האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

הבחירות לראשות הבתים לשנת הגובלין 24 נפתחו! פרטים נוספים בפורומי הבתים

דרושים פרופסורים, בטאים ומעצבים לשנה״ל הגובלין 2024!

חוקי הפורום 


קפיצה לעמוד (6) 1 [2] 3 4 ... אחרון » קפיצה לעמוד V    ( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 חיים בשקר || סוז, סיפור בהמשכים
פורסם ב: Mar 18 2015, 07:47 AM
צטט הודעה




עובד משרד הקסמים
**********

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 25625
חרמשים: 915
מגדר:male
משתמש מספר: 50606
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 08.11.2014


אוקיי, עכשיו קראתי את כל הפרקים.
זה פשוט מעולה.
הכתיבה בשפה פשוטה, קולחת, ומאוד טובה.
הללי היא בוא טוב כהרגלה, אין לי הערות ב בנושא.
זה מותח, זה מסקרן, זה מעניין.
הרווחת קוראת קבועה חדשה, אשמח לקרוא את ההמשך.


--------------------
My name's Ari and I'm not really here anymore
User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 25 2015, 17:14 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20781
חרמשים: 36649
מגדר:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


פרק 5



"זה חייב להיות קשור לזה. זה פשוט חייב!" מלמל ג'ון בעודו מתהלך מקיר לקיר בחדרו.
"אחי, תעמוד בשקט, אתה עוד תעשה לי סחרחורת," אמר תום. "ואין לי מושג למה יש לך את האובססיה הזאת לדעת מה קרה לדין. אז הוא מת, נקודה. לא צריך להתעסק בזה."
כריס עוד הייתה המומה מדי בכדי לדבר, והפנים שלה עדיין היו מוכתמות מדמעות שלא זכרה שהזילה בכלל.
הייתה שתיקה מתוחה לזמן מה.
"אז מה עכשיו?" שאלה כריס. "אי אפשר להחזיר את המוות."
ג'ון נראה מיוסר, כאילו הוא מאשים את עצמו על כך שדין מת.
"פשוט נחכה לטקס הנצחה שלו," אמר תום. "אולי יעלה לנו משהו אז."
כריס הנהנה.
"יש לי פשוט הרגשה כזאת," אמר ג'ון בנחישות, "שמה שקרה בשיעור אלקטרוניקה ומה שקרה לכריס בתחילת היום ובארוחת צהריים קשורים אחד לשני."
"אולי זה סתם צירוף מקרים," מלמלה כריס.
"אין דבר כזה צירוף מקרים!" צעק ג'ון. "לכל דבר יש הסבר!"
תום גלגל את עיניו. "ממתי כל כך אכפת לך מהדברים האלה?" שאל בלגלוג.
"ממתי כל כך לא אכפת לך?" שאל ג'ון.
כריס הסתכלה על שני הבנים בשתיקה. מעולם לא ראתה אותם במצב כה מתוח. אומנם הם הרבו להתווכח על דרכים לעשות צרות או על מי יהיה הקורבן הבא שלהם, אבל מעולם לא לעגו אחד לשני וביקרו את דרכי החשיבה שלהם.
"אולי כדאי שנשאיר את זה פתוח," אמרה בקול רם מספיק כדי שהבנים יפסיקו את הריב. "נוכל ללכת לטקס ההנצחה, ולראות אם יש דברים חשודים עד אז."
נראה שאת שני הבנים ההצעה מספקת.
"אני יכול לבדוק מידע על דין ועל ההיסטוריה של הבעיות שלו במאגר המידע של בית הספר עם הלפטופ שלי," אמר ג'ון.
"ואני יכול להתגנב לכל מיני מקומות, לנסות להקשיב ולגנוב את התיק האישי שלו," אמר תום.
כריס חייכה. "ככה אני מכירה אתכם. אני אעשה כאילו כלום לא קורה אבל אנסה להוציא מידע מאנשים שיודעים. אני יחסית טובה בזה."
הריב בין ג'ון ותום נשכח באותו הרגע. כולם העדיפו להתרכז בעובדה שהם סוף-סוף עושים משהו כדי להבין מה קורה.
בבוקר המחרת כל התלמידים והמורים התכנסו באולם הספורט בכדי להנציח את דין. כיוון שלא היו מספיק כסאות בשביל כולם ו"זכות ישיבה קודמת למורים ותלמידים בוגרים", תום, ג'ון וכריס מצאו את עצמם עומדים בחלק האחורי ביותר של האולם, בלי היכולת לשמוע כלל את נאום המנהל ועם הרגשה שזהו טקס ההנצחה הכי גרוע שנעשה אי פעם בתולדות בית הספר.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמישהו מת. עשר שנים לפני כן מישהו מת בגלל תאונה במעבדת הכימיה (אנשים לא היו זהירים כל כך באותה תקופה), ושנה לפני שכריס הגיעה לפנימייה מישהו נפל מגג הבניין המרכזי ושבר את המפרקת. על פי כל מיני סקרים שבית הספר הראה להם, הפנימייה שלהם הייתה מספר אחד במדינה במניעת מקרי מוות, דבר שגרם לכריס להצטמרר. אם הם באמת מספר אחד במניעת מקרי מוות, כמה מקרי מוות אירעו בבתי ספר אחרים?
ג'ון עמד על קצות אצבעותיו כדי לנסות לראות משהו, בעוד תום נעלם וחזר כל כמה שניות כדי לעדכן אותם במה שקורה בקדמת האולם.
"אמא שלו הגיעה לנאום," סיפר תום ואז גיחך. "טוב, היא לא ממש מצליחה לנאום. היא מייבבת את המילים שכתובות לה על דף."
"אתה חסר טאקט, אתה יודע את זה?!" לחשה כריס. "תחשוב שאחיך הקטן היה מת, אז גם אתה היית מייב - "
"בואו פשוט לא נחשוב על זה." פניו של תום החווירו והוא נראה רציני ופגיע יותר מכל דבר אחר שכריס ראתה אי פעם.
"מצטערת," אמרה כריס והרכינה את ראשה. אחד הדברים ששנאה יותר מכל היה לפגוע באנשים אחרים. היא הייתה קורבן לפגיעות מילוליות מספיק פעמים, והעדיפה שלא להיות מרושעת כמו כל הבריונים בפנימייה.
תום לא ענה. הוא עדיין נראה חיוור יחסית.
טקס ההנצחה נמשך רוב הבוקר, כך שכאשר האנשים באולם החלו להתפזר, אף אחד לא ממש מיהר להגיע לכיתות.
כריס וחבריה יצאו מהאולם והחלו לצעוד באיטיות על השביל לכיוון כיתת היסטוריה. החצר הייתה כמעט ריקה מאדם, ואלו שהיו שם לבשו שחור והלכו עם ראש מורכן מאבל.
דין אמנם לא היה ילד פופולארי במיוחד, אבל כולם הכירו אותו כ"הילד המוזר שכולם אוהבים".
על פי מה שתום סיפר להם, בנאום שנשא המנהל הוא סיפר שכולם נורא עצובים על מותו של דין, ושתאונה כזאת היא הדרך הגרועה ביותר למות בה, אבל הוא בכלל לא פירט באיזו תאונה דין מת.
הם הגיעו לכיתת היסטוריה והתיישבו במקומותיהם. במשך עשר דקות חיכו שרוב התלמידים יגיעו, ורק לאחר חצי שיעור המורה סוף-סוף הגיע.
המורה נראה כאילו מישהו ירה בו והזיכרון מהירייה עדיין טרי במוחו. פניו היו מעוותות בכאב ועיניו היו עצובות. שוב ושוב הוא שכח את מה שרצה להגיד וכלל לא נראה מרוכז במה שהיה אמור ללמד אותם.
"מה הקטע שלו?" שאל תום מהשולחן שמאחוריהם. "הכל בגלל דין?"
ג'ון הנהן. "דין היה התלמיד האהוב עליו. נראה לי ההורים של דין היו חברים טובים שלו או משהו כזה…"
תום הנהן וחזר לקשקש כל מיני דברים במחברת שלו.
לא עברו עשר דקות והצלצול לארוחת הצהריים נשמע. כריס אספה את חפציה ויצאה יחד עם האחרים מהכיתה.
השיחות הרגילות שהיו מתחילות תמיד אחרי סיום השיעור לא באו באותו יום. לכריס הייתה תחושה שגם אם לא כולם הכירו את דין, כולם המומים שמישהו בבית הספר שלהם מת.

