פנימייה של מכשפות אפלות שעברו דברים, לי ולסיוון

טופס:

שם : קריסטל מקל
רקע: הוריה שנאו אותה והתעללו בה, היא ברחה מהבית , היא ילדה בעיתית שלא מצליחה להסתדר באף בית אומנה.
מראה: שיער שחור בוהק עד הכתפיים, עיינים כחולות בהירות, עור חיוור, גבוהה .
אופי; לא חברתית ואולי טיפה מפחידה שפוגשים אותה, אבל שמכירים אותה היא נחמדה מאוד , נאמנה וחברה טובה. היא מאוד מופרעת שרוצה, אבל יכולה.להיות מנומסת.
הערות: בהצלחה לנו

שם: נלי איידיס תרידס (מבטאים Neli Aidis trides, מקווה שרשמתי נכון)
רקע: עברה ממקום למקום בגלל התנהגות חוצפנית עד שגילו שיש בה משהו הזוי קצת, אז שלחו אותה לפנימייה למכשפות, כי זה נחשב "בית המשוגעים" של הנערות מבחינת העירייה. היא עברה מפנימייה לפנימייה (היא ניסתה בית אומנה והחזירו אותי תוך פחות משעה) וגם אם ציוותו אותה לישון עם עוד מישהי, מי שציוותו את איידיס לה בדרך כלל הייתה מבקשת לעבור חדר. די סבלה ברוב הפנימיות שהייתה בהם כי משום מה הציקה לה כל הזמן ילדה בשם 'הילארי' כל פעם במראה אחר. החפצים היחידים שיש לה אלו שעון מעורר, עטרת קטנה שהיא שומרת עליה מכל משמר וכדור גומי קטן. לא מסתרקת. בדרך כלל מתעוררת ממש מוקדם והולכת לישון ממש מאוחר, כשהיא בפנימייה חדשה כשכולם ישנים היא נכנסת לחדר שלה ופתאום מופיעה להם בחדר, אותו דבר עם היציאה. העירייה שונאת אותה והיא שונאת את העירייה. יותר מידי אנשים חושבים שהיא משוגעת.
אופי: ילדה מאוד מסתורית. שונאת את העולם, מדברת לעצמה (יותר נכון חופרת לעצמה, אופס) הייתה לה חברה טובה אחת שהייתה לה לשנה אחת, אפילו פחות. מטילה ספק בכל דבר, שואלת יותר מידי שאלות די פילוסופיות אבל שלא היה כוח לאף אחד לשמוע חוץ ממורה אחד בפנימייה אחת שהעביר שיעור פילוסופיה וכל הזמן דיבר על סמים. לא כל כך אוהבת שקוראים לה נלי אם כי המורים היו קוראים לה ככה כי 'ככה כתוב ברשימת השמות'. חוץ מזה יתגלה בהמשך.
מראה: http://forumpics.a7.org/?file=20150309162508.jpg יש לה שיער מאוד ארוך בערך עד הברכיים שלה בצבע כחול-ירקרק-שחור.
הערות: אופס הרקע והאופי התערבבו לי
לא נורא
עומד להיות כיף!
את מתחילה

התעוררתי בבוקר וישר זרקתי כרית על איידיס

"את בן אדם הזוי." אמרתי וזרקתי עליה בחזרה. עד שהרשתי לעצמי לקום קצת יותר מאוחר מבדרך כלל?

"אולי." עניתי לה והחזרתי את הכרית למקומה

אולי היא אומרת לי?! אם היא לא הייתה הזויה היא לא הייתה כאן! "את חיה באשליה גדולה כנראה. בכל אופן, עוד שעתיים מתחיל שיעור. צריך להתכונן."

"אני לא חושבת שאני הזויה, אני חושבת שהעולם הזוי"

קמתי מהמיטה, הלכתי כמה צעדים ונפלתי. לרגע הרגשתי שיש לי אזיקים על הידיים אבל ברגע השני כבר לא.

התיישבתי על המיטה והתחלתי לנעול את המגפיים השחורות הרגילות שלי

ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי. ניסיתי שוב, והצלחתי. "אני בן אדם טיפשי וחסר תועלת. אני הזויה ורעה ומכוערת." ככה המשכתי להתיר עליי כמה אני גרועה. מזלי שלא הייתי צריכה להתארגן כל כך. בגדים כבר יש עליי, גרביים גם, להסתרק לא צריכה וזהו. לקחתי איזה ספר שכריכתו נפלה והתקדמתי לכיוון הדלת כשאני ממשיכה במטר הקללות על עצמי. "את באה?" הפסקתי לרגע את הקללות.

"כן, בטח " כבר הייתי רגילה לקללות שלה על עצמה אז לא ניסתי להפסיק

התחלתי לצעוד עם הגרביים. המכנסיים כמעט נפלו לי ושמתי לב שיש לי קרע די גדול בחולצה באיזור של החזה. חזרתי לחדר, הסתובבתי שגבי היה מופנה לדלת וסובבתי את החולצה. חזרתי לידה.

"את בסדר?" שאלתי אותה

"כן רק היה לי קרע די גדול ולא רציתי שימצאו עוד סיבה לצחוק עליי. את?"