האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

הבחירות לראשות הבתים לשנת הגובלין 24 נפתחו! פרטים נוספים בפורומי הבתים

דרושים פרופסורים, בטאים ומעצבים לשנה״ל הגובלין 2024!

חוקי הפורום 


קפיצה לעמוד (4) « ראשון ... 2 3 [4]  קפיצה לעמוד V    ( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 טסאו - ጣሳኦ || תהילה
פורסם ב: Jul 11 2018, 18:06 PM
צטט הודעה




בלי גסויות.
************

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 39747
חרמשים: 7349
מגדר:female
משתמש מספר: 51632
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.02.2015


פרק 15/አስራ አምስት


אני ואושר ישבנו על אחד הספסלים החומים בחצר הגדולה. זו הייתה כמעט סוף ההפסקה, ועדיין עיניי היו שקועות בטסאו שישבה מולנו.
"נו, אולי תעזבי אותה?" אושר רטנה, "בסוף עוד תחשמלי אותה עם העיניים שלך."
נאנחתי. "זה לא הוגן," מחיתי בקול ילדותי. צפיתי בטסאו, מעלעלת במחברת האדומה שלה. העיניים שלה נראו עצובות. "היא לא החליפה איתי מילה מאז החתונה. ובכלל, היא לא מוכנה לדבר על מה שקרה בנסיעה ההיא."
"נו, זה טבעי," אושר תפסה את ידי והכריחה אותי להסיט את מבטי מטסאו. "תחשבי על זה. היא מחכה במשך שנים לפגוש את אחותה, ועד שהיא מגלה איפה היא גרה היא בכלל לא רוצה לראות אותה. תנסי להבין איך היא מרגישה."
הנהנתי בעצב. היה ברור שאושר צודקת, אבל לא רציתי לקבל את המצב הזה. "אבל אני לא יכולה פשוט לא לעשות כלום."
אושר היססה לרגע. "הדבר היחיד שאת יכולה לעשות כרגע הוא לברר עם טסאו לגבי התיק ההוא שמרים הראתה לך," היא אמרה בפשטות.
הנדתי בראשי מיד. "אין סיכוי," אמרתי בהחלטיות.
"למה לא?" אושר כיווצה את מצחה, "זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות."
"אני לא יכולה להפיל עליה את זה פתאום. ולמה שהיא בכלל תרצה לספר לי? היא מכירה אותי בקושי חודש. זה לא הוגן לעשות לה את זה."
אושר הביטה בי בהבנה. "תראי, אני יודעת שאתן לא מכירות הרבה זמן, אבל אני יודעת שטסאו סומכת עלייך."
הבטתי שוב בטסאו, שעדיין נותרה לשבת באותה התנוחה. תהיתי אם אושר צודקת, וטסאו באמת סומכת עליי. כל כך קיוויתי שכן.
"אם לא תדברי איתה על זה, לא תדעי," אושר אמרה לבסוף.
הנהנתי והסטתי את מבטי מטסאו. עיניי קלטו מיד את רז, שעבר בדיוק ליד הספסל שלנו. התכווצתי טיפה. הוא נעצר פתאום, הביט בי בחדות במשך שנייה או יותר, והמשיך ללכת. נאנחתי וניסיתי להתעלם ממבטה המרחם של אושר.
"טוב, בואי, אני חושבת שנגמרה ההפסקה," מלמלתי. לפני שחיכיתי לתגובה, קמתי מהספסל והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה.