עבר שבוע שלם עד שבית הספר התאושש מהמוות של דין. הדבר המוזר לטעמה של כריס, היה שזה פשוט קרה בבת אחת. יום אחד כולם היו עצובים, ויום לאחר מכן כולם חזרו לשגרה.
למען האמת, היחידים שעוד דנו במוות שלו היו כריס, ג׳ון ותום. הם עוד ניסו למצוא מידע על איך דין מת, אבל כששאלו, אנשים הסתכלו עליהם כאילו נפלו מהירח.
"מי זה דין בכלל?" שאל אחד הילדים שכריס ביקשה להוציא ממנו מידע. לשנייה היא חשבה שהוא מנסה לעבוד עליה או לגרום לה לשכוח מדין, אבל היא ראתה על פניו שהוא באמת נראה מבולבל.
זה ערער מעט את רצונה של כריס למצוא מה קרה לדין. אם מישהו גרם לאנשים לשכוח את דין, למה עוד הוא מסוגל?
כדי שלא יחשבו שהשתגעו כריס, ג׳ון ותום היו צריכים להעמיד פנים ששום דבר לא קרה, ששום תלמיד בשם דין ג׳פרסון לא מת. בערבים היו נפגשים בחדר של אחד מהם, ואוספים מידע על כל דבר שיכלו לחשוב עליו.
"התיק של דין נעלם מהמאגר של בית הספר," סיפר ג׳ון לאחר שלושה ימים של חיפושים. "זה כאילו שדין מעולם לא היה ולא נברא."
"כל התלמידים שדיברתי איתם אמרו שמעולם לא שמעו את השם דין ג׳פרסון לפני כן," אמרה כריס.
תום חייך חיוך מנצח. "אני דווקא שמעתי את גברת אנדרסון מדברת עם ההוא שנראה כמו מאבטח."
"אריק בראון?" שאלה כריס.
תום הנהן. "הוא מסתובב בבית הספר הרבה בזמן האחרון."
"אבל למה?" שאל ג׳ון וסגר את הלפטופ שלו.
"לא יודע." תום משך בכתפיו. "אולי הוא יודע משהו. אולי הוא קשור למוות של דין."
כריס הסתכלה על שניהם. "ג'ון, תבדוק מי זה אריק בראון הזה," אמרה והצביעה על הלפטופ.
ג'ון הנהן ומיד פתח את המחשב הנייד והתחיל להקליד. שתיקה מתוחה מלבד קול התקתוק של המקלדת עמדה בחדר.
תום נעמד והתחיל לחטט בכל מיני מגירות, בעוד כריס ישבה על המיטה. רק באותו הרגע הבינה שכססה את ציפורן האגודל שלה.
עברו עוד כמה דקות מתוחות עד שג'ון נשען אחורנית על הכיסא שלו ונאנח. "טוב, כנראה שזה מישהו ממש חשוב," הוא אמר. "כי הייתי צריך לפרוץ למאגר תיקים המדיני כדי למצוא עליו מידע."
"אתה מה?!" צעקה כריס ונעמדה מיד. "זה בכלל חוקי?"
"לא," אמר ג'ון בנינוחות. "אבל אני יודע תירוצים כדי להפוך את זה לחוקי. מזל שבית הספר מספיק אידיוט בשביל ללמד איך לפרוץ כל מיני דברים."
תום הפסיק לחטט במגירות של ג'ון וניגש אליהם. "אז אנחנו יודעים מי זה עכשיו?" שאל.
ג'ון לחץ על כמה מקשים, וחלון נפתח על המסך.
על החלון הופיעה תמונה מרובעת של אותו אריק בראון מקדימה. עיניו נראו מאיימות בתמונה, דבר שגרם לכריס להסיט את מבטה ממנו ולקרוא את המידע הקצר הכתוב מתחתיו.
"אריק ג'יימס בראון," קראה בקול רם. "בן 25; הוא יחסית צעיר."
"נכנס לתפקיד לפני שש שנים," המשיך תום. "אבל איזה תפקיד?"
ג'ון בחן את המסך לרגע ואז עיניו נפערו בתדהמה. "תפקיד בחיר בממשלה," אמר. "מאתר רסוידרים מוסמך."
"רסוידרים?" שאלה כריס. "זאת לא מילה שאני מכירה."
"נכון," אמר תום. "כי זה בלטינית."
ג'ון וכריס הסתובבו מיד אל תום. הגבות של שניהם היו מורמות.
"איך אתה יודע את זה?" שאל ג'ון.
"תשמע, לא הברזתי מכל שיעורי הבחירה, אוקיי?" אמר תום בנימה מתגוננת. "ושיעור הבחירה שלי זה שפות. ואני יודע בפירוש מה המשמעות של רסוידרים."
"אז מה זה?" שאלה כריס.
תום שתק לכמה שניות הוא הסתכל מסביבו, כאילו מצפה שאיזה מישהו עם סכין יצא מפח הזבל וידקור אותו. "המשמעות של זה," לחש. "היא רואים את המציאות."

ת"ב?


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 25 2015, 21:25 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 8095
חרמשים: 48592
מגדר:female
משתמש מספר: 47946
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.05.2014


הפרק נהדר. הוא כתוב טוב, הוא מסקרן והוא מותח. אני ממש אוהבת את הדמויות, בעיקר את תום, והשתלשלות העניינים מעניינת מאוד וגורמת לרצות עוד; לדעת עוד, לקרוא עוד, להבין עוד...
גם הביטוא מוצלח (אה, קטע שאני אומרת את זה XD), ובסך הכל זה פרק מקסים ואני אשמח לקרוא את ההמשך happy.gif


--------------------
לא פעילה.
User Posted ImageUser Posted Image
- Timeless -

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Apr 28 2015, 14:44 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 8095
חרמשים: 48592
מגדר:female
משתמש מספר: 47946
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.05.2014


הקפצה happy.gif


--------------------
לא פעילה.
User Posted ImageUser Posted Image
- Timeless -

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Apr 28 2015, 15:02 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20781
חרמשים: 36649
מגדר:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


טוב, את הפרק הזה לא העברתי בטא על ידי מיה, אלא עברתי עליו אני, אז אתם בהחלט מוזמנים לבקר קשות את הביטוא שלי.
עוד משהו חשוב- מבחינת עלילה הפרק הזה והפרק הבא הם החשובים ביותר, אז שימו לב לכל פרק קטן.

