סיקור סופר || שרלוט ברונטה

[Masha Rostova]

סיקור סופר || שרלוט ברונטה

שם הסופרת: שרלוט ברונטה, Charlotte Brontë

תאריך לידה ופטירה: 21 באפריל 1816 - 31 במרץ 1855

מקום לידה: יורקשייר, אנגליה

מקום פטירה: הווארת', אנגליה

תחילת פעילות: 1846

מספריה הידועים: וילט, ג'יין אייר

ספריה:


המתורגמים:

ג’יין אייר, תרגמה חנה בן דוב, פיתוחי עץ - פריץ איכנברג, ניומן, תל אביב, 1946.
ג’יין אייר, תרגם יצחק לבנון, מסדה, רמת גן, 1968.
ג’יין אייר, תרגמה טלה בר, אור עם, תל אביב 1986.
ג’ין אייר, תרגמה ליאורה הרצוג, זמורה ביתן, 1987.
ג’יין אייר, תרגמה שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, תל אביב, 2007.‬
וילט, תרגמה סיגל אדלר; אחרית דבר - לאונה טוקר, ירושלים : הוצאת כרמל, תשע"א 2010.

לא תורגמו:

שירלי (1849)
הפרופסור (1857)


על שרלוט ברונטה:

שרלוט ברונטה נולדה ב -21 באפריל 1816 בעיר ת'ורנטון, מערבית לברדפורד, השלישית מבין ששת ילדיה של מריה (לבית ברנוול) ופטריק ברונטה (לשעבר ברונטי), כומר אירי אנגליקני.

בשנת 1820 עברה משפחתה לכפר הוורת', שם התמנה אביה לעמוד בראש כנסיית 'סיינט מיכאל ומלאכיו'. האם מריה נפטרה מסרטן ב- 15 בספטמבר 1821, והותירה אחריה חמש בנות- מריה, אליזבת, שרלוט, אמילי ואנה, והבן ברנוול, שנשאר תחת השגחת אחות האם- אליזבת בראנוול.

באוגוסט 1824 שלח פטריק את שארלוט, אמילי, מריה ואליזבת לבית-הספר לבנות הכמורה בגשר קאוואן בלנקשייר. שרלוט טענה שתנאי המחיה הקשים של בית הספר השפיעו על בריאותה ועל התפתחותה הגופנית, והאיצו את מותן של מריה (נולדה ב -1814) ואליזבת (נולדה ב -1815), שמתו משחפת ביוני 1825 (התנאים הקשים של בית הספר הוו השראה בספר "ג'יין אייר" לתיאוריו של בית הספר "לווד" לבנות). לאחר מות בנותיו הבוגרות יותר, הכומר הוציא את שרלוט ואמילי מבית הספר.

בחזרה בביתה, שימשה ברונטה כ"דמות אימהית וחברותית" לאחיותיה שנותרו בחיים- אמילי ואן. ברונטה כתבה את שירה ​​הידוע הראשון בגיל 13 בשנת 1829, והמשיכה לכתוב יותר מ -200 שירים במהלך חייה. רבים משיריה "פורסמו" במגזין הביתי של בראנוול 'בלקווד', ועסקו בקונפדרציה הבדונית 'גלאס טאון', שזו בעצם עיר בדיונית שעליה חשבה שרלוט. היא ואחיה יצרו את עולמם הבדיוני, והחלו בכתיבת חייהם ומאבקי תושבי הממלכות הדמיוניות שלהם. שרלוט וברנוול כתבו סיפורים על ארץ דמיונם המשותפת, "אנגריה", ואמילי ואן כתבו מאמרים ושירים על ארץ בשם "גונדאל". הסאגות שהם יצרו היו אפיזודיים ומורכבים, והם קיימים בכתבי יד לא שלמים, שחלקם פורסמו בצורה זו או אחרת. הם סיפקו לאחים עניין אובססיבי בילדות ובגיל ההתבגרות והכינו אותם לעיסוקים ספרותיים בבגרות.

בין 1831 ל -1832 המשיכה ברונטה את לימודיה באוניברסיטת "רואו הד" במירפילד, שם פגשה את ידידיה וחברותיה, אלן נוסיי ומרי טיילור. ב- 1833 כתבה נובלה, "הגמד הירוק", תוך שימוש בשם ולסלי. בסביבות 1833, הסיפורים שלה השתנו מסיפורי העל-טבעי והפכו לסיפורים ריאליסטיים יותר.