כשחזרתי הביתה, ניסיתי לבדוק אם משהו השתנה. ארגזים אחדים הונחו בכניסה לבית, אלו שטרם פורקו. המטבח נשאר כשהיה, אולי רק קצת יותר נקי. ארון חדש הוצב בחדר שהיה עד כה רק של אמי, מיועד לבגדיו של אמיר. חדר המחשב הפך לחדר העבודה של אמיר, ונוספו אליו תיקיות כבדות מלאות במסמכים. היה בבית ריח של אקונומיקה, וכשהגעתי לחדרי הבנתי מהיכן הוא הגיע. אמיר עמד שם, מחליק את המגב מצד לצד. בבוקסה הקטנה שלי התנגן שיר שלא הכרתי, משהו שנשמע משנות ה80 או ה90.
כחכתי בגרוני כדי שאמיר ישים לב לנוכחותי.
"שיט," הוא אמר כשהבחין בי, ומיהר להנמיך את השיר, "אמרתי לאמא שלך שתגיעי בדיוק כשאגיע לחדר שלך."
צחקתי. "זה בסדר, לפחות סוף סוף מישהו שוטף לי אותו." נשארתי לעמוד שם, מנסה לזהות את השיר שמתנגן.
"אני מקווה שזה בסדר שהשתמשתי בה," הוא אמר במבוכה, מחווה בידו על הבוקסה.
"זה בסדר לגמרי, למרות שלא ידעתי שהבוקסה שלי מסוגלת לנגן שירים כל כך ישנים. פעם הבאה תשתמש פשוט בפטיפון."
"חה, חה, מצחיק מאוד," הוא אמר והוסיף גלגול עיניים. "אני כבר גומר," הוא הצביע על המגב, ומיד ניגש לטבול את הסמרטוט בדלי.
הנחתי את התיק שלי ליד משקוף הדלת והלכתי למטבח. באופן אוטומטי פתחתי את המגירה כדי לקחת פסטה או אורז ולהכין לעצמי, אבל פתאום הבחנתי בסיר על השיש. פתחתי אותו וראיתי פסטה ברוטב עגבניות. הרחתי אותה כדי לוודא שהיא לא משלשום, אבל היה ברור שהיא הוכנה בשעה האחרונה. חייכתי לעצמי והעמסתי מהפסטה על צלחת. התיישבתי בשולחן והתחלתי לאכול. זה היה טעים, מה שאישר בוודאות את הניחוש שלי - אמא שלי לא הכינה את זה.
אמיר סיים לשטוף דקות אחדות לאחר מכן, ובא להתיישב לידי במטבח. "נו, איך?" הוא שאל כשראה אותי אוכלת. הוא נראה מרוצה מעצמו לחלוטין.
"יש לאן לשאוף," גיחכתי. "סתם, נו, טעים מאוד," הוספתי לנוכח מבטו המאוכזב.
הוא קם ולקח צלחת נוספת, ממלא לעצמו פסטה מהסיר. "אני מבין שאת לא רגילה שמבשלים לך," הוא הביט בי בזווית העין בזמן שאכל.
הנהנתי. בלעתי את ביס אחד ואז אמרתי, "לא רגילה שמבשלים, לא רגילה ששוטפים, באופן כללי לא רגילה שיש עוד מישהו בבית שעושה משהו."
"את יודעת שאמא שלך עסוקה," הוא אמר בניסיון לרכך.
"כן, תמיד יש משהו." הוא שתק מעט, ואז הוספתי, "עזוב, אני לא מצפה ממך להיכנס בנינו או משהו."
הוא חייך בהקלה. "מזל."