פרק 6



נשימה, נשיפה ושוב נשימה.
לעזאזל, חשבה כריס בליבה, אי אפשר לנשום טיפה יותר בשקט?
היא עמדה בפינה חשוכה בסמטה המובילה לרחוב הראשי של העיירה הקרובה.
היא הייתה אמורה לחכות עוד בדיוק 38 שניות כדי שיקחו אותה משם, אבל השניות חלפו באיטיות כאילו עושות לה דווקא. כריס ניסתה לחשוב חיובי בעוד היא עומדת שם לבדה, אבל היה קשה להיות אופטימיים בקשר למה שהתכוונה לעשות עכשיו.
היא שיחזרה שוב ושוב את התוכנית במוחה, קולו של ג'ון מתנגן בראשה.
"אנחנו בסך הכל נפרוץ למאגר המידע הכי שמור במדינה," הוא אמר בקול עליז ביום האתמול, "זה לא כאילו שניתקל באיזה טריליון וחצי בעיות אבטחה, מצלמות וכלי נשק מכוונים אלינו בדרך."
"יופי ג'ון," נזכרה כריס בקולו של תום, "אתה ממש מעודד אותנו שבאמת נצליח לצאת משם עם המידע שאנחנו צריכים. ועוד בחיים."
כריס צחקה בליבה כשחשבה על במחשבה האופטימית של ג'ון והנימה הצינית של תום.
בדיוק אז מכונית ארבע על ארבע נכנסה לסמטה, ונעצרה כמה מטרים מכריס.
אם היא לא הייתה יודעת בוודאות מה הולך לקרות עכשיו, כריס כנראה הייתה נבהלת ורצה במהירות מהמקום, אבל כשהסתכלה על הלוחית של המכונית וראתה את המספרים שרשמה קודם לכן על כף ידה, נשמה בהקלה ורצה אליה.
היא פתחה את הדלת האחורית של המכונית, ונכנסה במהירות.
"גברת, אנחנו לא זקוקים לעוד נוסע," אמר קול צווחני.
"שתוק טראבלס," אמרה כריס וחייכה.
"לא, ברצינות!" התעצבן תום, "אפילו כשאני עושה קול אחר את מזהה אותי?"
מי שישב מול ההגה צחק והתחיל לנסוע.
״כמה זמן נסיעה זה מפה למטה הסגור?״ שאלה כריס.
״סביבות העשרים דקות,״ אמר הנהג מול ההגה. על פי קולו, ידעה כריס במפורש שזה ג׳ון.
הנסיעה עברה בתלונות ורטינות של תום על כל דבר שעלה לו בראש, בלי הבדל בין הרכילות האחרונה על כך שהמורה לאלקטרוניקה יוצא עם דוגמנית עשירה לבין העובדה שעוד לא המציאו את הגלידה בטעם ספגטי בולונז.
כריס וג'ון היו מספיק רגילים לכך ולכן לא השתיקו אותו, כי אז זה היה הופך להיות גרוע יותר.
כריס הסתכלה החוצה דרך החלון, ומדי פעם הסתובבה לראות אם מישהו עוקב אחרי המכונית מהשמשה האחורית.
"מאיפה למדת לנהוג בכלל?" שאלה לפתע, כדי לעצור את שטף הדיבורים של תום.
"לא למדתי," אמר ג'ון בקול מעורער מעט, " אבל אני יודע איך המעגלים של המכונית עובדים, אז אני יודע פחות או יותר איך לתפעל אותה." הדברים האלו גרמו לתום לעצור את התלונות שלו על כל דבר.
"אתה אומר שלא רק שגנבנו את המכונית של מפלצת אנדרסון, אנחנו גם נוסעים בה עם נהג ללא רישיון שאין לו שמץ איך נוהגים בדבר הזה?" שאל.
"לפחות לא התנגשנו בכלום עד עכשיו," התגונן ג'ון, וכאילו בתור סימן המכונית התנגשה בעמוד חשמל שעמד על שפת המדרכה.
"לזה, קוראים לפתוח פה לשטן," אמר תום בנימה לועגת.
"תום תעשה טובה ותשתוק," אמר ג'ון מרוכז בכביש, "אנחנו צריכים להחזיר את המכונית הזאת כמה שיותר שלמה למקום, אחרת יהרגו אותנו בדם קר כשנחזור. בתקווה, כמובן, שאף אחד לא ישים לב שנעלמנו."
"אף אחד לא ראה אותנו," אמרה כריס, "ומקסימום ישימו לב שנעלמה המכונית, אלה לא חייבים להיות אנחנו שגנבו אותה."
שתיקה מתוחה שררה במכונית. הם המשיכו לנסוע עוד כמה דקות, מנסים להתרחק כמה שיותר מכבישים ראשיים.
בסופו של דבר הגיעו לבניין גדול מוקף בגדר חשמלית. מכל מקום נראו מצלמות הבטחה, והדרך היחידה להכנס למתחם של הבניין היה דרך שער נעול במנגנון אוטומטי שעובד על זיהוי תווי פנים.
ג'ון החנה את המכונית באחת הסמטאות הקרובות, וכמעט הרס את הצד האחורי של המכונית כשנתקע באחד הבניינים.
כריס נחרדה כשרעש פיצוח נשמע והידהד ברחבי הסמטה החשוכה.
"תזכיר לי מי החליט שאתה זה שצריך לנהוג?" שאל תום את ג'ון בעוד הוא יוצא מהמכונית.
"אני היחיד שמבין משהו במכוניות," אמר ג'ון ויצא גם הוא, "אתם אלה שלא רציתם לנהוג, אז לקחתי את האחריות על עצמי."
"ובמזל לא נהרגנו בדרך," מילמל תום וגילגל את עיני.
כריס יצאה מהמכונית וטרקה את הדלת אחריה בשקט מופתי. הם התחילו ללכת לכיוון הבניין הענק ונעצרו בפניית הרחוב, רגע לפני המקום בו מצלמות ההבטחה יכלו לקלוט אותם.
ג'ון הוציא מכשיר אלקטרוני שהיה נראה כמו אקדח. הוא ירה מה שנראה בהתחלה ככדור, ואחר כך נראה כמו לייזר לכיוון מצלמות ההבטחה, והאור שהעיד על כך שהן עובדות, כבה.
"בואו," אמר והמשיך ללכת לכיוון הבניין. תום וכריס לא התווכחו והלכו אחריו לכיוון השער והגדר החשמלית.
תום ניסה לפתוח את השער בכוח, אבל היה ברור שזה לא יעבוד.
"אני מנחש שיש לך את הקוד לפתיחה, אני צודק?" שאל את ג'ון בנימה מלגלגת. ג'ון התקרב אל השער ואחרי כמה שניות הוא נפתח בחריקה חרשית.
"לא צריך לדעת את הקוד בשביל לפרק מנעול אלקטרוני, אתה יודע."
הם נכנסו אל המתחם הסובב את הבניין, ורצו במהירות משדה הראייה של מצלמות האבטחה.
"הן לא יהיו כבויות לאורך זמן אם הן מתוחכמות כמו שאני חושב שהן," אמר ג'ון בעוד הם פותחים את דלת הכניסה הכפולה לבניין.
תום הוציא מתיקו שלושה פנסים, ונתן אחד לכל אחד מהם.
"תזכרו את התכנית," אמרה כריס והסתובבה אליהם, "מתפצלים. במידה ויש אזעקה חוזרים מהר למכונית ומחכים לאחרים. במידה והאחרים לא באים עד השעה שלוש בדיוק, חוזרים לחפש את האחרים."
הבנים הנהנו.
"מי שמוצא את התיק המסווג של דין, מדליק את האורות במסדרון שלו ומדליק את מערכת הכריזה עם זה," אמר ג'ון והביא להם שלט בעל כפתור אחד, "הרעש שיישמע כתוצאה מכך שהמערכת דלוקה יהיה סימן לעזוב את המקום."
הם הסתכלו אחד על השני שוב, ובשתיקה הסתובב כל אחד לכיוון אחר והחל לרוץ במסדרונות.

