שם הפאנפיק: דם שדים
שם הכותב: אלכס
פאנדום: סופרנטורל/ על טבעי
שיפ: מכיל רמיזות. (סם/ג'סיקה, סם/רובי, דסטיאל).
דירוג: PG13 בערך
ז'אנר: מסתורין, על טבעי
ויתור זכויות: ליוצרים של הסדרה
בטא: אנוכי
הערות: הפיק מתבסס על סביבות סוף עונה רביעית; ממש לפני שהם פוגשים את ג'ימי (המארח של קסטיאל), שימו לב שאני לא עושה ספוילרים ושאתם לא עושים לי :)

איך אני ישן בלילה, רק אלוהים יודע. הדם מפמפם בעורקיי, עכשיו לא רק מלחץ - אלא ממה שהוא מכיל, או לא מכיל. אחרי ההיתקלות עם הע'ולים במסגרת העבודה שלנו, או "אורח החיים" כפי שקראתי לזה, הרגשתי חלש מתמיד. הם סחטו ממני את כל הדם, כולל הדם של רובי.
ניסיתי להשיג אותה, אבל היא ניתקה כל קשר לפתע. היא השאירה לי בקבוק עם כמה גלונים, למרות שזה הרגיש כמו טיפות בלבד. התגעגעתי לתחושה של הפה שלי על עורה, על הידיים המטפסות ברחבי הגוף שלה. דין ישן לידי, לא ידע דבר. לא ידעתי איך לספר לו, לא ידעתי אם כדאי בכלל. הוא היה הורג אותי, או לפחות נותן לי חתיכת בוקס. לא שכחתי את הפעם הקודמת, הפנים שלי כאבו עוד הרבה זמן לאחר מכן.
אני לא מוכן לקחת משדים אחרים דם, זה כבר מוגזם מדי לטעמי. אם דין היה יודע הוא היה אומר שאני כבר לא מבין טוב ושאני צריך להשיג עזרה, אבל אני לא. אני בסדר, באמת. פעם לא הייתי מצליח להניח את אצבעי על אליסטייר, אבל עכשיו... הרגתי אותו. לא שלחתי אותו בחזרה לגיהינום, באמת הרגתי אותו. שרץ אחד פחות בעולם.
הגוף שלי כואב, אבל התרגלתי. עם המכות של כל המפלצות ודין וכל האנשים שמנסים לפגוע בי; אני לא יכול להתרגש יותר מדי מדם, כאב וכל מיני דברים שלא נעימים לעין במיוחד. אני מרגיש כאילו אני חי סדרת אימה, עוד ועוד פרקים, כמעט אינסופית. תמיד יש עוד תעלומה מבעד לווילון, תמיד יש מה לעשות. אני מקווה שיום אחד זה יספיק - שנוכל לעצור את לילית' ולהפסיק עם החותמים. להפסיק עם הכל. אולי יהיה לי חלל פעור בלב אחרי כל כך הרבה זמן, אבל זה עדיף מלהתעסק עם הדברים האלה. כל מה שרציתי היה ללכת לאוניברסיטה נורמלית, ללמוד, לעבוד בעבודה נורמלית ולהתחתן עם ג'סיקה. השד צהוב העיניים עמד לי בדרך ואחריו הגיעו עוד המון בעיות.
אנחנו לא הציידים היחידים בעולם, אבל מרגיש לי כאילו אנחנו מתמודדים עם כל אמריקה. בכלל, למה הכל מתמקד שם? לא שמעתי על שבירת יותר מדי חותמים במקום אחר בעולם... או שהמלאך האהוב על דין לא מספר לנו שום דבר, כרגיל.
אח, קסטיאל, דין לא יכול להודות שהוא ממש אוהב אותו. הוא קשה כלפיו וכלפי כל המלאכים, בעיקרון, אולי חוץ מאנה - אבל הוא לא ראה אותה כמלאכית למרבה ידיעתי (ובמשפחה הזו אי אפשר לדעת), אז אולי גם זה כבר ישתנה.
כל מה שאני רוצה עכשיו זה ללכת לישון, עד הסוף מר. חבל שבעזרת החלומות האלה אי אפשר לנצח את כל הדברים הרעים בעולם, כי נמאס לי להישאר ער. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ישנתי כראוי, אבל אולי זה כי הדם הזה מפמפם בעורקיי. דם שדים.