שתקנו במשך כמה שניות ואז הוא דיבר פתאום. "אז מה," הוא פתח, "נראה שמשהו מטריד אותך."
הרמתי גבה. "יחסית לאדם שמעולם לא היו לו ילדים אתה קולט יפה בני נוער."
"האמת," הוא לחש, "אמרו לי שזה המשפט הכי טוב להגיד לבני נוער, כי פשוט תמיד יש משהו שמטריד אותם."
צחקתי. "אוקיי, 1-0 לך."
"אז תספרי לי מה מטריד אותך?" הוא אמר-שאל.
נאנחתי. "זה סיפור נורא ארוך."
הוא הביט בשעון הגדול במרכז המטבח. "אמא שלך מגיעה בשבע, אז יש לי חמש שעות פנויות. את יכולה לדבר."
אז סיפרתי לו. סיפרתי לו את כל מה ששמעתי מטסאו, סיפרתי לו על הנסיעה הראשונה והאיש שפתח לנו את הדלת ועל הנסיעה בפעם השנייה עם מרים.
"אז בגלל זה איחרת לחתונה?" הוא הבין פתאום. "חבל, פספסת את החלק של הנשיקות מהדודות."
צחקתי. השלמתי את החלק האחרון בסיפור והשמטתי את החלק של הפרידה מרז. לא רציתי לדבר על זה עכשיו.
"אז המרים הזאת, את בטוחה שהיא עורכת דין?" אמיר שאל. שנינו כבר הזנחנו את צלחות הפסטה על השולחן ושקענו בסיפור.
"היא נכנסה למאגר המשפטי," עניתי, "וחוץ מזה, אני מאמינה לה."
אמיר היסס לכמה רגעים. המצח שלו היה מכווץ, בדיוק כמו אצל אמא שלי בזמן שהיא חושבת. היה מצחיק לראות כמה הם דומים. חבל שהם לא נפגשו קודם. "את יודעת מה הבעיה שלך?" הוא אמר לבסוף, זוקר את גבותיו, "את לא מסודרת."
הרמתי גבה. "למה אתה מתכוון?"
"צריך לשים את כל הדברים על השולחן," הוא ענה, "ואני מתכוון לזה גם במובן הפרקטי."
הסתכלתי עליו בחוסר הבנה, עד שהוא קם ונכנס לחדר העבודה שלו. הוא חזר משם עם לוח שעם, נעצים ופתקים בצבעים שונים.
"אתה לא רציני," צחקתי.
"רציני לגמרי," הוא אמר בכובד ראש. "את אולי חושבת שזה רק בסרטים, אבל ככה באמת עושים כשעורכים חקירה מעמיקה. זה לא משנה אם זה בנושא של פושעים גדולים או מסע בסטייל צופית גרנט. אנחנו פשוט צריכים לראות הכל מול העיניים."
"אוקיי," נאנחתי. "לך על זה."
אמיר לקח פתק צהוב אחד וכתב עליו 'בזיט'. הוא הצמיד אותו עם נעץ למרכז הלוח. מתחתיו הוא הוסיף פתק כחול אחד עם הכיתוב 'טסאו', ואז שאל, "איך אמרת שקראו לאיש שפתח לכן?"
ניסיתי להיזכר לרגע. "מרים אמרה שלאיש שמכר לה את הדירה קוראים אורי. אני מניחה שזה הוא."
אמיר הנהן, והוסיף בצד השני פתק כחול עם השם 'אורי' וסימן שאלה. "יכול להיות שהוא לא קשור לגמרי, אבל הוא מכיר את בזיט. הוא צריך להיות על הלוח.