עברו כמה דקות שבהם כריס לא מצאה דבר. הדלתות שהיו נעולות נפתחו על ידי סיכת הראש שהביאה עימה, והמנגנון האלקטרוני נפרץ ככל הנראה על ידי ג'ון כך ששום אזעקה לא הופעלה. אבל כל חדר שנכנסה אליו היה ריק או שהיו בו רק כמה מגירות שהיו ריקות גם הן. שום דבר שנראה כמו תיק אישי מסווג, מחשב נייד או אפילו מכשיר כלשהו שיכול להכיל את המידע הנחוץ לא נמצא.
כריס התחילה להתייאש, והצטערה על שהחליטו ששעת החזרה למכונית תהיה אחד וחצי, ולא מוקדם יותר.
היא בדקה את שעונה ונוכחה לראות שהשעה עוד לא אחת עשרה. היא נאנחה בייאוש והלכה בחזרה למסדרון.
בחדרים הבאים היא דווקא מצאה כמה דברים שנראו מעניינים. היו כמה ארונות מלאים במסמכים, מדפים שקרסו תחת משקלם של ספרים עבים וישנים, ובאחד החדרים היא הצליחה למצוא מחשב שנראה דיי ישן. היה לו מסך שטוח מחובר למקלדת עשויים פלסטיק ומתכת, הכל בגוונים כהים של אפור. אחד הכפתורים שהיה בחלק הקרוב ביותר למסך נראה כמו האחד שמדליק אותו, ולכן כריס לחצה עליו. היא זכרה שלמדה על סוג כזה של לפטופים, כאלה שהיו בשימוש לפני מאות שנים. בשיעורי היסטוריה נהגו לספר להם לפעמים על הטכנולוגיה של פעם, כמו הטלפונים שהיו כביכול חכמים, אבל נראה כמו חתיכות מתכת עם מסך, ולא מקלדת שיוצאת ממנה הולוגרמה.
אור חלוש יצא ממסך המחשב הישן, וגלגל טעינה הופיע עליו. כריס הייתה צריכה לחכות כמה דקות כדי שהמחשב יפתח לגמרי, ואז הופיעה תיבה להקלדת סיסמה. היא הוציאה מכיסה מכשיר קטן שג'ון הביא לה, וחיברה למחשב הישן. תוך כמה שניות הוקלדה מעצמה סיסמה ארוכה בתיבה, ובעזרת מקש הרווח המחשב נפתח אל שולחן העבודה.
לכריס לקחו כמה רגעים להבין איך המחשב פועל. היא מצאה מכשיר קטן דמוי אליפסה בעלת זנב שגרמה לחץ על המסך לזוז, ובעזרת לחיצה על המקש השמאלי לפתוח את התיקיות שנמצאות על המסך. הדברים היחידים שהיא הצליחה למצוא היו כמה מפות של העיר מלפני כמה שנים, חוזים חתומים על שיפוץ בעיר, ומסמכים שבהם כתובים שמותיהם של כל המערכות הסובבות את האזור. במשך כחצי שעה היא המשיכה לחפש בתיקיות ובמנוע החיפוש של המחשב, אבל דבר לא נפתח בתור תיק אישי או משהו הדומה לזה. היא התחילה להצטער על כך שג'ון לא נמצא איתה שם ועוזר לה עם זה. הרי הוא האחד שטוב במחשבים גם אם ישנים וגם אם חדשים. כריס סגרה את המחשב, ונשענה על משענת הכיסא המסתובב.
היא קמה באיטיות, והחלה לחפש משהו בדפים שהיו מפוזרים על השולחן ובתוך כמה מגירות. היות המגירות נעולות לא ביטאה קושי גדול מדי, שכן הסיכה שכריס הביאה איתה הייתה שימושית במצב הזה. חלק מהדפים שמצאה היו מלאים בכתב יד צפוף ומסודר, ונראו כמו מכתבים ישנים מאוד שמישהו ככל הנראה קיווה שלא לתעד במאגר שיכול להיפרץ בקלות כמו מחשב, ואחרים היו כתובים בכתב הרבוע שניתן למצוא במחשב. הדפים האלו נראו יותר כמו מסמכים רשמיים, חוזים, ותיק אישי אחד היה מונח בין כל אלה. כריס לקחה אותו מיד לידיה והאירה עליו עם הפנס. אף לא שם אחד היה כתוב על קלסר הקרטון הבהיר, והוא לא היה מלא מדי בדפים. כשכריס פתחה אותו היא הייתה צריכה למצמץ כמה פעמים כדי לקלוט שמה שהיא רואה אמיתי.
הדף הראשון היה מלא במידע רגיל, כמו שם מלא ותאריך לידה, קשרים משפחתיים וכדומה, ותמונה מרובעת הייתה מודבקת לחלק העליון השמאלי של הדף.
אבל כל זה לא היה מה שהפריע לכריס. מה שהפריע לה היה שכל המידע היה עליה. היא בחנה לאט כל מילה ומילה שהייתה כתובה שם, אבל הכל היה נראה כרגיל למדי, מלבד העובדה שהתיק האישי שלה היה בבניין השמור ביותר באזור ולא בבית הספר שלה. או שאולי היה זה רק העתק? היא לא הייתה בטוחה, אבל היה משהו מוזר בזה. היא החלה לדפדף בתיקייה, מחפשת משהו שיראה חשוד, אבל הכל נראה רגיל למדי.
ואז לפתע קרה משהו שלא ציפתה לו בכלל- האזעקה של המקום החלה לפעול. אורות נדלקו בכל מקום, ורעשים מחרידים של סורגים יורדים על דלתות וחלונות הגיע לאוזניה. לא היה לה אפילו זמן לקחת את התיקייה. היא רק לקחה את הציוד שג'ון הביא לה ויצאה בריצה מהחדר, שנייה לפני שסורגים כבדים נפלו על הרצפה מול הדלת. מרוב בהלה היא החליקה ונפלה, אבל קמה במהירות והמשיכה לרוץ, מתרחקת מהדלתות והחלונות הנסגרים עם סורגים. היא שמעה קול ריצה מאחוריה, וכשהסתובבה ראתה שני אנשים לבושים בשחור וחמושים ברובים רצים במהירות מדהימה לכיוונה. היא ניחשה שאלה השומרים שלא ראו קודם לכן מחוץ לבניין, ולכן הגבירה כריס את מהירות ריצתה. שרירי רגליה זעקו במחאה בכל פעם שהאיצה עוד ועוד כדי להתרחק מהשומרים, אבל היא לא נענתה להם והמשיכה בלי לעצור אפילו שנייה. היא הצליחה לעבור כמה פניות עד שהגיעה למסדרון שהצד השני שלו נסגר כבר בסורגים.
"שיט," מילמלה כריס ברגע שראתה שאין דרך לברוח. היא בכל מקרה התקדמה אל הסורגים, וניסתה לעשות את הטריקים שג'ון לימד אותה. היא לקחה את הסיכה וחיפשה את חור החולשה בסורגים. בסופו של דבר מצאה אותו, והשתמשה בסיכה כאילו היא מנסה לפרוץ מנעול מסובך במיוחד.
עברו כמה שניות עד שנשמע רחש של פתיחת מנעול והסורגים הורמו אוטומטית חזרה. היא נשפה אוויר בהקלה וקמה כדי להמשיך לרוץ כשרעש מוזר נשמע ממש מאחוריה. רעש שהזכיר לה אך ורק את תכנית הטלוויזיה הרצחנית של וויל.
"אל תזוזי!" קרא קול מאחוריה, "יש לי אקדח ביד. צעד אחד ואת מוזמנת להגיד שלום ולא להתראות לעולם הזה."
כריס בלעה רוק בבהלה.
"תרימי ידיים, ותסתובבי לאט," המשיך הקול. כריס עשתה כפי שאמר, והסתובבה לאיטה. הסיכה נפלה מידה בעוד הרימה את ידיה באיטיות מעל ראשה.
מולה, עמד אדם זר וגבוה, שיערו השחור היה קצר, ועיניו היו כל כך כחולות שלרגע כריס איבדה את חוט המחשבה. אפו היה ישר, וזיפים בני כמה ימים עיטרו את לחיו וסנטרו. הוא נראה צעיר, לכל היותר בן שמונה עשרה או תשע עשרה. הוא לבש שחור, בדיוק כמו שאר השומרים שראתה קודם לכן, והחזיק בשתי ידיו אקדח שחור גם הוא. היא הסתכלה עליו בפחד, מחכה שכל שנייה כדור יעבור במהירות את הדרך הקצרה ביניהם וחייה יגמרו תוך שניות, אבל כל זה לא קרא.
במקום זה, הוא הוריד מעט את האקדח, ומבטו בחן אותה לשנייה בעיניים פעורות בתדהמה.
"סוואן?" הוא שאל בקול מופתע, "מה את עושה פה?"


ת"ב?


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Apr 28 2015, 21:46 PM
צטט הודעה




בילי ג'ו ארמסטרונג נולד חמוד
***************

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 68598
חרמשים: 2019
מגדר:female
משתמש מספר: 44998
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.07.2013


ממש מעניין. קראתי רק את הפרק הזה ואני רוצה לקרוא הכל. אעשה את זה בקרוב ^^
QUOTE
אבל כל זה לא קרא.

אני בטוחה שהתכוונת ל'קרה'.