היא חזרה לשמש כמורה ב"רואו" מ- 1835 עד 1838. שרלוט תיאבה את המקצוע, וכך הוציאה את צערה בשירה, וכל שיריה היו שירים מלנכוליים. במאמר שכתבה בדצמבר 1835, ציירה ברונטה ניגוד חריף בין חייה העלובים כמורה לבין עולמות דמיוניים מלאי חיים שהיא ואחיותיה יצרו. רבים משיריה עסקו בעולם הדמיוני של אנגריה, ובדצמבר 1836 כתבה למשורר רוברט סאותיי וביקשה ממנו לעודד את הקריירה שלה כמשוררת. סאות'י כתב לה חזרה ואמר כי היא משוררת גרועה ושעליה לשקול קריירה אחרת, מכתב שפגע בה מאוד. משורר אחר, דון פוטר, כתב שלברונטה יש סדיזם בשירים שלה, והדמויות שלה שסובלות תמיד בדרך כלשהי, זאת מכוון שברונטה ידעה בעיקר צער, מוות וסבל בחייה, מה שהקשה על כתיבת דמויות מאושרות.

בשנת 1842 נסעו שרלוט ואמילי לבריסל כדי להירשם בפנימייה המנוהלת על ידי קונסטנטין האגר (1809-96) ואשתו קלייר זואי האב הגר (1804-874). במהלך זמנה בבריסל, ברונטה, שהעדיפה את האידיאל הפרוטסטנטי שבו אדם נמצא במגע ישיר עם אלוהים, התנגדה לקתוליות החריפה של מאדאם הגר, שאותה ראתה כדת רודנית. בתמורה לשכר לימוד לימדה שרלוט אנגלית ואמילי לימדה מוסיקה. זמנן בבית הספר היה קצר כאשר דודתן אליזבת, שגידלה את האח הצעיר במשפחה, מתה במפתיע באוקטובר 1842. שרלוט חזרה לבריסל בינואר 1843 כדי ללמד ההוראה בבית הספר. השהייה השנייה שלה לא הייתה מאושרת: היא התגעגעה הביתה ונקשרה מאוד לקונסטנטין הגר, שבו התאהבה נואשות. הוא אמנם לא החזיר לה אהבה והיה נאמן לאשתו. היא חזרה לכפרה בינואר 1844 והשתמשה בבילוי בבריסל כמקור השראה לחלק מהאירועים בספריה.

את ספרה הראשון, "הפרופסור", שרלוט לא הביאה לידי מו"לות, אך היא הייתה מעודדת מביקורת חיובית של "סמי'ת, אלדר ושות'", הוצאה לאור, שהשיבו שיהיו מעוניינים אולי ביצירות ארוכות יותר. ברונטה הגיבה על ידי גימור ושליחת כתב היד השני באוגוסט 1847. שישה שבועות לאחר מכן, "ג'יין אייר" פורסם, תחת שם סופר בדוי בשם "קורר בל".

ג'יין אייר זכתה להצלחה מסחרית מיידית וקיבלה בתחילה ביקורות חיוביות. ג' ה' לואיס כתב שזו "אמירה ממעמקי הנפש הנאבקת, הסובלת, המתמשכת", והכריז כי היא מורכבת מ"סימפריה דה-פרונדיס ". רבים תהו על זהותו של אותו קורר בל המסתורי, והמסתוריות גברה לאחר פרסום הספר "אנקת גבהים" מאת אליס בל- הלוא היא אחותה של שרלוט, אמילי. בעקבות ההשערות היה שינוי בתגובות הביקורתיות על עבודתו של ברונטה, יש שטענו שכתיבתה הייתה "גסה", ועוד יותר טענו זאת כשגילו ש"קורר בל" הוא למעשה אישה. עם זאת, המכירות של ג'יין אייר המשיכו לעלות, מתעלמות מהמבקרים. אומנית מוכשרת לכשלעצמה, ברונטה ציירה את הציורים עבור המהדורה השנייה של ג'יין אייר ובקיץ של 1834 שני הציורים שלה הוצגו בתערוכה על ידי החברה הצפונית המלכותית לעידוד אמנויות בלידס.

ב- 1848 החלה ברונטה לעבוד על כתב היד של הרומן השני שלה, "שירלי". היא הושלמה באופן חלקי עקב טרגדיה. משפחת ברונטה ספגה את מותם של שלושה מחבריה בתוך שמונה חודשים. בחודש ספטמבר 1848 מת ברנוול מברונכיטיס שהחריף על ידי שתייה כבדה, אם כי שרלוט האמינה כי מת משחפת. אמילי חלתה זמן קצר לאחר הלוויתו של בראנוול ומתה משחפת בדצמבר 1848. אן נפטרה מאותה מחלה במאי 1849. שרלוט מוכת הצער לא יכלה לכתוב בשלב זה.

את "שירלי" סיימה כזמן מה לאחר מכן, כהתמודדות עם האבל, והוא היה שונה מספריה האחרים, נעדר רגשות עמוקים וכתוב בגוף שלישי.