אחר כך הוא לקח פתק נוסף בצבע ירוק והוסיף מתחת לשם של טסאו עם הכיתוב 'אלימות במשפחה'. "אנחנו יודעים עוד משהו?" הוא שאל אותי.
"בזיט נעלמה לפני... שש שנים," נזכרתי, "אין לי מושג למה."
"אז את אפילו לא יודעת למה היא נעלמה?" אמיר שאל בזמן שהוסיף פתק 'נעלמה לפני שש שנים' מעל שמה של בזיט.
הנדתי בראשי. הבטתי בלוח הדל והבנתי שאין לי כמעט כלום.
"יש לנו שני כיווני חקירה," אמיר אמר ברצינות גמורה, "יש את התיק בנוגע לאלימות, ויש את ההיעלמות של בזיט. יכול להיות שהם קשורים בקשר ישיר, ויכול להיות שהם שני דברים שונים לחלוטין."
הבטתי בו בייאוש. "אז מה עכשיו?" שאלתי.
"את לא רוצה לשאול את טסאו לגבי התיק ההוא, נכון?" הוא שאל ולא חיכה לתשובתי, שהייתה ברורה מראש, "אז את צריכה לשאול מישהו אחר."
"את מי אני יכולה לשאול? גם אם היועצת של בית הספר יודעת, אסור לה לספק לי פרטים כאלה על תלמידים. ובבית ספר... אין אף אחד שקרוב לטסאו כמוני." את המשפט האחרון אמרתי כמעט בלחישה. מצאתי את עצמי מהרהרת בו עוד הרבה אחר כך.
"אוקיי, אז תהיי חייבת לשאול מישהו מהמשפחה שלה," אמיר אמר לבסוף. הוא נראה בטוח בעצמו.
כבר עמדתי לפסול את הרעיון שלו לחלוטין, ואז פתאום נזכרתי במשהו. "לטסאו יש אחות קטנה," אמרתי. נזכרתי שפעם אחת היא אמרה לי שהיא צריכה ללכת לאסוף את אחותה מבית הספר בסיום הלימודים. בית הספר שלה נמצא ממש רחוב מעלינו, והרבה פעמים טסאו הייתה זו שלוקחת אותה הביתה. "אם אני לא טועה, היא בכיתה ב' או ג'."
אמיר חייך. "מעולה, יש לנו את זה."
נעצתי בו את מבטי. "אתה לא מצפה ממני לחקור ילדה בכיתה ב'. היא קטנה, היא מבולבלת, אני לא רוצה להכניס אותה לתוך זה," אמרתי, דוחה את ההצעה על הסף. זה לא היה הגיוני מבחינתי לערב ילדה כל כך קטנה בזה. וחוץ מזה, למה שהיא תרצה לדבר איתי?
"אני לא מצפה ממך לחקור אותה," אמיר ענה מיד. "ילדים קטנים הם בדיוק הדבר המתאים לבעיות כאלו. הם מספרים הכל, והם כנים. אם מרביצים לה בבית, היא זאת שתספר לך את זה. תסמכי עליי."
חייכתי והבטתי בו.
"מה?" הוא צחק.
"סתם, תודה," אמרתי, עדיין בחיוך. היססתי לרגע, ואז קמתי וחיבקתי אותו. הוא הופתע מעט, אבל תוך רגע החזיר לי חיבוק.
ולרגע, ממש לרגע, הבנתי איך מרגישה ילדה שיש לה אבא.