--------------------
שיר בילי ג'ו ♦ מוזיקה

אני צריךה גיף יפה

User Posted Image

.I Love him

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jul 27 2015, 10:15 AM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 8095
חרמשים: 48592
מגדר:female
משתמש מספר: 47946
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.05.2014


הקפצה happy.gif


--------------------
לא פעילה.
User Posted ImageUser Posted Image
- Timeless -

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jul 28 2015, 23:31 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20781
חרמשים: 36649
מגדר:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


אוקיי, עבר מלא מלא זמן. הנה פרק, מבוטא גם כן על ידי. המממ... אני ממש אשמח לתגובות וכאלה כי זה נותן לי חשק להמשך לכתוב וכל הבולשיט הזה. אני בעיקרון מתמקדת כרגע על סיפור שאני לא מתכוונת לפרסם, והתמיכה תמיד גורמת לי להעביר את העניין שלי למקומות אחרים, מלבד הסיפור ההוא. זהו בעצם. תהנו.

פרק 7


"מה," כריס לא הבינה, "איך אתה יודע את השם משפחה שלי?"
האיש עוד היה נראה המום מדי מלראות את כריס. כשהבין את מה שהיא שואלת, הוא התנער והכניס את האקדח לכיס האחורי של מכנסיו. הוא הסתכל מבעד לכתפו, כדי לראות אם מישהו נמצא שם, ואז הוציא טלפון ולחץ על כמה מקשים עד שכל החשמל ירד.
"מה זה אמור להיות?" שאלה כריס, שוב, "אתה מתחיל להפחיד אותי… מי שלא תהיה."
לשנייה הרים האיש את עיניו אל עיניה והסתכל עליה במבט מלא כאב שכריס לא הצליחה לפענח.
"א… אני מכירה אותך?" גימגמה שאלה, אבל האיש הוריד את מבטו והניד את ראשו לשלילה.
"בכלל לא," אמר בקול נחוש, "אבל כדאי שנזדרז אם את רוצה לצאת מפה בחיים."
"למה אתה מתכוון?"
האיש הביט אחורה שוב אל המסדרון הריק, אך הפעם נשמעו קולות ריצה וצעקות.
"ברגע שאגיד לך," לחש והושיט לה את אקדחו, "תזרקי את האקדח הזה הכי רחוק שאת יכולה ותתני לי אגרוף בלסת. אחר כך תמשיכי ישר ואז ימינה ותמצאי דלת צדדית שהסיסמה אליה הוא 176345. תצאי הכי מהר שאת יכולה ותחזרי לחברים שלך."
כריס ניסתה לקלוט את המילים אבל הבהלה אחזה בה ולכן לקחו לה כמה רגעים לפני שהיא הבינה מה הוא אומר. אבל משהו בתכנית הזאת לא היה נראה לה הגיוני. למה שתקשיב לאדם זר שלפני כמה רגעים כמעט ירה בה?
" איך אני יכולה לדעת שאני יכולה לבטוח בך?" שאלה. שוב המבט המלא כאב חזר לפניו של האיש.
"פשוט תסמכי עלי," הוא אמר בקולו הנחוש, "אני מבטיח לך שאני דובר אמת."
כריס בחנה אותו שוב לרגע, ואז לקחה את האקדח שלו וזרקה אותו לצד השני של החדר. לאחר מכן, הנחיתה את אגרופה בכוח על לסתו של האיש, והוא נפל על הרצפה בחבטה.
היא עמדה להתחיל בריצה, אבל אז סובבה את ראשה אל האיש.
"תודה.." היא אמרה וחייכה אליו. היא עמדה לשאול איך קוראים לו, אבל הוא קטע אותה באמצע דבריה.
"ניקולאס," הוא אמר וחייך אליה בחזרה, "ניקולאס אדאמס."
ראשו נפל בחבטה רכה על הרצפה, וכריס רצה לכיוון אשר הורה לה.