הרומן השלישי של ברונטה, האחרון שפורסם בימי חייה, היה וילט, שהופיע ב -1853. הנושאים העיקריים בו כוללים בדידות, כיצד ניתן לשאת אותה, והסכסוך הפנימי הנובע מהדיכוי החברתי של הרצון האישי. חלק ניכר מהדיאלוג של הרומן הוא בשפה הצרפתית. וילט סימן את חזרתה של ברונטה לכתיבה מנקודת מבט של אדם ראשון- הטכניקה שבה השתמשה בג'יין אייר. דמיון נוסף לג'יין אייר טמון בשימוש בהיבטים של חייה שלה כמקור השראה לאירועים בדיוניים, ובמיוחד בעיבוד מחדש של התקופה שבה בילתה בפנסיון בבריסל.

לפני פרסום וילט שרלוט קיבלה הצעת נישואין מאת ארתור בל ניקולס, שותף של אביה, אשר היה מאוהב בה זמן רב. תחילה שרלוט סירבה, וגם אביה התנגד- זאת משום שלא הייתה בידי ארתור ניקולס היכולת לפרנס אותה, ושרלוט הייתה כל שנותר לו. אמנם בעידוד חיצוני שרלוט שקלה בשנית את ההצעה, ובינתיים החלה נמשכת יותר ויותר לניקולס, ובינואר 1854 קיבלה את הצעתו. הם קיבלו את הסכמתה של אביה באפריל והתחתנו ביוני. אביה פטריק התכוון למסור לידיו את שרלוט, אבל ברגע האחרון החליט שלא יוכל, ושרלוט היתה צריכה לעשות את דרכה אל הכנסייה בלעדיו. הזוג הנשוי העביר את ירח הדבש שלהם באירלנד. מכל הבחינות, נישואיה היו הצלחה, וברונטה מצאה עצמה מאושרת מאוד.

ברונטה נכנסה להריון זמן קצר לאחר חתונתה, אך בריאותה הדרדרה, ולדברי גסקל היא סבלה מ"תחושות של בחילה מתמדת ועייפות חוזרת ונשנית". היא מתה עם התינוק ב -31 במרץ 1855, שלושה שבועות לפני יום הולדתה ה -39. תעודת הפטירה שלה הצהירה את סיבת המוות כשחפת, אבל ביוגרפים, כולל קלייר הרמן, טוענים שהיא נפטרה כתוצאה מהתייבשות ותת-תזונה עקב הקאות שנגרמו מההריון. יש גם ראיות לכך שהיא נפטרה מטיפוס, אשר נדבקה ממנו מטביתה אקרויד, המשרתת שלה, שמתה זמן קצר לפני כן. היא נקברה בכנסייתו של אביה.

"הפרופסור" יצא לאור כשנתיים לאחר מותה.

חוות דעת אישית:

טוב, מה יש להגיד על ברונטה? שרלוט ברונטה הקסימה אותי לחלוטין ב"ג'יין אייר". הכתיבה שלה רהוטה ועם זאת פשוטה, הדמויות ססגוניות ובעלות עומק. הרבה מהאירועים ששרלוט ברונטה עברה בחייה משתקפים בכתיבה, במיוחד בוילט ובג'יין אייר, וזה מאפשר לקוראים הצצה אל חייה שהוו טרגדיות רבות.

אני חושבת שכל ספר של האחיות ברונטה, שרלוט ואמילי, הוא ספר שחובה לקרוא. בעוד "אנקת גבהים" של אמילי ברונטה הוא ספר שרצוף טרגדיות ואין בו רגעים מאושרים כמעט, ל"ג'יין אייר" יותר קל להתחבר משום שלמרות המלנכוליה האופיינית לברונטה בכתיבה שלה, היא העדיפה לסיים את "ג'יין אייר" על הצד הטוב ביותר שהיא יכלה לתעל מעצמה, וזה מורגש היטב בכתיבה וברצון לסיים את הספר כמו שצריך.

"ג'יין אייר" הוא ספר כת, ולא סתם. אני חושבת ששרלוט ברונטה הייתה זוכה לפרסם יצירות רבות אם הייתה נותרת בחיים שנים מספר לאחר לידתה, והייתי ללא ספק שמחה לקרוא את היצירות הבאות שלה, במידה והייתה יוצרת וממשיכה לכתוב. הייתי ממליצה על שלושת היצירות שכתבה, במיוחד את "ג'יין אייר".

[Paper Towns]

האמת היא שהייתי קצת בהלם מהאורך של המידע שכתבת אז הלכתי לבדוק בויקיפדיה שהוא לא מועתק, וגיליתי שמה שכתבת ארוך אפילו יותר מהערך בויקיפדיה. שאפו ענק - אני בטוחה שזה לא היה פשוט. אני אישית מתכוונת לקרוא בקרוב את ספרה של שרלוט "ג'יין אייר", התייחסת אליו גם בחוות הדעת שלך וזה נפלא שכתבת גם על ספרים ספציפיים ולא רק באופן כללי. בקיצור, כל הכבוד! מתווסף ללינקייה