כשסיפרתי לאושר על הרעיון של אמיר, היא מיד הייתה בעניין. היא אמרה שזה רעיון ממש טוב, והיא בטוחה שהאחות הקטנה ההיא של טסאו תוכל לעזור לנו, או לפחות לתת לנו כיוון חדש בחקירה.
במשך כל יום הלימודים התקשיתי להסתיר את התוכנית מטסאו. רציתי לספר לה מה אני ואושר מתכוונות לעשות, אבל לא רציתי לערב אותה בזה. זו גם הייתה הסיבה שלא שאלתי אותה לגבי התיק.
"הכל בסדר?" טסאו שאלה, "את נראית קצת לחוצה."
הרגשתי את הזיעה על פניי, והבנתי מאיפה טסאו הסיקה זאת בקלות. "הכל בסדר," התאמצתי לחייך. נהניתי מהמחשבה שטסאו דואגת לי.
"את רוצה לשתות מהבקבוק שלי?" היא שאלה, ולפני שעניתי התכופפה והוציאה בקבוק קטן מהתיק.
היססתי לרגע, ואז לקחתי ממנה את הבקבוק. "תודה," חייכתי אליה. שתיתי מעט והחזרתי לה את הבקבוק.
"אני לא רוצה ללחוץ," היא מלמלה בלחש, "אבל אני פה אם את צריכה לדבר."
הבטתי בה והרגשתי שהלב שלי מפרפר מעט. "תודה, טסאו," חייכתי, "באמת תודה." התחשק לי לחבק אותה, אבל זה היה אמצע שיעור, ולא רציתי למשוך יותר מדי תשומת לב. המשכתי להסתכל עליה כמעט עד סוף השיעור.
כשהגיע הצלצול להפסקה, מיהרתי לרדת למטה. קבעתי עם אושר שנשב ליד הקפיטריה ונתכנן מה אנחנו עושות.
"הו, טוב שבאת," אושר אמרה כשראתה אותי. היא כבר ישבה שם עם סנדוויץ' ונראתה חסרת סבלנות.
"אז מה עושים?" שאלתי מיד כשהתיישבתי.
"אז ככה," אושר הניחה את הסנדוויץ' על השולחן ודיברה ברצינות, "יש לנו שעה וחצי, בדיוק שני שיעורים, עד שטסאו גומרת ללמוד. היא בפסיכולוגיה, נכון?" הנהנתי והיא המשיכה, "נלך לבית הספר שאחותה לומדת בו, נגיד למנהלת שאנחנו שביעיסטיות שרוצות לסיים את המחוייבות אישית ולעשות חונכות לאחת הילדות בבית ספר. היא תתן לנו את אחותה של טסאו לשעה, ואנחנו ננסה להוציא ממנה כמה שאנחנו יכולות. יש?"
"יש," צחקתי. אושר נראתה רצינית למדי.
"וחייבים, אבל חייבים, לצאת מבית הספר לפני שטסאו מגיעה."
"סגור," עניתי, וניסיתי להיות רצינית לפחות כמוה. "עכשיו אפשר ללכת?"
קמתי ממקומי, ואושר קמה אחריי. התחלתי ללכת ופתאום אושר נעצרה. הסתובבתי כדי לראות למה, ואז ראיתי אותו. אלי עמד ממש בצד השני של הקפיטריה והביט בה. אושר עמדה במקום, קפואה. אף פעם לא ראיתי אותה מפוחדת כל כך. לקחתי את ידה. "אושר, בואי," אמרתי בשקט.
היא המשיכה לעמוד במקומה.
"אושר," אמרתי כמעט בהתחננות, "בבקשה בואי." משכתי אותה מעט והיא סוף סוף זזה ממקומה.
הלכנו לבית הספר היסודי בשתיקה. ידעתי שאושר לא רוצה שאגיד דבר.
בסופו של דבר הגענו לבית הספר. נכנסנו פנימה וחיפשנו מיד את החדר של המנהלת. דפקנו פעמיים, ואז שמענו קול שקרא "כן?"
נכנסנו פנימה והתיישבנו מולה מיד. מנהלת בית ספר "שמש" הייתה אישה רשמית במיוחד. היא הייתה נראית בסביבות גיל ה40, ישבה בצורה זקופה ולבשה מה שנראה כמו חליפה.
"אני אושר," אושר מיהרה להציג את עצמה, "וזו מי," היא הצביעה עליי. "אנחנו לומדות בבית ספר ברחוב פה מתחת, ורצינו לבקש לגמור את המחויבות האישית שלנו כאן. נשארו לנו רק מספר שעות, אז חשבנו לעשות חונכות אישית על אחת התלמידות."