"אני נשבע לך שחשבתי שהם הרגו אותך," אמר תום ברגע שכריס הגיעה אליהם, "שמענו יריות."
"כן, כמה שומרים רדפו אחרי בחצי בניין," אמרה כריס.
"הייתי צריך להחזיק את ג'ון כדי שלא יברח פנימה. הוא פשוט התנהג כמו מטורף," אמר תום.
ג'ון עמד ליד המכונית, נשען על דלת הנהג. בהבעת פניו ניכרה הקלה ברגע שכריס הגיעה, אבל הוא לא אמר דבר ורק עמד והביט על הכביש.
"נראה לי הוא ממש דאג לך," לחש תום, "הייתי בטוח שעוד שנייה הוא יתחיל לבכות ברגע ששמענו את היריות."
"שמעתי את מה שאמרת," קרא ג'ון, "וכדאי שנתחיל לחזור לבית הספר. תכף ישימו לב שהמכונית חסרה."
תום גילגל את עיניו ונכנס למושב הקדמי של המכונית.
כריס הביטה לרגע בעיניו של ג'ון, שהבעת פניו הכועסת נראתה מזוייפת. העיניים הכחולות שלו הביעו דאגה רבה שכנראה ניסה להסתיר.
"הצלחתם למצוא את התיק של דין?" שאלה כריס כדי לשבור את השתיקה המביכה.
ג'ון הניד את ראשו לשלילה.
"מצאנו תיקייה עם השם שלו שהייתה חצי שרופה, והייתה מלאה באפר."
"אתה חושב ששרפו אותה?" שאלה כריס, "בכוונה?"
"אין הסבר אחר, אחרת התיק לא היה מלא אפר."
"אבל אז גם לא היה תיק."
ג'ון השתתק. המבט בעיניים שלו הזכיר את האיש הזה שכריס פגשה בבניין, ניקולאס. למרות שלשניים היו עיניים כחולות ושיער שחור, הם נראו מאוד שונים. העיניים של ניקולאס נראו כמעט על טבעיות, בעוד אלה של ג'ון היו פשוט זוג עיניים כחולות ומקסימות. השיער של ניקולאס היה קצר, ושל ג'ון אמנם לא היה ארוך אבל לא היה קצר במיוחד והיה פרוע. שניהם היו גבוהים, אבל סגנון העמידה שלהם היה שונה, וכמובן שתווי הפנים שלהם היו שונים.
"למה את בוהה בי?" שאל לפתע ג'ון. כריס התנערה ממחשבותיה.
"לא משנה," היא אמרה ונכנסה למושב האחורי של המכונית. ג'ון נאנח והתיישב על מושב הנהג, הפעיל את המכונית והתחיל לנסוע. הנסיעה חזרה עברה בשתיקה מצד כולם. אפילו תום לא התלונן כשכל כמה דקות ג'ון פנה פנייה חדה מדי והמכונית הייתה בסכנת התהפכות. כנראה שלא היה ממש על מה לדבר ושהמחשבות היחידות שפקדו את ראשם של השלוש היה הפריצה עכשיו לבניין השמור ביותר במדינה.
הם הגיעו לחניית המורים של בית הספר קרוב לשעה שתיים לפנות בוקר, ולא נראה שמישהו חש בחסרונה של המכונית של היועצת. הם יצאו מהמכונית והלכו בשקט מופתי לכיוון הגדר. תום היה הראשון לעבור את הגדר. כריס נעזרה בג'ון כדי להגיע לצד השני אל תום, וג'ון היה האחרון לעלות.
"טוב, סיכום משימה מחר בבוקר?" שאל תום. כריס הנהנה.
"נתראה מחר," מילמל ג'ון וכל אחד פנה לחדרו.
כריס החלה ללכת ליד שביל החצץ על הדשא כדי לעמם את צעדיה. היה חוק בפנימייה שאסור להיות מחוץ לחדרים אחרי השעה עשר. היא פחדה שאם גברת אנדרסון עוד לא שמה לב שהמכונית שלה ניזוקה מהנסיעה אל המקום השמור ביותר באזור, אז היא תעניש אותם על שוטטות אחרי השעה המותרת מחוץ לחדרים.
היא הייתה כמה מטרים מהביתן שלה, כשלפתע נשמע רעש פיצוח מאחוריה. היא הסתובבה בבהלה, וחיפשה את מי שגרם לרעש הזה, אך לא ראתה אף אחד. הכל היה חשוך מדי גם ככה, ולא היה נראה לה הגיוני שמישהו ישהה בחוץ בשעה מאוחרת כזאת. כריס החליטה להתעלם ולחזור מהר לביתן שלה, אבל היא לא הצליחה לעבור שני מטרים ומישהו לפת את זרועותיה באחיזת ברזל וסתם את פיה כך שלא יכלה לצרוח ולקרוא לעזרה. היא בעטה ברגליה, מנסה להשתחרר מאחיזתו של מי שזה לא היה, אבל בכל פעם שהרפה ממנה מעט והיא כמעט הייתה מסוגלת לברוח, הוא חזר ולפת את זרועותיה בכוח רב יותר.
בסופו של דבר היא הפסיקה להיאבק, מנסה להטעות אותו ולגרום לו לחשוב שהיא התעייפה. הוא, מצידו, הוריד את ידו מפיה, וזאת הייתה ההזדמנות שלה להתחיל לצרוח בכל כוחה.
"תעזוב אותי!" היא קראה והתחילה שוב לבעוט בו.
"תרגיעי, זה רק אני." הקול של מי שהחזיק אותה היה כל כך מוכר שהיא עצרה את נשימתה והפסיקה להיאבק.
"יופי," אמר ג'ף ועזב את זרועותיה, "עכשיו תפסיקי לצרוח או שנסתבך בצרות."
"נסתבך בצרות?" שאלה כריס, מדגישה את המילה הראשונה, "אני לא זאת שתפסה אותך מאחורה והחזיקה אותך כאילו זה אירוע חטיפה!"
ג'ף נראה נבוך.
"טוב לא תכננתי את זה ככה," הוא התנצל, "פשוט חשבתי שאת אחד מהמדריכים שעושים משמרות בלילה."
כריס הרימה גבה בשאלה.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר," אמרה כריס בנחישות, "ואני לא חושבת שלחטוף מישהו זו דרך טובה לעצור אותו מלראות אותך." מבטו של ג'ף הרצין.
"מה זאת אומרת את לא יודעת? מאז הרצח של דין מסתובבים מדריכים משכבת י"ב בכל המתחם."
כריס הייתה המומה.
"א-אתה זוכר את דין?"
"ברור שאני זוכר!" לחש ג'ף, "אני לא עוד אחד מהאידיוטים שמאמין לשטויות של בית הספר."
רחש מאחוריהם גרם לכריס לקפוץ בבהלה.
"דיי מסוכן להסתובב עכשיו בחוץ בשעות כאלה," הסביר ג'ף, "אולי כדאי שנחזור לביתנים."
הוא החל להתרחק, כשלפתע כריס לפתה את זרועו. ג'ף גיחך.
"עכשיו את משחקת אותה החוטפת?"
כריס גילגלה את עיניה ומשכה את ג'ף לכיוון הביתן שלה. היא פתחה את דלת חדרה, ואחרי ששניהם היו בפנים, נעלה אחריה.
"אוקיי אז את לא סתם משחקת אותה חוטפת," מילמל ג'ף, "את באמת חוטפת אותי."
"אני לא," ענתה כריס, "אם היית רוצה היית יכול להתנגד. אתה הרבה יותר חזק ממני."
"צודקת." הייתה לרגע שתיקה מביכה.
״אתה יודע מה הולך פה?״ שאלה כריס. ג׳ף הרים גבה בשאלה.
״הממ... את מתכוונת פה בחדר שלך?״ כריס גילגלה את עיניה.
״פה בכללי, בפנימיה. אתה יודע למה דין מת? למה פתאום כולם שכחו אותו?״
״בקשר לזה...״ ענה ג׳ף, ״אין לי ממש מושג.״
אבל כריס ראתה משהו בעיניים שלו שגרם לה לתהות האם הוא דובר אמת.
״למה היית מחוץ לחדר שלך אחרי השעה המותרת?״ שאלה כריס, מנסה לבדוק אם חששותיה נכונות. הפעם, ג׳ף היסס.
"למה את היית מחוץ לחדר שלך אחרי השעה המותרת?" הוא שאל אחרי כמה שניות של שתיקה. הפעם היה תורה של כריס לשתוק. היא ידעה שאסור שמישהו ידע על הפריצה לבניין השמור ביותר במדינה, ושאם מישהו ישמע על זה, הם יסתבכו בצרות ואולי ימצאו גורל דומה לזה של דין.
"אוקיי, הוגן," ענתה כריס, "אתה לא אומר לי, אני לא אומרת לך." הם שתקו שוב, הפעם השתיקה הפכה מרגע לרגע למביכה יותר. בסופו של דבר ג'ף שבר אותה.
"טוב, אני חושב שכדאי שאלך." הוא אמר והלך לכיוון הדלת. בשנייה האחרונה הסתובב אליה.
"כדאי שתבדקי טוב על מי כדאי לך לסמוך, כריס. תמצאי אנשים שעומדים באותו צד איתך."
הוא יצא מהחדר בלי לומר מילה נוספת, משאיר את כריס עם עיניים פעורות בשאלה, ומחשבות מבולבלות לחלוטין.
"למה אתה מתכוון?" היא קראה אחריו, אבל הוא לא חזר כדי להסביר.

ת"ב?


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 25 2017, 22:04 PM
צטט הודעה




רבות הדרכים לאהוב אותך
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20038
חרמשים: 101038
מגדר:male
משתמש מספר: 50788
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 01.12.2014


הקפצה happy.gif


--------------------
פעם הייתי פה
User Posted Image
(לפעמים אני פה גם עכשיו)

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 25 2017, 22:57 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20781
חרמשים: 36649
מגדר:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


היי תיראו מי חזר מהמתים אחרי שנה וחצי? המוזה שלי! אז הנה עוד פרק אחרי מיליון שנה תהנו.

