אני כבר יודעת איך זה להרגיש דחויה
אני יודעת איך זה כשהלחי שורפת מבושה
אני מכירה טוב מאוד את הדם שנוזל מהשריטה
והדמעות שלא מפסיקות לזרום
ומתערבבות עם הדם האדום
ויוצרות ציור של צבעים ותחושות על העור הלבן
והחם

אני זוכרת את הימים שחזרתי הביתה
רצה לחדר, בוכה
והבדידות חונקת את הגרון כמו שקית רכה
שקופה
עם חורים לנשימה
היא לא הורגת, רק מכאיבה
מחזקת את ההרגשה

אני יודעת להתמודד
עם הקור והכאב
עם העצב והשנאה
עם הכעס והקנאה
אני יודעת להתמודד כשאנשים מבחוץ באים
ואת הבועה שלי
מנפצים
אבל

כשאת פוגעת בי, אמא
אני כבר לא יודעת
להתמודד
עם הלבד והכעס
והכאב
הכאב שחונק כמו סכינים
מסמן אותי על הידיים והנפש
והפנים

כשאנשים מבחוץ באים
אמא
ופוגעים ושורטים ומכאיבים
אני חוזרת הביתה בוכה
לחדר
איתך
ואת מחבקת ומנחמת ועושה
את כל מה שאמא צריכה
לעשות

וכשאת פוגעת בי
אמא
למי אלך?
אני אלך לסכין
ולמיטה
ולדמעות
ואני אלך לישון
ולא אתעורר