המנהלת הביטה באושר בהשתאות, מנסה לעכל את דבריה. לאושר הייתה נטייה לדבר כל כך מהר, שלאנשים נדרש זמן רב כדי להבין מה היא אומרת. "בסדר," היא אמרה לבסוף. היא התכופפה לרגע והוציאה משהו מאחת המגירות. "יש לי פה רשימה של תלמידים שזקוקים לחונכות. תבחרו אחד, ותלכו לחפש אותו בכיתה המתאימה. תגידו למחנכת שאני מאשרת לאותו התלמיד לצאת משיעור אחד."
אני ואושר החלפנו מבטים. זה לא ממש היה מה שציפינו לו.
"יש בעיה?" המנהלת הרימה גבה.
"האמת ש-" התחלתי לומר, אבל אושר מיהרה לקטוע אותי.
"שום בעיה," היא אמרה בחיוך. "תודה רבה." לפני שהספקתי לומר דבר נוסף, היא לקחה את ידי והוציאה אותי החוצה.
התיישבנו מחוץ לחדר המנהלת ועברנו על הדפים שנתנה לנו. "אוקיי, תחפשי משפחת גושיי," אמרתי לאושר.
"אממ," אושר מלמלה, "יש בעיה קטנה." היא הביטה בי. "לא כתוב שמות משפחה."
נאנחתי. הייתי בטוחה שכל זה יהיה הרבה יותר פשוט. שנגיע לבית ספר, נבקש לעשות חונכות ומיד נפגוש את אחות של טסאו ונשאל אותה הכל. מסתבר שזה קצת יותר מורכב מזה. "אוקיי, אז תנסי לחפש את השם שנראה לך הכי מתאים. תסנני מראש את כיתות ד' ומעלה, אני בטוחה לגמרי שהיא בכיתה ב' או ג'."
אושר הנהנה והחלה לעבור על הדפים שאצלה. התחלתי לעבור גם אני על שלי, ומדי פעם כתבתי בצד שם שהיה נראה לי מתאים. כשסיימנו, הייתה לי כבר רשימה של שמות: מולונש מב'1, אזב מב'1, טנסט מב'3, אספו מג'1 ומינאלו מג'1. גם לאושר הייתה רשימה של שישה שמות.
"יופי, עכשיו איך נדע מי זאת?" רטנתי. התחלתי לאבד את הסבלנות שלי לגמרי.
"את מאמינה באינטואיציה?" אושר שאלה. היא אספה את שערה השחור בכדי שלא יפריע לה ונראתה חדורת מטרה. "בואי פשוט נעבור בין הכיתות וננסה לזהות אותה. לכי תדעי, אולי פתאום תשמעי מישהי קוראת לה 'הי, גושיי, בואי רגע!'"
גלגלתי עיניים ונכנעתי לשכנועה. "אוקיי, בואי נלך."
התחלנו לעבור בין הכיתות. פסלתי את רוב הבנות די מהר, הן פשוט לא דמו לטסאו בשום צורה. אושר אמרה שאני לא יכולה להחליט לפי שנייה שאני מביטה בהן, אבל ידעתי שאני פשוט אזהה אותה מיד כשאראה אותה.
ואז ראיתי. בכיתה ב'3, באחד השולחנות מאחורה, ישבה ילדה אחת קטנה. היא לא הייתה דומה לטסאו מאוד, אולי רק בשפתיים, אבל לא היה לי ספק שזו היא. היא ישבה לבד והעתיקה משהו מהלוח, למרות שזו הייתה ההפסקה.
"זו היא," אמרתי לאושר. היא הרימה גבה אבל לא התווכחה, וניגשה מיד לשולחן בו ישבה.
"טנסט?" אושר פנתה אליה. היא זכרה שזה היה השם היחיד שמצאנו בכיתה ב'3.
הילדה הקטנה הרימה את עיניה. האמת שגם העיניים שלה הזכירו את עיניה של טסאו. "זאת טנסט," היא הרימה אצבע זעירה והצביעה על ילדה כהת עור ששיחקה גומי במסדרון, ממש מחוץ לדלת.
אני ואושר החלפנו בינינו מבטים. "ןאיך קוראים לך?" אושר שאלה ברכות.
"נגה," היא ענתה בקול רפוי. בכל פעם שסיימה את דבריה, היא מיד הרכינה את ראשה בחזרה והמשיכה להעתיק מהלוח.
"אז נגה," אושר חייכה - נתתי לה לדבר לאורך כל הזמן, בגלל חוסר היכולת שלי לתקשר עם ילדים קטנים - "את יכולה לבוא איתנו? המנהלת שלך ביקשה שנדבר איתך קצת ונכיר אותך."
נגה הניחה את העיפרון לצד המחברת והביטה באושר. היא היססה למשך כמה שניות ונראתה מפוחדת מעט.
אושר נראתה כל כך נחמדה, שלא היה לי ספק שהיא תלך איתנו. "אל תדאגי, המורה שלך יודעת. אנחנו רק נדבר איתך קצת ונוכל לחזור לשיעור."
לבסוף נגה הנהנה וקמה ממקומה בלי לומר דבר. נאנחתי בהקלה.