פרק 8


"אז בקיצור", סיכם תום וחטף לג'ון את הדף שהחזיק מידו, "אתמול היה כישלון מחוץ כי אין לנו מושג מה לעזאזל התיק של דין עשה שם, למה שרפו אותו, או מה התיק של כריס עשה שם, והאם הולכים לעשות משהו בקשר לזה."
הם ישבו בחורשה האחורית של הפנימייה. הייתה זאת שעת הפסקת הבוקר, כך שרוב התלמידים שוטטו בקפטריה או בחצר הקדמית, ואף כיתה לא הייתה בשיעור חקלאות ולא יכלה להפריע להם בסיכום המידע שאספו ביום האתמול, כשפרצו לבניין השמור ביותר במדינה.
"איך בכלל קוראים לבניין הזה?" שאלה כריס לפתע את השאלה שבערה בתוכה כבר כמה דקות.
"לפי מה שכתוב פה," ענה ג'ון והעביר את מבטו אל מסך המחשב הנייד שלו, "יש למקום הזה שבעה שמות, ואף אחד מהם אינו בשימוש."
"אז איך לעזאזל העובדים שם קוראים למקום," שאל תום וקפץ מענף העץ הנמוך עליו ישב, "כאילו, 'היי בוקר טוב, בואו נלך למקום השמור ביותר במדינה?' זה נשמע יותר טיפוסי לאנשים כמונו, שפרצו לשם."
כריס נשכה את שפתה התחתונה, מנסה לעצור את הגיחוך שאיים לצאת ממנה.
"אולי הם פשוט נשמעים כמונו," ענה ג'ון וסגר את המחשב, "או שהם פשוט אומרים שהם הולכים לעבודה." תום גילגל את עיניו.
"מה שתגיד חכמולוג." הפעם כריס לא עצרה את עצמה ושיחררה את צחוקה.
"ועכשיו הפכתי לבדיחה של היום." תום שילב את זרועותיו ובעט בשביל החצץ שעליו עמד, כך שמיליון אבני חצץ קטנות עפו לכל הכיוונים.
"לידיעתך, אתה איכשהו תמיד הופך לבדיחת היום." שלושת הנערים הזדקפו והסתובבו, וראו מולם נער גבוה, בעל שיזוף מושלם ושיער שטני.
"אף אחד לא הזמין אותך למסיבה הזאת ג'פרי ברוק," אמר ג'ון, הסתובב חזרה כך שגבו מופנה אל ג'ף, ופתח שוב את המחשב,"אנחנו כרגע דיי עסוקים במשהו שהוא לגמרי לא עניינך."
ג'ף מצידו, צחק. הוא אמנם חיבב את כריס והתנהג אליה בנימוס, אבל הוא היה "האויב המושבע" של ג'ון ותום במלוא מובן המילה. כריס בחנה אותו לרגע וכיווצה את מצחה, כך שקמט קטן הופיע בין גבותיה.
"ג'ף מה אתה עושה פה?" היא שאלה וירדה בקפיצה מהגדר הנמוכה שהקיפה את מטא התפוחים של החורשה. ג'ף חייך חצי חיוך, שגרם לכריס להסמיק. חיוכו נעשה רחב יותר כשראה את ההשפעה שלו עליה.
"האמת היא, שחיפשתי אותך," ענה ג'ף והכניס את ידיו אל כיסי מכנסיו, "את יודעת, כדי לדבר על אתמול." ההשפע על ג'ון ותום הייתה מיידית.
כריס נעצה את מבטה הזועם בג'ף, בעוד תום סובב במהירות את ראשו אליה ועיניו נפערו בפליאה. ג'ון מצידו סגר בשנית את הלפטופ, שרירי ידיו התקשחו, לסתו נשמטה בכעס וכריס הצליחה לשמוע אותו נושם עמוקות כדי להירגע. היא שילבה את זרועותיה על חזה.
"לא קרה דבר אתמול, ג'ף," היא אמרה בקול חצי לועג, "בסך הכל תפסתי אותך משוטט בחצר אחרי השעה המותרת." חיוכו של ג'ף נעלם והפך להבעה ספקנית שהסתירה את כעסו.
"בקשר לזה, אני רוצה לדבר." הוא התקרב עוד כמה צעדים אליהם, אבל עדיין נשאר במרחק בטוח.
"אין מה לדבר על זה," המשיכה כריס, "אם באת להתחנן שלא אספר למפלצת אנדרסון על כך שהיית בחוץ בשעה מאוחרת, כדאי שתחשוב שוב."
"אני יודע שלא תלשיני," אמר ג'ף בבטחון, "אז אני לא דואג."
כריס התחילה להתעצבן. לג'ף הייתה נטייה תמיד לגרום לה להרגיש שלא בנוח, לא משנה באיזה מובן.
היא חשבה על מה שהוא אמר בערב הקודם.
תמצאי אנשים שעומדים באותו צד איתך. איזה צד?
"אני חושבת שאני שומע את הצלצול מפה," קטע תום את השיחה, "נכון ג'ון?"
"כן גם אני שומע אות," ג'ון שיתף איתו פעולה, " בואו נלך לפני שנאחר לאימוני ספורט."
שניהם נעמדו וסימנו לכריס לבוא אחריהם.
"אנחנו נמשיך את השיחה הזאת ביום אחר," הזהיר ג'ף.
"אין לי ספק בכך," מלמלה כריס ומיהרה אחרי חבריה.

היא רצה בכל כוחה, נשימת כבדה ורגליה כואבות. היציאה לא נראת קרובה יותר ממש שנראתה לפני מספר דקות, היא אפילו נראת כאילו היא מתרחקת. היא רצה יותר ויותר מהר, אבל זה לא עוזר לה.
פתאום היא מחזיקה בידיה רובה עם כנה ארוך, ואישה זרה עומדת מולה, לוחשת לה מילים טובות.
"את תצליחי, אני מבטיחה שהכל יהיה בסדר."
ואז הרובה יורה כאילו בעצמו, אבל היא יודעת שהיא זו שיורה בו, בעוד גופות רפויות נופלות אחת אחת על הרצפה. גבר חסון בשנות השישים לחייו ניגש אליה ומחזיק את כתפה בחיזוק.
"עבודה יפה."
היא לא מבינה מה לעזאזל קורה איתה, וכבר היא עוברת למקום אחר.
היא יושבת בגן המשחקים הנטוש, הנדנדות חורקות בזמן שהרוח מזיזה אותן בחזקה, כמעט תולשת אותן. בהבזק אחד הגן נראה שלם לחלוטין, כאילו מאז ומתמיד נראה מושלם, ובפתאומיות חוזר למצבו הרגיל, אלא שהוא לוקח איתו את כל הרגיל גם מהבתים הלבנים מסביבו.
הדשא נראה רקוב ויבש, הבתים נראים חשופים בעלי צבע מתקלף, והכביש נראה סדוק, כאילו שנים של שימוש הרסו אותו לחלוטין.
היא יושבת בחדר ישיבות, והאיש הזר הזה, ניקולאס, יושב לידה. הם מקבלים הוראות מהאיש בעל השיבה.
"סוואן וסיירה, המטרה שלכם זה להסתנן בלי להיתפס. אם תתפסו, חייכם ביחידה ייגמרו, וכך גם חייכם בכללי."
צרחת כאב נשמעת, והיא בחדר ניתוח, אבל זהו לא באמת חדר ניתוח אלא המקום השמור ביותר במדינה, וניקולאס חוזר ואומר לה את אותן מילים.
"אל תשכחי אותי. יש לנו משימה. אל תשכחי אותי."
הוא מחזיק את ידה כדי להבטיח שלא תצא מהישג ידו, אבל משהו מושך אותה אחורה והיא נופלת לתוך ריק.
אבל זהו לא ריק, אלא החצר האחורית של בית הספר, והיא נראת נטושה ומוזנחת. כל הפירות נבולים, הגדר שבורה והעצים יבשים.
ג'ף מתקרב אליה צעד אחר צעד, כמו דמות מסרט אימה. הוא מתקרב אליה בקצב מטורף, והיא לא מצליחה לברוח בזמן לפני שהוא תופס אותה בצוואר ומוחץ את קנה הנשימה שלה.
"תמצאי אנשים שעומדים באותו צד איתך," הוא מגחך לאוזנה ומצמיד את שפתיו אליה. "תחפשי אנשים שעליהם את יכולה לסמוך."
היא לא מצליחה לנשום, הידיים לוחצות חזק יותר ויותר והיא מעבדת את הראייה לרגע, וכשהיא מתעוררת היא נמצאת בחדרה ההרוס, אדם בחסר פנים מחפש בין דבריה משהו שלא נמצא שם.
היא מתרחקת לכיוון הדלת, אבל מישהו מחבק את גופה ביד אחת ומצמיד את פניו לצווארה.
היא מסובבת את ראשה, אבל לא מצליחה לזהות את פניו של האדם, עד שהוא מרים את ראשו ורואה שזה ניקולאס.
"אנחנו נהיה בסדר סוואן, אנחנו נצליח. זאת הבטחה." הוא מנשק את צווארה שוב,, הפעם בתשוקה עזה יותר, והיא לא מנסה להשתחרר.
כשהיא קולטת מה קורה, היא מנסה להזיז את זרועו של האיש מצלעותיה, אבל בלי הצלחה.
ואז הקול משתנה, והיא נמצאת במסדרון חשוך וארוך, דמעות זולגות על פניה.
"אל תדאגי, ילדה טיפשה," הקול אומר בעוד הוא מכוון אקדח אל ראשה. היא יכולה להרגיש את חיוכו על כתפה החשופה.
היא שומעת יריות מסביבה, ורואה איך כל ההריסות הופכות למושלמות, כל הדברים הלא טובים הופכים ליפים.
היא רואה עיניים כחולות מסתכלות עליה בחוסר אונים.
הדמעות ממשיכות לזלוג במורד לחייה.
"אני מצטערת," היא לוחשת, לא יודעת על מה היא מבקשת סליחה.
האיש מאחוריה צוחק צחוק זדוני, ונראה לה שפניו הופכות לרגע להיות אלה של אריק בראון, האיש שהגיע לבית הספר לבדוק את המוות של דין ואת החדר ההרוס שלה.
הוא מחייך חיוך ניצחון מרושע, והיא מרגישה כאילו היא מכירה אותו היטב.
הירייה חודרת למוחה והיא מרגישה דם חם זולג על פניה ובמורד כתפה.
"זה לא יכאב".


