכבה, לא?"
"אה," חייכתי גם, למרות שלא רציתי להתחבר לשכבה שלי - הם לא התחברו אליי כשהגעתי ממש לפני חודש. "בכיף, אני אשמח." חייכתי לעברה, שמתי את הטלפון שלי בתיק הגדול שלי, קמתי מהבטון ושנינו הלכנו לכיוון הבתים שלנו.
כשקרני השמש ריצדו על פניה, לא יכולתי שלא לחשוב: 'איזו תמונה נהדרת זו יכלה להיות'. היא נראתה פשוט... קסומה בכל מובן, גומות החן שלה, השפתיים הדקיקות שלה, חולצתה השחורה ומכנסי הג'ינס הקרועים שלה - הכל זהר ביופי מדהים ומלא חן שאי אפשר להתעלם ממנו."א - אפשר לצלם אותך?" נבוך ומסמיק, שאלתי אותה בבישנות. "זה יפה, וזה יוכל להיו תמונת הפרופיל שלך בוואטסאפ." היא חייכה והסמיקה, עצרה והביטה בי.
"ברור," היא חזרה לתנוחת ההליכה שלה - בעודי מתרחק אל הכביש לאחור עם הטלפון שלי. "אני מוכנה!"
"שלוש, שתיים, אחת -" צילמתי אותה, הסתכלתי בתמונה וחייכתי. הבטתי אל הכביש - ומכונית שעטה לכיווני מהר מדי. זרקתי לה את הטלפון שלי ואת התיק שלי בשניות, עיני אחוזות טירוף.
בפעם האחרונה.

[Farseer]

טוב אז בוא נתחיל בזה שאני ממש ממש שמחה שהשתתפת באתגר!
עכשיו לקטע:
אז ממש צלחת מבחינת תיאורים, אתה ממש מתקדם בזה! גם ממש טוב איך שהתמודדת עם העולם, נתת לסיפור להיות המרכז ולא ליקום בו הוא קורה שזה נהדר כי בסופו של דבר עולמות מדהימים זה נחמד אבל החלק החשוב באמת זו העלילה. קיצר, באמת, עשית עבודה טובה ואהבתי את התיאורים.
כן הייתי מחפשת תיאורים טיפה יותר ציורים נגיד גבוה ורזה מאוד כמו גבעול שעועית צעיר (או תיאור קצת יותר נורמלי, כן...), זה מוסיף לנו מידע גם על הדמות המתארת, על הערכים שלה ועל מה היא אוהבת ומכירה.
מה שכן, הסיפור מרגיש טיפה תלוש. היו כמה וכמה פעמים שאמרתי לעצמי, רגע, מה? נגיד שהיא מתיישבת לידו, למה לא תיארת איפה הוא? הוא בדרך מבית ספר, אם כן, למה לא לציין את זה? זה יוסיף לנו המון פרטים שקצת חסרים.
דבר נוסף שלא הבנתי הייתה הסיבה שהוא נדרס (אוקיי, כן, הבנתי שהוא ירד לכביש ודרכה עליו מכונית, זו השיטה שלרוב נדרסים בה) אבל לא הבנתי בדיוק מה זה טרם לעלילה, דיברת על התחלות אבל סיימת בסיום מאוד מאוד מוחלט. לא היה משהו שבנה לזה אז זה הרגיש לי מאוד מוזר.
(אוקיי, ולא הבנתי למה לעזאזל הוא ירד לכביש...)
קיצר, אני ממליצה ללטש קצת את העלילה אבל אני ממש ממש חושבת שאתה מתקדם נהדר ותמשיך ככה!
אני ממש מקווה שלא נעלבת, אני פשוט ממש ממש רוצה לראות אותך משתפר עוד יותר כי אני יודעת שאתה מסוגל ותהיה כותב מדהים :)