לאחר כמה דקות של חיפושים מצאנו חדר מתאים. היה בו לוח, שולחן אחד וכמה כיסאות. מספיק גדול כדי שנגה לא תרגיש כלואה, ומספיק קטן כדי שלא יהיה יותר מדי חלל ריק למלא.
אושר עשתה מין מעגל עם הכיסאות וישבנו שלושתנו. נגה ישבה בצורה מכווצת וביישנית, ונראתה לא מספיק בטוחה בהחלטתה להתלוות אלינו.
"אז נגה," אושר פתחה, "אני אושר, וזאת כאן לידי זו מי. אמרו לנו שאת ילדה מקסימה ורצינו להכיר אותך קצת."
"קוראים לי נגה," נגה התחילה לומר בקול שקט, "ו... אני... בכיתה ב'."
אושר חייכה. אני המשכתי לשתוק כל הזמן, בטוחה שזה הדבר הכי טוב לעשות אם אנחנו רוצות להצליח להוציא ממנה משהו. "ומה את אוהבת לעשות? אני נורא אוהבת לבשל."
נגה סוף סוף הזדקפה מעט. "אני אוהבת לשיר," היא אמרה. הרגשתי שאני רואה ניצוץ בעיניים שלה.
שיגרתי אל עבר אושר פרצופים רבי משמעות. רציתי שתתחיל לדבר איתה על המשפחה.
אושר הבינה. "נגה, כמה אחים יש לך?"
"יש לי רק אחות אחת," נגה ענתה, "קוראים לה טסאו."
נאלמתי דום. "רק אחת?" אמרתי מיד. מרוב הפתעה, שכחתי לבלום את ההלם בקולי. אושר דרכה עליי מיד.
נגה הסתכלה עליי בחשדנות והנהנה.
לא הבנתי מה קורה פה. אם עד עכשיו היה לי ספק שמשהו לא בסדר במשפחה הזאת, עכשיו ידעתי את זה בוודאות. יכול להיות שנגה אפילו לא יודעת על בזיט?
"ו... נגה, איך הקשר שלך עם ההורים שלך?" אושר המשיכה לשאול.
נגה בהתה בה במשך כמה שניות, ונראה שלא הבינה את השאלה.
"כיף לך איתם?" אושר ניסתה לנסח את השאלה בצורה ברורה יותר. הקפצתי את הברך שלי במתח, מנסה לקבל איזה שהוא רמז מהילדה הקטנה שלידי.
נגה הנהנה. יותר מזה לא קיבלנו.
אושר המשיכה לדבר איתה על הכיתה שלה ועל החברות שלה, ואני הפסקתי להקשיב לשיחה הזאת. רציתי לשמוע עוד פרטים על משפחת גושיי, ורציתי לקבל מנגה את כל המידע שהיא יודעת.
"אושר," לחשתי לה, "נשארה לנו רבע שעה עד שטסאו תבוא לכאן."
היא הנהנה. "נגה, את מדברת הרבה עם היועצת של בית הספר?" היא שאלה בעדינות. היא ניסתה להגיע לכל שאלה לאט לאט, כדי לא להלחיץ אותה ולא לעורר חשד.
נגה הנידה בראשה. "היא לוקחת רק ילדים שעושים בעיות לשיחות אישיות," היא הסבירה. שמתי לב שהיא הרבה יותר פתוחה משהייתה בהתחלה, והתשובות שלה מפורטות יותר.
"והיא לא מדברת איתך על המשפחה שלך, ועל דברים שקורים לך בחיים?"
"אמרתי לך, היא לא לוקחת אותי לשיחות," נגה חזרה על דבריה. היא התחילה להיות משועממת.
השיחה של אושר ונגה שוב המשיכה לגלוש למקומות אחרים, ואני כבר הבנתי שלא אקבל תשובה. חמש דקות לפני השעה שבה טסאו צריכה להגיע, סימנתי לאושר שצריך ללכת.
"אוקיי, נגה, מאוד נהנינו איתך!" אושר חייכה חיוך רחב, ונראה שהיא התכוונה לזה לגמרי, "אולי נבוא שוב."
גם נגה חייכה, בפעם הראשונה בשיחה הזאת. "תודה," היא אמרה בשקט.
נפרדנו ממנה לשלום ויצאנו החוצה במהירות, מתפללות לא להיתקל בטסאו.
"היא באמת ילדה חמודה," אושר הרהרה כשהיינו מחוץ לשער. ראיתי כבר שם שהיא נקשרה אליה.
"כן, רק חבל שהיא לא אמרה לנו כלום," מלמלתי באכזבה. ציפיתי שהפגישה הזאת תיראה אחרת.
"היא דווקא כן אמרה משהו," אושר אמרה במבט רציני.
הסבתי את מבטי אליה וחיכיתי שתמשיך. לא היה שום פרט בשיחה שקשור להורים שלה ויכול לקדם אותנו.
"היא אמרה שיש לה אחות אחת. אם ההורים שלה לא מספרים לה את הסיפור של בזיט, כנראה שיש להם מה להסתיר."