כריס התעוררה מיוזעת והתיישבה במיטתה, כאב חד תקף את אמת זרועה. בחוץ, מתחמי הפנימייה היו חשוכים ורוח קלה של תחילת האביב נכנסה לתוך חדרה דרך החלון הפתוח.
היא נעמדה לסגור אותו, כשלפתע שמעה רעש מוזר בחושך. נשימתה נעצרה בחרדה, והיא הסתכלה מסביבה באיטיות כדי לתפוס תנועה.
כשהרעש נשמע שוב, היא התקרבה באיטיות אל מתג החשמל והסתובב להדליק אותו, אבל כשהפנתה את מבטה חזרה אל החדר הוא היה ריק.
החלון היה פתוח בשנית.

ת"ב?


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 27 2017, 17:31 PM
צטט הודעה




מוגל


פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 92
חרמשים: 1092
מגדר:female
משתמש מספר: 61051
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 06.02.2017


וואו, ממש אהבתי את הכתיבה שלך.
את האמת לא התחברתי הכי בהתחלה אבל שהמשכתי לקרוא ממש אהבתי. :)


--------------------
קאמיל ~ 17 ~ GoT ~ בני הנפילים ~ וואן פיס ~ אומנות ~ Guns n Roses

User Posted Image
“We don’t make mistakes, just happy little accidents”

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 27 2017, 19:22 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20781
חרמשים: 36649
מגדר:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


QUOTE (Camille @ Feb 27 2017, 07:03 PM)
וואו, ממש אהבתי את הכתיבה שלך.
את האמת לא התחברתי הכי בהתחלה אבל שהמשכתי לקרוא ממש אהבתי. :)

תודה רבה. אני חושבת שההתחלה קצת מוזרה וזה, אבל עם הזמן אני משפרת אותה, אז שמחה שהמשכת לקרוא.
תודה על התגובה ^^


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 27 2017, 23:03 PM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 14310
חרמשים: 21115
מגדר:female
משתמש מספר: 55239
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.12.2015


מסיבה לא ברורה זה מזכיר לי את המעניק...
ובלי קשר, זה סיפור ממש מעניין וכתוב זורם אבל עם מספיק תיאורים בשביל שאדע מה קורה ואוכל להתחבר לדמויות.
העלילה אדירה ומותחת בדיוק במידה הנכונה, קורים דברים אבל לא רץ מדי. אני חייבת להודות שהיה לי טיפה קושי עם הקלות שבה הם פרצו לבניין ממשלתי (ברצינות, צריך להרביץ לממשלה הזו אם ככה היא מגינה על המידע הכי חשוב שלה) וגם מוזר לי שעולם שהוא עתידני עדיין ישתמש בתיקיות נייר, כאילו יש להם טכנולוגיות נהדרות בדברים אחרים, למה לא בזה?
בכללי העובדה שזה עידן מודרני קצת לא ברור, הייתי אומרת שזה בערך חמישים שנה בעתיד שלנו אבל שכריס דיברה על העבר היא דיברה על מאות שנים ואני לא יודעת, הייתי מצפה לשינויים טכנולוגים יותר גדולים.
בהקשר לדמויות, תום וכריס הם שניהם ממש מצויינים וגם ג'ף הוא די אדיר אבל את הדמות של ג'ון קצת לא הבנתי, הוא לא בדיוק החלטתי וזז על שתי משבצות, של השטותניק ושל הגאון מחשבים, זה יכול לעבוד כמובן אבל זה פשוט טיפה יותר מבלבל וקצת יותר קשה ללכוד אותו אז הוא מרגיש לפעמים פחות עיקבי מהאחרים.
אוקיי, אחרי שהתקטננתי על מלא דברים חסרי כל משמעות נשאר לי רק לומר שהסיפור באמת מקסים ואפילו שזה לא הז'אנר שלי (אני מעדיפה פנטזיה, מד"ב מעצבן אותי לרוב) זה באמת מותח ומאוד נהנתי לקרוא את שמונת הפרקים המפורסמים ואחכה לפרקים הבאים.


--------------------
טוב, אז חתימה מושקעת אין לי... אופס.
זאת חתימה מוקדשת אבל, היא מוקדשת לשתי הסיבות שאני עוד בפורטל דייזי וליליקה.
הא, ואם לא הייתי פוחדת שאני לא אזהה את המשתמש של עצמי אם אני אחליף כינוי הייתי משנה לחתול.
או דלפי.


תודה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 27 2017, 23:11 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20781
חרמשים: 36649
מגדר:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


QUOTE (Farseer @ Feb 28 2017, 12:35 AM)
מסיבה לא ברורה זה מזכיר לי את המעניק...
ובלי קשר, זה סיפור ממש מעניין וכתוב זורם אבל עם מספיק תיאורים בשביל שאדע מה קורה ואוכל להתחבר לדמויות.
העלילה אדירה ומותחת בדיוק במידה הנכונה, קורים דברים אבל לא רץ מדי. אני חייבת להודות שהיה לי טיפה קושי עם הקלות שבה הם פרצו לבניין ממשלתי (ברצינות, צריך להרביץ לממשלה הזו אם ככה היא מגינה על המידע הכי חשוב שלה) וגם מוזר לי שעולם שהוא עתידני עדיין ישתמש בתיקיות נייר, כאילו יש להם טכנולוגיות נהדרות בדברים אחרים, למה לא בזה?
בכללי העובדה שזה עידן מודרני קצת לא ברור, הייתי אומרת שזה בערך חמישים שנה בעתיד שלנו אבל שכריס דיברה על העבר היא דיברה על מאות שנים ואני לא יודעת, הייתי מצפה לשינויים טכנולוגים יותר גדולים.
בהקשר לדמויות, תום וכריס הם שניהם ממש מצויינים וגם ג'ף הוא די אדיר אבל את הדמות של ג'ון קצת לא הבנתי, הוא לא בדיוק החלטתי וזז על שתי משבצות, של השטותניק ושל הגאון מחשבים, זה יכול לעבוד כמובן אבל זה פשוט טיפה יותר מבלבל וקצת יותר קשה ללכוד אותו אז הוא מרגיש לפעמים פחות עיקבי מהאחרים.
אוקיי, אחרי שהתקטננתי על מלא דברים חסרי כל משמעות נשאר לי רק לומר שהסיפור באמת מקסים ואפילו שזה לא הז'אנר שלי (אני מעדיפה פנטזיה, מד"ב מעצבן אותי לרוב) זה באמת מותח ומאוד נהנתי לקרוא את שמונת הפרקים המפורסמים ואחכה לפרקים הבאים.

אוקיי זו התגובה הכי ארוכה שאי פעם קראתי על אחד הסיפורים שלי.
בקשר לבלבולים שלך (ג'ון, עידן מודרני, פריצה לבניין ממשלתי וכו') אני מקווה להבהיר הכל בהמשך כי רוב הדברים הם מאוד בכוונה (כן, גם זה שהם פרצו מאוד בקלות לבניין ממשלתי) ואני ממש שמחה שאהבת.
בעיקרון, אני מתכננת להבהיר הכל בעוד כמה פרקים, אולי זה יתן לך הסבר על הכל.
תודה על התגובה הבונה, מעריכה את זה מאוד ^^


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 28 2017, 20:45 PM
צטט הודעה




עכשיו ותמיד
*****

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 4956
חרמשים: 21788
מגדר:female
משתמש מספר: 56812
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 08.04.2016


אוקיי, קראתי את הפרק הראשון והוא מהמם!
את כותבת ממש מוכשרת ואני אמשיך לקרוא את שאר הפרקים בקרוב:)
את בינתיים תמשיכי לך ואני אמשיך לקרוא. תמשיכי בקרוב!


--------------------

אליסון 🐘 מוזיקאית 🐘 כותבת 🐘 פאנגירל 🐘 מנהלת הפאנדום המתחלף עם טליה לשעבר ♥ 🐘 דרדסים 🐘 תמיד כאן בשבילכם ❤ 🐘 עוד...

💝💜😽🖌💐💛💌💙😊🌟🌻🍒💚💋🍦🦄

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושאקפיצה לעמוד (6) 1 [2] 3 4 ... אחרון » קפיצה לעמוד V 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8164 18908 18995 19399


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007