שרשור דיימוס חלוצי בהחלט, לי ולענן, הדינו השועלי

[Jataro Kemuri]

הריח של העשן גרם לי למצמץ בעצבנות. דחפתי את הדף לתוך הילקוט שלי. "שום דבר," מיהרתי להשיב. הרגשתי משהו רועד בגרוני.

[כינוי בעברית]

ריח של עשן?
-------
מקגונגל חילקה לנו מערכת שעות. שמעתי את רון מתלונן על המערכת ההזויה של יום ראשון והסכמתי איתו בליבי. בינס, טרלוני, סנייפ ואמברידג׳ לא נשמעו כל כך מזמינים, ועוד באותו יום?
"צריך ללכת לכיתה של בינס," נאנחתי וראיתי את שיימוס הרועד, "מה יש לך? זה לא הארי, נכון?"

[Jataro Kemuri]

אם הוא שורף את הדף, מן הסתם, יש עשן, לא? אלא אם כן זה קסום, ואז הוא עשה לחש שאין עשן...
~~~~
הצצתי במערכת השעות. היא הייתה מעצבנת למדי, אבל כבר לא ממש היה לי אכפת. הנדתי בראשי לעבר דין. "לא, זה לא בגלל הארי. הכול בסדר, אני נשבע." החיוך המאולץ מקודם לכן חזר.

[כינוי בעברית]

הרמתי גבה. "אתה בטוח?"

[Jataro Kemuri]

"כן, דין. הכול בסדר." כיסיתי על הפה שלי. "אני פשוט לא מרגיש כל כך טוב." ראיתי את הארי ניגש אלינו, וקיללתי בלבי. טוב, אולי לא כל כך בלבי. "shite," מלמלתי.

[כינוי בעברית]

גיחכתי. הקללה האירית הזאת גרמה לי לחשוב ש... לא יודע, בעצם, אני די רגיל לזה, אבל זה מגניב אותי בכל פעם מחדש. "בוא ניקח אותך למרפאה, מהר," אמרתי כשראיתי את הארי מתקרב.

[Jataro Kemuri]

השפלתי מבט וחייכתי חיוך קטן כשהבחנתי בניצוץ בעיניו של דין. ידעתי שהוא אוהב לשמוע אותי מקלל קללות איריות, אבל משום מה, הוא עצמו סירב להשתמש בהן. "אני לא חושב שזה עד כדי כך גרוע," מלמלתי, אבל הייתי די בטוח שאני ירוק כמו תלתן עם שלושה עלים. הארי התיישב לצדי וחייך אלי חיוך נעים.

[כינוי בעברית]

הוא עצמו סירב להשתמש בהן כי הוא לא אירי, אני מניח
-------
"אה, בוקר טוב, הארי," אמרתי לילד שנשאר בחיים שהתיישב לידינו

[Jataro Kemuri]

"בוקר טוב," הארי אמר, ואני השפלתי מבט. "שיימוס, הכול בסדר?" שאל הארי. השתעלתי.
"הכול בסדר," השבתי. "אני בסך הכול לא ממש מרגיש טוב."
"התרגשות של היום הראשון?" הוא שאל בנימוס. ניערתי את ראשי.
"מה פתאום אתה מדבר אלי בכלל? חשבתי שאתה שונא אותי."

[כינוי בעברית]

"רק רציתי שנהיה ביחסים טובים," אמר הארי בטון מתנצל, "בכל זאת אנחנו אמורים להיות באותו חדר שינה לשלוש השנים הקרובות, לא כדאי שניצור מתח מיותר במה שאמור להיות הבית שלנו. נכון?"

[Jataro Kemuri]

"אתה צודק." פשוט לא התחשק לי לריב על כל העניין שוב. זה סתם היה מיותר. "אני אעזוב את זה. אני... צריך ללכת לקחת כמה דברים לפני השיעור. תכף חוזר," הבטחתי. קמתי ממקומי ומיהרתי לעזוב את השולחן ולעלות במדרגות לקומה השביעית. בדרכי החוצה מהאולם, הספקתי לשמוע את נוויל שואל: "מה קרה ביניהם?" בפליאה.
מה שבאמת רציתי לעשות היה לשים את הציור במקום בטוח. אף אחד לא צריך לדעת מאיפה קיבלתי אותו ולמה לעזאזל שמרתי אותו.

[כינוי בעברית]

אוו מסתורי
------
ראיתי את רון והרמיוני זוקרים אגודלים לעברו של הארי.
"תאמין לי ששני אלה מצילים אותך כל פעם מחדש, הארי. בטח היית אבוד בלעדיהם," אמרתי לו, "זה היה הרעיון שלהם, נכון?"

[Jataro Kemuri]

דמיינתי את השיחה למטה, את חבריי אוכלים ומפטפטים. מנסים אולי להסביר לנוויל למה אני והארי רבנו. אני, לעומת זאת, מלמלתי "וינגרדיום לביוסה" על המזרן שלי, שהתרומם באוויר. דחפתי את הדף בין הקורות של המיטה, החזרתי את המזרן למקומו וחטפתי את הילקוט. דחפתי בו ספר היסטוריה, כדי שלא ייראה שהלכתי לשווא, ומיהרתי לחזור למטה.
"על מה אתם מדברים?" שאלתי בחיוך בזמן שהתיישבתי בין הארי לדין, כי לא היה שום מקום פנוי אחר.

[כינוי בעברית]

"על כמה שהייתי אבוד בלי רון והרמיוני," הארי ענה

[Jataro Kemuri]

"טוב, זה נכון," אמרתי. נוויל כחכח בגרונו.
"מה עשית למעלה?" הוא שאל. הנחתי שהוא לא שמע שאמרתי שהלכתי לקחת משהו לשיעור.
"לקחתי את ספר ההיסטוריה שלי," השבתי במהירות.