--------------------
בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח,
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jul 11 2018, 18:32 PM
צטט הודעה




So tell my friends that I'll be over here
*********

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 20901
חרמשים: 9443
מגדר:male
משתמש מספר: 58753
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 21.08.2016


אם הייתה בפורומים אפשרות של להירשם לעדכוני אשכול (שיתריע בה"פ) זה היה הסיפור הראשון שהייתי נרשם אליו. הפרק הזה מעולה, מצחיק, מותח, כתוב נהדר ופשוט מהמם. כלום לא מתערבב בצורה לא נוחה ומבלבלת - הכל מסודר ויפה כרגיל.
אין לי עוד מה להגיד חוץ מזה שאני לא יכול לחכות לפרק הבא. תמשיכי לכתוב!


--------------------

ראיין/תומר || הוא/אתה || מנהל הקלחת הרותחת & ראש בית גריפינדור בדימוס || פרשתי

איש אשכולות של ממש

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jul 12 2018, 09:15 AM
צטט הודעה




אני ואתה נשנה את העולם!
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 7163
חרמשים: 2052
מגדר:female
משתמש מספר: 65434
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 02.01.2018


פרק יפהפה ומרתק כרגיל. ישר כח!
את התגובות הארוכות אשאיר למי שרגיל לעשות את זה... אז בינתיים רק אומרת שאני מחכה כבר לפרק הבא (:


--------------------
אביטל (:

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jul 12 2018, 17:18 PM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 14310
חרמשים: 21115
מגדר:female
משתמש מספר: 55239
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.12.2015


יש לי תחושה שמחכים לי שאחפור...
אז האמת שאין לי חפירה, זה פרק ממש מצויין והעלילה של הסיפור הזו פשוט מרתקת ואני מתה על הבעל של אמא שלה, הוא הדמות הכי קסומה!
מה שכן, שימי לב שבהתחלה כתבת שטסאו לא מדברת איתה מהחתונה ואחר כך הן דיברו כרגיל.
ודבר שני, כל הקטע עם האחות הקטנה. התוכנית שלהן (ההיגיון שלה קצת מוטל בספק... המנהלת הזו לא אחראית בשום צורה היא אפילו לא בדקה מי הן...) קצת סתרה את עצמה. הן קיבלו רשימת שמות, איך אפשר להניח שבטוח שאחות של טסאו תהיה חלק מהרשימה של תלמידים מתקשים? טסאו תלמידה טובה מוזר לי לחשוב שאחותה תלמידה לא טובה או שמי ואושר יחשבו ככה דבר ראשון. הו ושמת לב שהן בכלל לא דיברו עם המורה? הם חטפו את הילדה מההפסקה...
קיצר, אמ, הייתי חושבת על הקטע הזה עוד טיפה.
אבל אבל האחות של טסאו זה הדבר הכי חמוד שיש! היא כזו בובי וחמודה וילדה קטנה ומנומסת וממש ביישנית. ממש אהבתי איך שכתבת אותה, היא ממש נשמעת כמו ילדה צעירה.
ואוו אני כל כך סקרנית להמשך את לא מבינה.
קיצר תמשיכי כבר לכתוב!


--------------------
טוב, אז חתימה מושקעת אין לי... אופס.
זאת חתימה מוקדשת אבל, היא מוקדשת לשתי הסיבות שאני עוד בפורטל דייזי וליליקה.
הא, ואם לא הייתי פוחדת שאני לא אזהה את המשתמש של עצמי אם אני אחליף כינוי הייתי משנה לחתול.
או דלפי.


תודה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Aug 5 2018, 12:16 PM
צטט הודעה




קוסם מתחיל
****

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 1384
חרמשים: 1365
מגדר:female
משתמש מספר: 68400
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.08.2018


אני רק בפרק 7, אבל אני חייבת להגיד שהסיפור ממש ממש מעניין ומסקרן! אני בהחלט הולכת להמשיך לקרוא את כל שאר הפרקים smile.gif


--------------------
User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
1 משתמשים צופים באשכול זה (1 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושאקפיצה לעמוד (4) « ראשון ... 2 3 [4]  קפיצה לעמוד V 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8164 18908 18995 19399


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007